הרב ד"ר זאב פרימר
הטיית חץ והטיית הגה של מכונית –
מחלוקת הפוסקים
במאמרו החשוב של
העורך
במאמר (עמ' 48), מצוין שהמעשה האמיתי
שאליו התייחס החזון אי"ש היה ברכב שבלמיו התקלקלו תוך כדי נסיעתו במורד הר.
באופן כזה שללא הטיית ההגה מתעתד הרכב להרוג כמה נפשות, אך אם יסובב הנהג את ההגה
רציתי להפנות את
הקוראים למקור נאמן ל"שמועה" זו, והוא הספר זכור לדוד, ספר זיכרון לכבודו של רבי
דוד פרנקל
(ירושלים: הוצ' יצחק פרנקל
במסגרת המענה לשאלה
זו ירד החזון אי"ש לעומק הסוגיה כאשר השתמש במציאות מקבילה – מעוף החץ. בסופו
של דבר, החזון אי"ש לכאורה לא הכריע בשאלה, אך הרב יצחק זילבשטין הבין כי
באמת החזו"א הכריע להקל, ופסק בהתאם (נס להתנוסס, סי' סו).
באותו הקשר
ראה: חידושי מנחת
שלמה (ירושלים:
הוצאת אוצרות שלמה
דברי הרב אויערבאך
עולים בקנה אחד עם הכרעתו של הרב אליעזר יהודה וולדינברג שצוין במאמר. לדעתם
דעה
דומה הובעה אף על ידי הרב אשר וייס
אין
ספק שבנסיבותיה של התוספתא, מעשה המסירה הוא מעשה שמטרתו הצלה, ואף על פי כן ההלכה
קבעה שהפעולה אסורה.
אמנם
אכן הגרש"ז
אויערבאך אינו מתייחס מפורשות להסברו של החזון אי"ש, אולם הגרא"י
וולדינברג כותב בתוך דבריו ש"לא משנה הדבר מה שהוא כוונתו בזה לשם פעולת הצלה,
בהיות ולמעשה הוא יהרוג על ידי כך בוודאות את היחיד".
כדומה כותב הרב אשר
וייס: "לא מסתבר לכאורה לחלק בין מהות הפעולה אם בעיקרה היא פעולה אכזרית
לפעולת הצלה כיון שהורג אדם בכוחו ממש וזה עבירת רציחה".
הבהרת רעיונם של הרב
וולדינברג והרב וייס, מופיעה אצל פרופ' אהרן אנקר, בספרו הכרח וצורך בדיני
עונשין (רמת
גן: אוניברסיטת בר אילן
"ההבחנה בדבריו
אינה ברורה כל צרכה
יחד עם זאת
"אולי,
לדעת החזון איש מצב החרום והצורך בפעולה מיידית
וכמעט אינסטינקטיבית גורמים לכך שהפעולה אינה נעשית בדם קר כבמקרים אחרים.
אמנם מבחינת התוצאה אין הבדל בין המקרים, אבל מבחינת עושה המעשה מעשהו פחות זדוני
בדוגמת החזון איש".
בפנינו, אם כן, מחלוקת עקרונית בדבר השפעתו של הכוונה והמניע
של עושה מעשה על הגדרת מהותה של הפעולה עצמה. והשווה מחלוקת זו לחילוקי הדעות בין
ה"אמרי בינה", אורח חיים, סימן יג, ה, לבין שו"ת דמשק אליעזר, הגהה
בהקדמתו ותוספת בהשמטות.
וראה עוד ניתוח הדברים אצל הרב שלמה דיכובסקי
ברור הוא, כפי שכבר רומז הרב ד"ר מרדכי הלפרין במאמרו,
שלפי אסכולת הרב וולדינברג הרב אויערבאך והרב
וייס, אין בכוונת ההצלה של הרופא או האם כשלעצמה בכדי להצדיק את השימוש בכימותרפיה
תוך כדי הריגת העובר. יחד עם זאת, אין להסיק מדברי פוסקים אלו שהיו אוסרים את הדבר
וזאת מאחר שיש יסודות איתנים נוספים בכדי להתירו, כפי שהרחיב המחבר החשוב במאמרו.
אדרבא
וראה עוד: הרב ישראל יאקאבאוויטש
מקור: אסיא עט-פ עמ' 198-196 (2014).