בדיקה גנטית לכהונה

תשובת הרב יהושע וייסינגר:

במחקר שהתפרסם בשנת תשנ"ז (1997) הראו שישנם סימנים גנטיים המייחדים את הכהנים כולם, אשכנזים ספרדים, תימנים ותוניסאים באותה המידה. המחקר נערך על יהודים המוחזקים ככהנים ועל יהודים שאינם מוחזקים ככהנים, וכלל יהודים מרחבי העולם (אנגליה, קנדה, ארה"ב וישראל).
אם נשווה בין הגנים של שני אנשים שאינם קרובי משפחה, נראה שכל ההבדל ביניהם מתבטא ב- 0.1% מהחומר התורשתי, כלומר 99.9% מרצף ה- D.N.A זהה בין כל בני האדם, ללא קשר למוצא, גזע שפה ותרבות. השונות בין בני האדם נובעת ממנגנונים תרבותיים וממנגנונים גנטיים, שבלעדיהם היינו כולנו דומים לחלוטין לאדם הראשון.
המדענים יכולים למצוא סַמַנִים על ה – D.N.A, שמאפיינים אדם או קבוצה. סַמַנִים כאלו, יחד עם אחרים, יכולים לשמש כ"טביעת אצבעות", שניתנות למעקב ולשימוש בבדיקות קשרים גנטיים בין דור לדור. בשיטה כזו מצאו סַמַנִים מיוחדים על הכרומוזום הזכרי Y של הכהנים. אלו רצַפֵי D.N.A, שחוזרים בכל דור וזה מאפשר לנו לתאר זמן הופעתו של שינוי גנטי כלשהו ולהעריך את זמן הופעתו של מייסד השושלת.
בעקבות העובדה, שהכהונה עוברת בתורשה ברורה מאב לבן ומוגבלת כקבוצה ייחודית, יש מקום לצפות ליחודיות בכרומוזום Y של הכהנים. נלקחה דגימה מרִירִית הפה של 188 נבדקים מאנגליה, קנדה וישראל, מתוכם היו 68 כהנים. בטכנולוגיה מיוחדת חקרו את רצפי ה-D.N.A  בכרומוזום Y ומצאו מבנה מיוחד המכונה CMH  (המבנה השכיח בקרב הכהנים). מצאו אותו אצל 45% מהכהנים האשכנזים, אצל 56% מהכהנים הספרדים, ואצל 3-5% מהאוכלוסיה הלא יהודית. שכיחות הסמן הזה באחוז גבוה אצל הכהנים מראה על רצף תורשתי ששמר על יחודיות הכהנים. יש סבירות מסוימת להניח שהגֶן הזה כנראה מעיד על היות הכהנים בני אותה משפחה, צאצאיו של איש אחד שהוא אבי המשפחה, אמנם זה לא מוחלט כפי שנראה. לפי שיטות סטטיסטיות שונות המאפשרות תיאֲרוּך משוער של זמן התהוות שושלת הכהונה, נמצא שמאז התהוות השושלת ועד היום עברו 100 דורות שהם כ- 3,200 שנים (כל דור 30 שנה). זמן זה זהה לזמן שידוע לנו מאז יסוד שושלת הכהונה בפרשת תצווה. אך כאמור אין זה מוחלט.
המחקר נערך על ידי ד"ר גולדשטיין מאוניברסיטת אוקספורד, וד"ר בן עמי מבי"ח רמב"ם בחיפה. ראש הפרוייקט בארץ הוא פרופסור קרל סקורצקי, ראש המחלקה לנפרולוגיה מולקולרית בבית הספר לרפואה. פרטי המחקר פורסמו בכתב העת המדעי NATURE והינם מאששים את הידוע לנו מהתורה על משפחת הכהונה, ועל ההשתייכות אליה העוברת מדור לדור רק מאב לבן וממנו לבנו וכן הלאה.
