תיכנון ילד להצלת ילד אחר
שלום רב. אני תלמידה בכיתה ט' והשנה אנו עושות באולפנא עבודה בנושא גנטיקה. הנושא שבחרנו, חברותיי ואני, לעשות עליו הוא: "תיכנון ולד להצלת ילד אחר."
שלום וברכה,
מטופל הסובל מדמנסיה, כעת נמצא בבית אבות סיעודי. עד כה הואכל עם כפית בקושי, וכן נוזלים תת עורית. עתה גם את זה אי אפשר, פשוט מכניסים לו אוכל לפה וזה נשאר בפה.
בני המשפחה מתנגדים לזונדה או PEG . הבת היא אפוטרופסית על המטופל, ולדבריה הוא ביקש לא להיות מחובר לצינור הזנה. בשל מצבו הקוגניטיבי לא ניתן כעת לשאול אותו לרצונו.
למטופל אינו סובל ממחלה אונקולוגית סופנית או מחלה סופנית אחרת מוגדרת אחרת. מצבו הגופני בסה"כ טוב, ב"ה הוא מטופל מצויין.
בתוך הצוות המטפל עלתה השאלה מה לעשות במצב זה: האם יש חובה הלכתית להזין את המטופל דרך צינור? האם יש אפשרות להיענות לבקשת המשפחה?
אשמח אם תוכלו לעזור לי בענין.
תודה
תשובה:
שלום,
הטיפול בחולים סיעודיים קשישים הוא מורכב מבחינות רבות, ויישר כח למשפחה ולצוות על הטיפול המסור.
לגבי הזנה:
ככלל, אין למנוע הזנה לכל אדם. כל אדם צריך לקבל את ההזנה הנצרכת עבורו. דרך ההזנה היא החלטה מקצועית (רפואית/סיעודית/דיאטנית), הצוות המקצועי יחליט מהי דרך ההזנה הטובה ביותר, פומית או דרך צינור הזנה כלשהוא. לפיכך, אם לא ניתן להזין פומית, יש להכניס צינור הזנה.
עם זאת, לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל:
1 מטופל שניתן לתת לו הזנה פומית, אפילו מצומצמת, ותוספת נוזלים תת-עורית אם יש צורך. כל זאת בתנאי שלדעת הצוות המטפל , המטופל יקבל כך תזונה המותאמת למצבו.
2 אם לדעת הצוות המטפל הזנה כזו תזיק לו רפואית, תקצר את חייו וכד'.
3 מטופל הסובל ממחלה סופנית ונמצא בשבועות האחרונים לחייו (מה שקרוי בחוק החולה הנוטה למות "חולה נוטה למות בשלב סופי")
4 במטופל בר-דעת, אין לעשות פרוצדורה נגד רצונו. זאת, ע"פ דעת הרב פיינשטיין (אגרות משה, חושן משפט, ב, עג), שבכל מקרה אין לעשות למטופל בר-דעת טיפול כלשהו נגד רצונו.
למיטב הבנתי, המקרה שלפנינו אינו עונה על אף אחת מאפשרויות אלו, ולכן גם מבחינה חוקית (חוק החולה הנוטה למות) וגם מבחינה הלכתית צריך לתת תזונה נאותה, ואם אי אפשר בכלל פומית יש להתקין PEG.
אוסיף עוד, כי מבחינה חוקית יש כאן מרכיב נוסף: במטופל שאינו כשיר, לא ניתן לבצע פרוצדורה ללא הסכמת אפוטרופוס, ולכן אם האפוטרופוס מתנגד לא יוכלו להתקין PEG (ולכאורה גם לא זונדה. אמנם זו לא פרוצדורה הדורשת הסכמה מדעת כתובה, אך צריכה להיות הסכמה בעל פה כמו לכל פרוצדורה). הצוות המטפל יכול לפנות לוועדת אתיקה, אך איני בטוח שזו הדרך הרצויה (או יותר נכון, אני בטוח שזו לא הדרך הרצויה). כמו כן ניתן לפנות לאישור בית המשפט בהיעדר הסכמה של אפוטרופוס.
בסופו של דבר, כל המעורבים רוצים בטובתו של המטופל. לכן כעצה טובה אני ממליץ שהצוות המטפל יישב עם בני המשפחה ויגיעו להסכמה משותפת לגבי דרך הטיפול הטובה ביותר.
בברכה,
הרב ד"ר מאיר פרנקל
שלום רב. אני תלמידה בכיתה ט' והשנה אנו עושות באולפנא עבודה בנושא גנטיקה. הנושא שבחרנו, חברותיי ואני, לעשות עליו הוא: "תיכנון ולד להצלת ילד אחר."
האם מותר למרוח בשבת משחה על ההרפס בשפתיים כדי שלא יתפשט יותר? 1. חשוב להדגיש שההרפס מתפשט במהירות ממש גדולה ככה שאם לא מורחים משחה
שלום אימי קשישה בת 75 והיא סובלת בברכיים מזה שנים מבעיית סחוס הייתה אמורה לעשות נתוח להחלפת הסחוס אך מאוד חששה היא סובלת גם מלחץ
מהי עמדת ההלכה לאפשר קבלת טיפול נסיוני בבני אדם שתוצאותיו יכולים להחמיר את מצב החולה (אפילו עד כדי מוות) או לרפואותו לחלוטין ממחלה גנטית קשה.