מעמד ביצית מופרית

לסיכום הצד ההלכתי: (בהמשך יובא דיון מפורט יותר עם מקורות)

תינוק שנולד בהפריית מבחנה מתיחס אחר אביו ואימו ויורשם גם אם ההפריה נעשית הרבה זמן לאחר מותו. אם נוצר עובר במבחנה שמעולם לא הוחדר לרחם אשה, יש מקום לדון בשאלה האם הוא נחשב כיורש את אימו להנחיל לאחיו מן האב- הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים, והאחרונים נוקטים להכריע שאינו יורש.

דיון מפורט: השאלה נחלקת לג' חלקים:

א' האם מי שהיה עובר בזמן מיתת המוריש יהיה לו חלק בירושה לאחר שיוולד?

ב' האם מי שהיה עובר בזמן מיתת המוריש ולא נולד (נפל) האם חלו עליו דיני ירושה בהיותו עובר כדי שיוכל להנחיל לאחיו מן האב את ירושת אמו?

ג' האם מעמדו של עובר במבחנה, זהה למעמד של עובר ברחם, לעניין שאלות א' וב'?

לגבי א'– לאחר שנולד בודאי זוכה בירושה גם אם ההפריה נעשית הרבה זמן לאחר מות המוריש, אפילו שבזמן מות המוריש לא היה היורש ראוי ליורשו. והראיה מהרמב"ם בהלכות תרומות פרק א' הלכה ד' שפסק אם היה העובר חלל אינו פוסל העבדים (מלאכול בתרומה) אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים, עד שיוולד זה החלל ויאסרו העבדים מלאכול. מבואר מהרמב"ם שאפילו אם בשעת מות המוריש העובר לא זכה בעבדים ולכן העבדים אוכלים בתרומה מכח האחים הכשרים, על כל פנים לאחר שיוולד העובר- הוא זוכה בהם ושוב הם נפסלים מלאכול בתרומה כי עבדים ששייכים לחלל לא אוכלים בתרומה.

וכן משמע מרש"י ביבמות דף ס"ז עמ' א' – לשון הגמרא: "אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' יוסי, אבל חכמים אומרים: יש לו בנים – אוכלים משום בנים, אין לו בנים – אוכלים משום אחים, אין לו אחים – אוכלים משום משפחה כולה."

רש"י- "יש לו בנים אחרים – לבד מעובר זה. אוכלים – העבדים בשביל בנים דעובר לית ליה זכיה.

בשביל משפחה – שאין אחד מישראל שאין לו יורשין וכל זמן שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו."

מבואר מרש"י שדווקא העובר לא זוכה כל זמן שלא נולד, אבל לאחר שנולד, זוכה. וכן משמע מהרי"ף פרק אלמנה לכהן גדול : "אין לעובר קנייה ואין לו חלק עד שיולד ", משמע שלאחר שנולד, יורש.

לגבי שאלה ב'– אם הולד לא נולד לבסוף, האם במצבו הנוכחי זוכה [נפק"מ להוריש לאחיו מן האב ירושת אמו]?- בזה מצינו מחלוקת הפוסקים:

דעת הרי"ף שאין לעובר זכיה כלל בעודו במעי אימו וכן פוסק הרמב"ן.

הראב"ד והרא"ש פוסקים שיש לעובר זכיה בעודו במעי אימו.

בדעת הרמב"ם נחלקו הפוסקים מה דעתו:

יעוין בב"י חו"מ סי' ר"י שחוכך מאד בדעת הרמב"ם וז"ל: "שאף על פי שתחילת דבריו בפרק ח' מהלכות תרומה (ה"ד) משמע לכאורה דסבירא ליה כרבי יוסי שכתב שאינו ילוד אינו מאכיל. ובהמשך כתב לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל את העבדים וזה כדברי חכמים והגם כי דבריו באותה בבא יש בהן קושיות והוויות יצטרך נגר להולמן וליישבן על פי סוגיות הגמרא ודברי התנאים, לא אאריך בזה". ובכס"מ בהל' תרומות הל' ד' מבאר דעת הרמב"ם שלעובר יש זכיה;

ולכאורה יש ראיה ברורה שהרמב"ם סובר שעובר זוכה מזה שפסק בפ"א מהל' נחלות הל' י"ג וכן אין הבן יורש את אימו בקברו כדי להנחיל לאחיו מן האם וכו'. אבל אם מתה האם תחילה ואחר כך מת, הגם אפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חודשיו הואיל וחיה אחר אימו שעה אחת ומת הרי זה נוחל את אימו ומנחיל אותה הנחלה ליורשיו ממשפחת אביו.