במחקר המשך שהתפרסם בשנת 2000 נטען כי מאפיין תורשתי זה שכיח גם בקרב בני קבוצת הלמבה, החיים בדרום אפריקה וטוענים שמוצאם יהודי.
מחקרים נגדיים טענו כי המאפיין התורשתי הנ"ל שכיח גם בקרב אוכלוסיות לא-יהודיות במזרח התיכון. כך למשל נמצא המאפיין התורשתי הנ"ל בקרב כשליש מהנבדקים מתימן, וכרבע מהנבדקים מעומאן, וכחמישית מהנבדקים מהנגב, ומכורדיסטן, כולם לא יהודיים. ממצאים אלה מעידים כי המאפיין התורשתי "הכוהני" אינם מעידים כשלעצמם על מוצאו הכהני של הנבדק, או אפילו על מוצאו היהודי.
בשנת 2003 טענה קבוצתו של פרופ' סקורצקי כי מצאה סמן תורשתי משותף ללווים האשכנזים, אך מנגד חוקרים אחרים חלקו על טענה זו בשנת 2006.
חזקת כהונה
בסוגיא זו יש לבחון איך מעלים לכהונה, כלומר מהם ההוכחות הנדרשות לצורך הגדרת אדם ככהן, יחד עם זאת יש לקחת בחשבון את האמצעים המתחדשים.
ראשית, יש לבחון האם מכח הסטטיסטיקות הללו ניתן להסיק שהנבדק הינו כהן, הן לענין נשיאת כפים ועליה לתורה בעליה ראשונה, והן לעניין איסור נישואין לנשים הפסולות לכהונה. או שמא בדיקות אלו בצירוף סימנים נוספים, יועילו.
שנית, גם אם נניח שיש לסמוך על הבדיקות שהיה כהן, עדיין יש לברר בנדון דידן, האם נשארה חזקת הכהונה במשפחה. שהרי יתכן ואבדה חזקת הכהונה מהמשפחה כי אולי נישאו לפסולות ונתחללה מהם קדושת הכהונה. וללא קדושת הכהונה, שפיר יוכלו בני משפחה זו להינשא גם לפסולות לכהונה.
באופן בסיסי כאשר אדם בא לפנינו ולא ידוע אם הוא כהן או ישראל, אין לחשוש שהוא כהן "דכל דפריש מרובא פריש" (כתובות טו, א) ורוב ישראל אינם כהנים. אולם לכתחילה נוהגים כיום בבתי הדין, שכאשר אדם מבקש להינשא, משתדלים הדיינים לברר האם משפחת המבקש הוחזקה בכהונה בעבר, ורק כאשר אין ידם מגיעה לבירור הדבר, מסתמכים על הרוב. אולם כאן במקרה שלפנינו לכאורה יש ראיה או ראיה חלקית שהנבדק אינו מהרוב שהם ישראל. ואפילו אם נאמר שאין זו ראיה גמורה כעדים, מכל מקום יתכן שנחשוש לראיה זו לומר שמא כהן הוא ואסור להינשא לפסולי כהונה.
בכדי להעלות כהן לכהונה לענין יוחסין אנו נדרשים להוכחה ברורה, במסכת קידושין (עו, א) נאמר: "אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, ולא מן הדוכן ולמעלה, ולא מן הסנהדרין ולמעלה". ונפסק ברמב"ם (הלכות איסורי ביאה כ, ב) להלכה: "איזהו כהן מיוחס כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני הכהן עד איש שאינו צריך בדיקה, והוא הכהן ששימש על גבי המזבח, שאילו לא בדקו בית דין הגדול אחריו לא היו מניחין אותו לעבוד. לפיכך אין בודקין מהמזבח ומעלה, ולא מן הסנהדרין ומעלה שאין ממנין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים מיוחסין". הגמרא בכתובות (שם) ציינה שיש צורך בתרי רובי.
