סימן רפז נחום אבלים ובקור חולים בשבת
סעיף א יכולים לנחם אבלים בשבת, וכן יכולים לבקר את החולה. ולא יאמר לו כדרך
שאומר לו בחול, אלא אומר לו (א) שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו
מרובים ושבתו בשלום. הגה וי"א דאין צריך לומר ורחמיו מרובים וכו', וכן
נהגו.
נשמת אברהם
(א)
שבת היא מלזעוק. וראיתי במטה אפרים שכותב בקשר לראש השנה [1]: ונוסח
מי שבירך לחולה הוא כדרך שאומר בחול ואין צריך לומר יו"ט הוא מלזעוק ואף אם
חל בשבת אינו צריך לומר שבת היא מלזעוק כיון שהיום הוא יום הדין, עכ"ל. וכותב
האלף למטה [2]: דהא מכל מקום יום דין הוא ואמרינן בראש השנה [3]
כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, כמאן כר"י דאמר אדם נידון בכל יום, משמע
דראוי להתפלל על חולים ביום דין וכיון דאף בשבת של ראש השנה הוא עיקר יום הדין יש
להתפלל על החולים, עכ"ל. ומוסיף הקצה המטה [4]: דלפי מה שכתב בספר
מגיד תעלומה על ברכות י"ב שביום הכפורים לא יאמר בנוסח המי שבירך "לכבוד
יום הדין" כי יוהכ"פ הוי יומא דרחמים ע"ש א"כ ביוהכ"פ
צריך גם כן לומר יום טוב הוא מלזעוק וכו', ע"ש. ואמנם הרב ז"ל לקמן סי'
תריט סע' נג כתב בהדיא לומר בנוסח מי שבירך ביום הכפורים "לכבוד יום
הדין" וכאשר באמת כן נדפס בכל סידורי דידן וכן עמא דבר, אם כן הוא הדין ביום
הכפורים אין לומר, עכ"ל.
וכן
כתב השמירת שבת כהלכתה [5] ע"פ סידור הגר"א: בימים נוראים,
אפילו אם הם חלים בשבת יתפלל לשלום החולה כרגיל בימות החול שכן מותר לזעוק ולהתחנן
בימים הללו, כי ימי תשובה ותפלה הם, עכ"ל.
ובעלי
השולחן ערוך כאן לא חילקו בכל זה.
[1] סי' תקפד סע' כה.
[2] ס"ק ד.
[3] טז ע"א.
[4] ס"ק לח וסי' תריט ס"ק סט.
[5] פ"מ סע' מח.