לפני כ5-6 שנים לערך אחד מחברי המחזור שלנו החל להתקרח, הוא לא הסביר לכולם כתוצאה ממה, למה ומדוע, אבל אחרי כחודש קבוצות קבוצות משערותיו היו נעלמות. בשלב מסויים הוא הגיע למצב שרק מעט משערות ראשו נשארו עליו, וגבותיו כמעט ונשרו לחלוטין. בשלב מסויים, כשהמשפחה הבינה שהמצב לא יחזור לקדמותו, ושהשער לא יצמח, הוא עבר הדבקה של פאה על ראשו, הפאה לא נראית אמיתית אבל היא מסתירה ומכסה איכשהו את הבושה שעברה עליו. למה אני מספר זאת? אני חושש (חשש פעוט, אבל חושש) שאני גרמתי לו לכך… הבעיה שלי שאני לא יודע את התאריכים, ומה הסדר של המאורעות, ואני בכלל לא בטוח שמדובר עליו, אני זוכר רק שהיה יום אחד, באיזור חג הפורים, והיו מסכות שונות ומשונות ברחבי הפינימיה, לבשתי את אחת מהן, וכששמעתי מישהו מגיע קפצתי לעברו והבהלתי אותו. אני זוכר עד היום את התגובה והבהלה שאחזה אותו, ואיך אני נבהלתי כתוצאה מהתגובה ההיא… אני חושב שזה היה הוא, אני לא בטוח.. העניין נשכח לחלוטין, אני לא זוכר ובטוח שזה היה הוא ואני בטוח ב100% שהוא לא זוכר את ההבהלה הזו. אני חושש רק שכן, שאני אשם בכל הצער שנגרם לו, המצפון שלי לא עוזב אותי כבר קרוב ל-4 שנים מאז שעלה לי הרעיון שמא אני גרמתי לו לכך. השאלה היא מה אני צריך לעשות? ללכת, לספר לו, להגיד לו שקרוב ל5-6 שנים אם לא יותר הוא סובל בגללי? ואם זה לא אני? סתם להסתכסך עם חבר? ואולי, אם אני אספר לו את החשש שלי, יהיה אפשר איכשהו באיזה הליך טלפתי לשקם את השיער, זה אפשרי? מה אני אמור לעשות?… בכל מקרה, מסקנה לכל מי שקורה את השאלה הזו – אל תבהילו בני אדם…
א. לפי תיאור המקרה, קרוב לוודאי שההתקרחות לא נגרמה בגללך.
ב. על גרימת צער, סבל או הפחדה, ראוי לבקש סליחה ומחילה מהנפגע בלא שום קשר לתופעת ההתקרחות.
ג. מאחר שאינך בטוח שפגעת דוקא באדם המסויים הנדון, ראוי שתפנה עליו בנחת, תציג לפניו את האפשרות שהוא האדם אותו הפחדת, ותבקש את מחילתו.
ד. אם למרות האמור עדין תרגיש מועקה מן הראוי שתפנה לרב המכיר אותך אישית או לפסיכולוג מנוסה.
האם מותר למתנדבי מגן דוד אדום להתנדב על אמבולנסים בשבת? האם זהו הדבר הראוי לעשות? ואם כן, יש פירוט לאיזה דברים מותר/אסור לעשות בזמן המשמרת?
שלום רב… אני עושה עבודה בתושב"ע 5 יח"ל על הנושא : נגד ניסויים בבעלי חיים מבחינת ההלכה ומבחינה רגילה… הייתי שמחה אם תשלחו לי חומר