מחלה מגבילה (לא תורשתית) בשיקולי שידוכין
שלום, אני יוצאת עם בחור קרוב לחודשיים השיחות ביננו זורמות ויש המון תחומי עניין משותפים. הבחור לוקה באיזה שהוא מחלה לא תורשתית אך משפיעה רבות
בניתוחים כאשר מסירים רקמות, מה קורה להן אח"כ? האם הן נקברות? האם ההלכה מחייבת קבורתן? מי עוקב אחר העניין? בנוסף, כאשר נשלחות רקמות לבדיקות מעבדה, כולל דם לבדיקת דם – האם גם רקמות אלה חייבות להקבר לאחר הבדיקה? מי דואג לכך?
להלן דברי הנשמת אברהם (כרך ב' יורה דעה, סי' שסב ס"ק א) בנושא:
"(א) ולא קברו בקרקע. כותב הפ"ת 1 בשם השו"ת שבות יעקב סי' קא: שנשאל אחד שנולד לו מכה ברגלו והוצרך לחתוך לו רגלו אי מחוייב לקבור אותו אבר או לא, והשיב דאף דבש"ס כתובות כ ע"ב משמע דיש לקברו, י"ל אין זה מצד החיוב לקבור. ומי שחושש לעצמו משום סכנה (כך חש השואל), אפשר דאינו מחייב לקבור, מ"מ צריך ליתנו בחדר אחד שלא יכנסו שם הכהנים כי אבר מן החי מטמא, ועיין להלן סי' שסט.
וכ"כ בשו"ת מהרי"ל דיסקין 2 וז"ל: בהל' קבורה סי' שעד משמע דבאבר אחד לא שייך קבורה, ומ"מ משמע פ"ב דכתובות כ ע"ב דאף לאבר מן החי היו נוהגין לקבור, ועיין רש"י משמע רק משום טומאה, ונ"ל דעכ"פ אינו אסור בהנאה דאל"כ היה צריך לקבור וכו', אך ודאי דאין זה מ"ע מה"ת דקבורה וכו' עכ"ל. וכ"כ הנו"ב 3 דבאבר מן החי אין מצוה של קבורה ומה שקוברים האברים הוא רק כדי להציל מן הטומאה. וכ"כ השו"ת מלמד להועיל 4, הכל בו על אבלות 5, הגשר החיים 6 והשו"ת יביע אומר 7.
שלום, אני יוצאת עם בחור קרוב לחודשיים השיחות ביננו זורמות ויש המון תחומי עניין משותפים. הבחור לוקה באיזה שהוא מחלה לא תורשתית אך משפיעה רבות
אני סוכרתי כבר 17 שנה מזה כ3 שנים אני מטופל באינסולין אפידרה ולאנטוס פעמים ביום כעת לפני ראש השנה שהשנה הוא 3 יום אני לא