טיפול נסיוני באנמיה חרמשית

ראה את רשימת מקורות וציונים בשאלת טיפול רפואי ניסיוני לחולה חשוך מרפא שהביא הרב ד"ר מרדכי הלפרין בספר אסיא ד', עמ' 265 (1983):

בחודש שבט תשמ"ב קמה התעוררות ציבורית (עקב פניתו של ראובן מעיין ז"ל לבג"ץ) בשאלת זכות החולה חשוך המרפא להעזר בתרופות שטרם אושרו על ידי משרד הבריאות, אך העשויות להועיל לפי דעת הרופא המטפל.

רבים התעניינו בעמדת ההלכה וספרות השו"ת, הן ביחס לשאלה האישית והן ביחס להבט הציבורי של הבעיה הכאובה.

עקב האקטואליות של הנושא נציין שוב במרוכז את מראי המקומות הנוגעים לנושא ואשר פורסמו בעבר בחוברות וספר "אסיא".

א. ספר אסיא א' עמודים : 260-262, 270, 272-273, 320 ובמהדורה השלישית של אסיא א' נוספו מקורות נוספים בעמ' 332 השייכים לעמוד 270 בספר אסיא א'.

ב. שו"ת שבות יעקב חלק ג' סימן ע"ה. שו"ת בנין ציון סי' קי"א. שו"ת חת"ס חיו"ד סי' ע"ו. פתחי תשובה יו"ד סי' קנ"ה ס"ק א'. גליון מהרש"א יו"ד סי' קנ"ה ס"ק א'. שו"ת מלמד להועיל חיו"ד סימן ק"ד. שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' י"ג, חלק י' סימן כ"ה פי"ז, וחלק י"ג סי' ק"א. חי' הרשב"ץ כתובות דף ז ע"א. שו"ת לבושי מרדכי חיו"ד מה"ת סי' פ"ז, וחלק ח"מ סי' ל"ט. שו"ת בנין דוד סי' מ"ז. ספר חסידים סי' תס"ז, ספר החיים סי' שכ"ח. בית דוד סי' ש"מ. כפי אהרן סי' י"ח. ובאח לצרה (גרינוולד) עמ' 15-16 סיכום הדעות. שו"ת אחיעזר חלק יו"ד סי' ט"ז אות ו'. ד"ר יעקב לוי בנועם כרך י"ג עמ' ע"ז-פ"ב.

ג. שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קע"ד ענף ד'. שו"ת הרדב"ז סימן אלף נ"ב. ד"ר א. אברהם נועם י"ז עמ' ק"ס. ועוד.

ד. השופט אמנון כרמי, "אסיא" חוברת י"ג עמ' 11-18 ; הצהרת הלסינקי 1964 – הובאה ב"אסיא" ט"ו עמ' 29-30 (וראה גם עמודים 31-32 שם). "אסיא" חוברת י"ז עמ' 5-18 ניסויים רפואיים בבני אדם, מאת ד"ר א. שטיינברג – ד"ר ד. ארליך – הרב ש. הכהן קוק.

(המקורות המוזכרים כאן בפסקה ד' מובאים גם ב"ספר אסיא" ג', הנמצא עתה בדפוס).

ה. הרב א. נבנצל – מתן סמים משככים לחולה מסוכן, "אסיא" כה-כו עמ' 39-41.

וראה מאמרו של הרב פרופ' א.ס אברהם ניסיונות רפואיים בבעלי חיים ובבני אדם ספר אסיא ה', עמ' 18-23 (1986):

" א. נסיון על החולה עצמו. וכאן שוב צריכים אנו לחלק בין חולה שיש בו סכנה דודאי ימות ללא כל טיפול וחולה שאין בו סכנה.

1. חולה שיש בו סכנה. האם מותר לנסות עליו תרופה חדשה או טיפול חדש כשללא כל טיפול הוא ודאי ימות תוך למשל שבועות ספורות, אך עם הטיפול יתכן מאד שינצל ממחלתו, אך גם יתכן שהוא ימות יותר מהר כתוצאה מעצם הנסיון, דהיינו תוך כמה ימים. ולעצם הדבר דבמקום סכנת נפשות ודאית אם חיישינן לחיי שעה או לא, כל שיש סיכוי, אפילו קטן לחיי עולם, אנו למדים ממעשה דגחזי ובניו20 , וגחזי אדם גדול בתורה היה21 . וכן לשון הפסוק שם: אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פה ומתנו, ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחינו נחיה ואם ימיתנו ומתנו. ודורשת הגמ'22 : א"ר יוחנן, ספק חי ספק מת אין מתרפאין מהם (רש"י : חולי שאם לא ירפאנו רופא, ספק יחיה ספק ימות, אין מתרפאין מהן דעכו"ם ודאי קטיל ליה ומוטב שיניח, אולי יחיה), ודאי מת מתרפאין מהם (רש"י : היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל לרפאותו, מתרפאין מהן דעכו"ם מאי עביד ליה הא בלאו הכי מיית, ושמא ירפאנו העכו"ם). ודאי מת מתרפאין מהן, האיכא חיי שעה, לחיי שעה לא חיישינן. ומנא תימרא דלחיי שעה לא חיישינן, דכתיב, אם אמרנו נבוא העיר וגו', עכ"ל הגמרא.