באופן פרקטי דנו הפוסקים אילו ראיות מספיקות להעלות ולהוכיח כהונה. ישנם דיונים בין הפוסקים ביחס לשם 'כהן'/'כהנא', או ביחס למסורת משפחתית ישנה, או 'ציורי כפים'/כיתוב על גבי מצבה משפחתית וכד', מה שברור הוא שכל הדברים הללו לא מהווים כשני עדים ממש. אלא שיש לבחון, האם למרות שאין הם נחשבים כשני עדים, אולי הם מהווים עד אחד או לכל הפחות 'אומדנא' והם מעוררים ספק ברוב ישראלים שבישראל.
ביחס לעד אחד כבר נפסק בשו"ע (אבה"ע סי' ג סע' ב): "היה עד אחד מעיד עליו, נאמן להאכילו בתרומה בזמן הזה ולקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו". נמצא שעל פי עדות של עד אחד מעלים לכהונה לפחות לחלק מהדינים.
דין כיתוב על גבי מצבה
מפאת קוצר היריעה אתמקד בשאלת כיתוב/'ציור כפיים' על גבי מצבה, וננסה להשליך לנידון דידן. יש בפוסקים הטוענים שעפ"י ציור או כיתוב 'כהן' על גבי מצבה אנו נקבע שבני המשפחה הם כהנים, מדין עדותו של כותב המצבה (הגרש"מ עמאר). ואף שלא ידוע מי כתב את המצבה, לא יגרע מדין עד אחד, וכפי שביאר רש"י (יבמות פח, ב): "כל מקום שהאמינה תורה עד אחד אין דין עדות בדבר מדעד אחד נאמן בה הלכך פסולים נאמנים ככשרין". אמנם יש הדוחים רעיון זה, בשו"ת אגרות משה (אבן העזר ח"ד סי' מא) כתב שכל עוד שאין אנו יודעים בוודאות מי כתב או הכין את המצבה, אין להחשיב את הכתוב עליה כעדות, וז"ל: "כי הראיה שנכתב כן על מצבת קברו אינה ראיה ברורה דהא ליכא שום חותם על זה… ואם ידוע שהמצבה עשה בנו, מדוע אינו יודע בן זה מאביו שהיה כהן או מקרוב אחר שעשה את המצבה, אבל זה אולי יש לברר יותר". משמע שאין להחשיב את הכיתוב שעל המצבה כעדות של עד אחד מכיון שאיננו יודעים מי המעיד על כהונה זו.
גם בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן רכה) נשאל על "בעל תשובה שיש חשש מבוסס שהבעל אולי כהן והיא כזונה היות ובנישואין הראשונים חיתה עם גוי", והחשש שמא הוא כהן מסתמך על מצבה ישנה של בני משפחתו שבה נכתב שהם משפחת כהנים, ועל כך השיב הגר"ש ואזנר:
"אבל כשגם בעצמו אינו יודע כלום, ומעולם לא נהג כהונה לא הוא ולא אביו, רק ראו על מצבה ישנה שזה משפחת כהנים, שאין כאן חזקה ואין כאן עדות, וכמש"כ כיו"ב בתשובת מבי"ט ח"א סי' רי"ט שהעיר גם כבוד תורתו…".
יש להדגיש שגם אם אין לכיתוב שעל המצבה תוקף של עדות עד אחד, הרי לכאורה לא כתבו "כהן" על המצבה ללא כל סיבה, ואף שנתבאר כי אין זו עדות, מכל מקום סברה זו נחשבת "אומדנא" שכותב המצבה כתב זאת במצות בני המשפחה או מידיעה שלו, שהנפטר היה כהן, ואם כן אע"פ שאין כאן עדות נגד הרוב, נראה שיש כאן "רגלים לדבר" ולא נוכל לסמוך על הרוב לומר שהוא ישראל ולהתירו בפסולי כהונה, מאחר ויש "ריעותא" מחמת הכתב שעל המצבה, וראה בדברי הנודע ביהודה (מהדורא קמא אה"ע  ז) שבמקום שיש "רגלים לדבר" אי אפשר להסתמך על רוב.