ויעוין במ"מ שהקשה- הרי אם לא כלו לו חודשיו הוי נפל! וודאי לא יכול לירש את אימו. ויעוין בקצות החושן בסי' רע"ו שהביא ראיה מתוס' שנפל יורש, ולומד שגם דעת הרמב"ם כן. ולפי זה יוצא שהרמב"ם סובר שעובר זוכה, שאם לא זוכה ברור שנפל לא יכול לזכות.

אף על פי שדעת הסמ"ע שנפל לא זוכה וכל מה שעובר זוכה זה דווקא אם לבסוף נולד בן קיימא, דעת הרמב"ם וכן התוס' שכן זוכה.

ובספר 'נתיבות המשפט' מחלק, שאם הנפל מת מיתה טבעית לא זוכה ואם מת מיתה לא טבעית זוכה.

אלא שכל זאת מדובר דוקא בעובר שהוא מעל 40 יום, אבל בעובר שהוא בן פחות מ40 יום, וכן בנידון דידן שמדובר בתאים במבחנה ובהקפאה (שהוא נחשב פחות מבן 40 יום), מצינו בזה מחלוקת האחרונים:

השו"ע בסי' ר"י סעיף א' פוסק וזה לשונו: "אין אדם מקנה למי שלא בא לעולם לפיכך המזכה לעובר של אחר לא קנה וכו' ואם היה בנו קנה וכו' והוא שתהיה אשתו כבר מעוברת בשעת המתנה."

וכתב הנימוק"י שדוקא לאחר 40 יום, "דקודם לכן מיא בעלמא הוא, והטור והשו"ע שסתמו משמע שלא חילקו בזה וסוברים שגם בתוך 40 יום אפשר לזכות לעובר".

הש"ך חולק וסובר שתוך 40 יום מיא בעלמא הוא ואי אפשר לזכות לעובר.

ראייתו מהגמרא ביבמות ס"ט "ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיברה לא תאכל" לשאלת החשש שמא עיברה עונה הגמ' שהיא אוכלת עד 40 יום מיום הביאה, "דאי לא מיעברא- הא לא מיעברא, ואי מיעברא עד ארבעים יום מיא בעלמא היא", ולומד מכך הש"ך שגם לענין ירושה אין העובר יורש אלא רק לאחר שעברו 40 יום. ומסיים הש"ך, דתוך 40 יום לא מיקרי עובר כלל.

ולפי זה בהפריית מבחנה ודאי שנחשב כעובר בתוך 40 יום והגענו למחלוקת הש"ך והסמ"ע האם עובר כזה יורש או לא.

דעת האחרונים לנקוט כהש"ך שעובר בן פחות מ40 יום מיא בעלמא הוא, ולא יורש, כך שעובר מבחנה לא יירש על מנת להנחיל לאחיו מן האב.

ואפילו אם לא ננקוט כהש"ך, מכלל המחלוקת לא יצאנו, ויש ספק אם עובר בתוך 40 יום יורש. ואם יש לאם אחים, הרי אחיו אלה (מצד האם) ודאי יורשים את אימו, והעובר ספק אם יורש את אימו, והוי ספק וודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי, וזו דעת הרא"ש והטור לגבי ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי המת. יעוין בשו"ע אה"ע סי' קס"ג סעיף ג' ובב"ש ס"ק ה'. ואף על פי שדעת הרמב"ם שבספק ויבם הדין יחלוקו יעו"ש בב"ש ס"ק ד'. על כל פנים בנידון דידן יש ספק ספיקא שמא הלכה כהש"ך, שעובר כלל לא יורש. ואפילו אי הוי ספק שמא הלכה כהרא"ש, אין ספק מוציא מידי ודאי- ואחי האם יורשים.

לענין שאלה ג' חשוב להדגיש כי מעמד של עובר במבחנה נחות מזה של עובר ברחם קודם 40 יום. ראה במאמרו של הרב חיים דוד הלוי, 'על דילול עוברים ,והמעמד ההלכתי של עוברים במבחנה' (בספר אסיא ח') ובנשמת אברהם (אבן העזר, א', ה', 3, ד"ה חילול שבת עבור תינוק כזה)