וכן נפסק להלכה בשו"ע23 . וכותב הגליון מהרש"א (שם) שמכאן דנתי על מה שנשאלתי בחולה שהרופא אמר ליתן לו להקיא ואמר שאם לא יועילו הסמים ימות מיד ואם יועילו יתרפא, ואולם אם לא יתן לו להקיא ודאי ימות אחר זמן מה, עכ"ל.וכן נשאל השבות יעקב24 מרופא מומחה על חולה אחד שחלה את חליו שקרוב למות בו וכל הרופאים אומרין שודאי ימות תוך יום או יומיים, אך שאומרין שיש עוד רפואה אחת שאפשר שיתרפא מחליו וגם אפשר להיפך, שאם יקח רפואה זו אם אינו מצליח ימות מיד תוך שעה או שעתיים, אם מותר לעשות רפואה זו או חיישינן לחיי שעה ושב ואל תעשה עדיף. והוא השיב, שאם אפשר שעל ידי רפואה זה שנותן לו יתרפא לגמרי מחליו, ודאי לא חיישינן לחיי שעה, ומכל מקום אין לעשות הרופא כפשוטו כן רק צריך להיות מתון מאד בדבר לפקח עם רופאים מומחים שבעיר על פי רוב דיעות, דהינו רובא דמינכר שהוא כפל, לפי שיש לחוש לקלי דעת, על כן יעשה על פי רוב דעות הרופאים והסכמת חכם העיר, עכ"ל.

וכן ראיתי בשו"ת אחיעזר 25 שנשאל בחולה והרופאים המומחים אומרים כי בלא ניתוח לא יחיה יותר מששה חודשים ועל ידי ניתוח אפשר שיחיה, אך הניתוח מסוכן מאוד יותר שימות מהרה. והוא כותב: לכאורה נראה מע"ז כז: דודאי מת מתרפאין דלחיי לא חיישינן היכא דאפשר שיתרפא אך באופן רחוק, שעה וקרוב כל שנתיאשו מרפואתו וכו', אין נפקא מינא בין רופא ישראל ונכרי וכו', ובאופן שימות בודאי בלי הניתוח לא חיישינן לחיי שעה וכו'. וצריך רשות בית דין בכל פעם ובודאי שראוי להתבונן בזה ולסמוך על דעת הרופאים היותר מומחים, עכ"ל. וכן פסקו השו"ת בנין ציון26 , הבית מאיר27 , הדעת תורה28 , השו"ת יד הלוי29 , הגרא"י אונטרמן ז"ל30 , והשו"ת ציץ אליעזר31 .

וכן מביא הדרכי תשובה32 בשם חידושי הרשב"ץ על כתובות ח ע"א שנשאל בתינוק בן שנה שיש לו שבר ולפעמים כשהוא בוכה יוצאין המעיים והוא מגיע עד שערי מות, והרופאים כולם אומרים בשפה אחת שאין תרופה למכתו פרט לניתוח, אך הוא בסכנה גדולה אם לא ימות על ידי הנתוח. וכתב שכבר נתפשט ההוראה בענין זה להתיר, ע"ש.

ולגבי הגדרה של חיי שעה לעומת חיי עולם, כותב הדרכי תשובה33 בשם הג"ר שלמה קלוגר בהגהות חכמת שלמה דמהא דקיי"ל דטריפה אינה חיה י"ב חודש מוכח דכל שאינו יכול לחיות מחמת חולי זה י"ב חודש וסופו למות מחולי זה בתוך י"ב חודש, לא נחשב חייו רק חיי שעה, אבל אם עומד למות רק לאחר י"ב חודש, לא נחשב חיי שעה רק חיי עולם."

20 . מלכים ב, ז.

21 . ירושלמי סנה' פ"י ה"ב. ועיין מה שכתב השו"ת אג"מ יו"ד ח"ג סי' לו.

22 . ע"ז כז ע"ב.

23 . יו"ד סי' קנה סע' א.

24 . ח"ג סי' עה ומובא גם בפ"ת סי' שלט סק"א.

25 . ח"ב סי' טז אות ו.

26 . ח"א סי' קיא.

27 . יו"ד סי' שלט סע' א.

28 . או"ח סי' שכח סע' י.

29 . ח"א יו"ד סי' רז.

30 . נועם כרך יג עמ' ה.

31 . ח"ד סי' יג וח"י סי' כה פי"ז.

32 . סי' קנה ס"ק ב.

33 . סי' קנה ס"ק 1.