כאן המקום לציין, שאף אם נצדד ונאמר שיש לכיתוב או ציור על גבי המצבה משמעות של עד אחד או לחילופין 'רגליים לדבר' כמערער של רוב, יש לבחון האם המדובר בכלל בכהנים שיש לאוסרם לגרושה. שהרי נחלקו הפוסקים ביחוסי כהונה בזמן הזה האם הכהנים הוחזקו בחזקה גמורה, או שהם נחשבים כהנים בגדר ספק בלבד.
לדברי המהרש"ל והש"ך (יו"ד, שכב ס"ק ט) בדעת הרמ"א (יו"ד שם ס"ק ה), אין נותנים לכהנים חלה, מאחר ובזמנינו הכהנים הם בחזקת ספק כהנים. ולדעת המג"א (או"ח רא, ב) מטעם זה אין מקפידים על דין "וקדשתו" בימינו (ראה עוד בשו"ת בית אפרים או"ח סי' ו).
שיטת המבי"ט (קרית ספר איסורי ביאה כ) והמהרי"ט (ח"א פה; ח"א קמט) שבזמן הזה, הכהנים מוחזקים כוודאי כהנים [והביא לכך המהרי"ט ראיה מכך שגם היום נושאים הכהנים את כפיהם בברכה]. וכן דעת החתם סופר (כתובות כה,ב), שבני המשפחות המוחזקות לכהונה נחשבים ככהנים גמורים לכל  דיני התורה, ומטעם זה ניתן לפדות בכורים על ידם ללא כל ספק. וכן הכריע בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סימן קס) וז"ל:
ולשון הש"ס מורה יותר כהשבות יעקב [שהכהנים הם בחזקת ספק], אבל סברת ההלכה מורה יותר כמהרי"ט ודעימיה דחזקת כהונה חזקה גמורה היא מן התורה, אפילו לענייני דאורייתא כפדיון הבן ונשיאות כפים ומתנות, והגאון יעב"ץ שם מאד נכנס בפרצה דחוקה במה שפטר כהנים מפדיון הבן וחייב בת כהן ולוי בזמן הזה בפדיון הבן, וסוגיא דעלמא דלא כוותיה, וכאשר רמז על זה מרן החתם סופר יו"ד סו"ס רצ"א.
בנוסף, נחלקו הפוסקים האם ניתן לצרף את הדעות שכהנים בזמן הזה כהני ספק הם, כאשר מתעורר ספק אחר, כגון בנדון דידן, או  כשיש ספק אם לסמוך על הכיתוב שעל המצבה כהוכחה ודאית לחזקת הכהונה.
בפשטות כתבו המהרשד"ם (אבה"ע רלה) והשבות יעקב (ח"א צג), שניתן לצרף את העובדה שיש ספק בחזקת הכהונה בכהנים בימינו, לספקות נוספים, ולהקל באיסורי כהונה מדרבנן מדין "ספק ספיקא". אמנם יש שחלקו על דבר זה, ראה בערוך השולחן (יו"ד שה, נה) ועוד.
בשו"ת האלף לך שלמה (אבה"ע לח) נראה שהכריע כמהרשד"ם, שנשאל על כהן שנשא אשה ולאחר זמן יצא קול שבעודה בתולה זינתה, אך לא היה ידוע האם נבעלה רק לאיש אחד או שהיתה מופקרת לזנות ואם כן נאסרה לכהן. ובדברי תשובתו כתב הגר"ש קלוגר:
"ולכאורה יש לומר עוד על פי מה שכתבו האחרונים בשם תשובת מהרשד"ם, דכהני בזמן הזה הוי רק כהני ספק, אם כן יש לומר דהוי ספק ספיקא, שמא אינה מופקרת, ואם תמצי לומר מופקרת, שמא הוא אינו כהן".
העולה מהנ"ל, שלמרות הכיתוב "כהן" שעל המצבה מעורר ספק על כהונה, יש מקום לצרף לספק זה את דעת המהרשד"ם והפוסקים שהבאנו לעיל הסבורים כי בזמנינו יש ספק בחזקת הכהנים, ובצירוף ספק זה נוכל להתיר להינשא לפסולי כהונה.
בדיקות גנטיות
וכעת נחזור לסוגיא דידן, ביחס לממצאים הגנטים, לכאורה תוצאות אלו אינן גרועות מ"רגלים לדבר" או 'אומדנא' נגד רוב ישראליים הגורמים לספק, דבר המספיק בשביל לאסור לנבדק להינשא לגרושה וכד', אך אולי יש מקום אף לראותם כעד אחד ויהוו ראיה מספקת להעלותם לכהונה.
יתר על כן, אחת הבעיות בנאמנות של המצבה, כפי שראינו, היא חוסר הודאות של המעיד. דבר שבנידו"ד לא קיים. ברגע שיש לי רופא/מדען יר"ש. ממילא עדותו עדות. אלא שאין לו וודאות האם הנתונים שהוא מראה הינם מוחלטים ומוכחים.
מנגד, יש לזכור שאף אם הראיות הסטטיסטיות מהוות גורם מספק או מעורר רגלים לדבר כאמור, או אפילו מהווים ראיה של עד אחד, עדין אין מכאן ראיה שהמדובר בכהן, שהרי ייתכן ובמשך הדורות הכהן התחלל. ועל אף הראיות הגנטיות שבגופו שהינו כהן, עדין יש לבחון האם זה אכן כך, הלכתית.
מצאנו טענה מעין זו בפוסקים, ובשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רנג) כתב שמטעם זה, שהעולים ממדינות חבר העמים שידוע בוודאות שהם ממשפחת כהנים, מותרים להינשא לנשים הפסולות לכהונה, וז"ל:
"בזמן הזה באלה שבאים מרוסיא שזה כבר כמה דורות שאפס תורה ויחוס מהם, ונתערבו בהמוניהם בגוים ובפסולים, או מסביבה של כאלה שכמעט רוב נאבד בנשואי תערובות ואיסור, האם כהנים אלה כהני חזקה יקראו שנאסר להם על כל פנים על פי הלכה פסולי כהונה".
על סמך קביעה זו, כתב במקום אחר שאין כל ספק כי כהנים הבאים ממדינות חבר העמים הם חללים, כאשר נשאל בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן לב) ביחס לברכה בפדיון הבן של עולי רוסיה, השיב הרב ואזנר שיכול לברך, ואין כל חשש שמא הם כהנים ופטורים ממצוה זו, בטענה כי:
"בנדון דידן בלאו הכי לענ"ד הוא יותר מרוב, כיון דחשש כהונה כשרה שלא יהיה חללים כמעט לית בהם בגלות רוסיא מרוב שמד ותערובת כאשר בארתי במקום אחר, מלבד משפחות ידועות ששמרו על יחוסיהם כאשר כתבתי במקום אחר".
ממילא אף בנידון דידן, גם אם נכריע שיש לממצאים אלו וודאות מסוימת, אין מכאן ראיה לכשרות הכהנים.
על כן, אם היו הממצאים שוללים הימצאות של הגן הספציפי אצל כהנים, היינו יכולים לשלול את ההערכה ואת ההסתברות שהוא כהן. מאידך נוכחות הסימנים הגנטיים האופייניים לבדם אינה יכולה לתמוך בכך שהוא כהן, ואנו נדרשים לתוספת בירור, האם לדוג' יש מסורת משפחתית מסויימת וכד'.
ממילא, ממצא זה, על אף המובהקות המפליאה והמרגשת שקיים בו, אין בכוחו להוכיח כהונה, אלא רק להצטרף כראיה לגורם/ים מספק/ים אחר/ים, ויחד יוכלו להוכיח.
אמון ברופאים ובבדיקות
אלא עדיין יש לחקור אם יש לסמוך על הרופאים וחכמי הטבע במה שהם אומרים שבדיקת ד.נ.א. היא כסימן המובהק ביותר, או לחילופין ייתכן ועדיף ללכת על פי הכללים שמסרו לנו רבותינו, כיון שאין חכמת הרפואה בדוקה ומנוסה, ואף מצאנו לא פעם טעויות בדבריהם. נושא זה הינו רחב וכבר נכתב עליו רבות ואציין את בסיס הדברים בקיצור רב.
מובא במסכת נדה (ל,ב): 'מאי ראיה מן התורה… ומאי ראיה מן השוטים… ורבנן סמא דנפצא אשקינהו (בסיפור המוזכר, לשיטת חכמים, השקו וניסו לרפא בסם), ור' ישמעאל איכא גופא דלא מקבל סמא (הסם לא מועיל לגוף המדובר)".
מדברי רבנן ניתן להוכיח שניתן ויש לסמוך על בדיקת הרופאים, וגם נראה שאף רבי ישמעאל סבר שיש לסמוך על בדיקת רופאים, אלא בנדון זה הוא סבר שהרופאים לא בדקו יפה כיון דאיכא גופא דלא מקבל סמא, הרי משמע שלדעתו אם מצינו שהרופאים בדקו כהוגן, שפיר הוא לסמוך על בדיקתם.
אמנם הריב"ש בסימן תמז כתב: "כי לא מפי הטבע והרפואה אנו חיין, ואנחנו על חכמינו ז"ל נסמוך, אפילו אמרו לנו על ימין שהוא שמאל, שהם קבלו האמת ופירושי המצוה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה, לא נאמין אל חכמי היונים והישמעאלים, שלא דברו רק מסברתם ועל פי איזה ניסיון מבלי שישגיחו על כמה ספקות יפלו בניסיון, ההוא כמו שהיו עושין חכמינו ז"ל כמוזכר בפ' המפלת ל: אני מביא ראיה מן התורה ואתם מביאים ראיה מן השוטים".
וכנראה שיש לחלק בין זמנם לזמנינו, כיום המחקרים נראים מוכחים יותר ואינם נאמרים על פי סברות בעלמא אלא אחר בדיקות רבות, פעם אחר פעם בשונה מהעבר. ונראה שאף הריב"ש יודה לזה, שהרי הריב"ש הביא את סוגיית הגמרא בנדה הנ"ל, ומשם ניתן  להוכיח שיש ללכת אחר הבדיקה ודעת הרופאים, אם אנחנו יודעים בבירור שהם אומרים האמת אחר בדיקה טובה ומוכרחת.
על פי זה יש לבחון האם בדיקות יוחסין לכהונה היום יכולה להפקיע או להכניס לכהונה. מחד, לכאורה יש חזקה שהוא כהן, מאידך ישנו רוב שאינו כהן (כתוצאה מהבדיקה אם יצאה שלילית) ורובא עדיף וממילא אינו יכול לעלות לדון וכל שכן לברך וכד'. אלא שאיתא במשנה בעדויות (ח,ז) שלדעת חכמים אפילו אליהו לא יבוא לא לרחק ולא לקרב, ומבאר הרמב"ם בפירוש המשניות שאין עושין ספק ביוחסין, ורק כשיבוא המשיח, יתברר מי מיוחס לכהונה ומי לא, כדברי הרמב"ם (הל' מלכים יב, ג) בימי מלך המשיח יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה לוי ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל (וראה כעין זה בציץ אליעזר חלק כב, סימן נט).
למסקנה, ניתן לבצע את הבדיקה, אך היא אינה אינדיקציה מוחלטת להשתייכות לשבט הכהונה, כאמור, ראשית בשל הסטטיסטיקות הלא מוחלטות ויתר מכן בשל בעיית חללים וכד', אמנם אם יש לכם מסורת משפחתית שיוצרת ספק, ייתכן וכדאי לבדוק. ובהימצא הגן או בהעדרו יפתרו הספקות.
באופן מעשי, בשביל לבצע את הבדיקה אני ממליץ לפנות לפרופ' קרל סקורצקי בחיפה.