נמק ברגלו של חולה מבוגר
השאלה הינה שאלה אקטואלית מאד לקרוב משפחה שלי אדם מבוגר בן 83 בערך שזה כ20 שנה שסובל ממחלת הפרקינסון שהלכה והחריפה עם השנים. לאחרונה, ככל
ד"ר הלפרין, שלום
שמי טל ואני סטודנטית במחלקה לביוטכנולוגיה, באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.
הופנתי אלייך ע"י רב האוניברסיטה, הרב גיל הכהן בליזובסקי.
אני עושה עבודה במסגרת הקורס "אתיקה בביוטכנולוגיה" ורציתי לשמוע את דעתך והאם אתה יודע האם קיימים פסקי הלכה בנושא.
הנושא עליו אני עושה את העבודה הינו: הולדת ילד, ע"י הפריה מלאכותית ובחירת העובר ע"י סריקה גנטית, בכדי שיהווה תורם (מח עצם או איברים) לאחיו החולה בלוקמיה.
הנושא עוסק גם בהפרייה מלאכותית ובנוסף בבחירת העובר (נושא זה הינו הנושא החוקי הקרוב ביותר לשיבוט שקיים בימינו). עיקר העבודה עוסקת בפן האתי של הנושא ובשימת הילד התורם במצבים קשים של אישפוזים חוזרים ובלבד להציל את חייו של אחיו. ובמקרה בו שמים את האח החולה במצבים קשים, שבעקבות מחלתו אחיו נמצא באישפוזים חוזרים.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא.
(במידה והנושא אינו ברור אשמח לענות לשאלות)
תודה מראש,
טל
ב. קיימת שאלה חשובה נוספת שיש לדון בה כאן. ככלל, אסור לקחת מאדם תרומת רקמה או תרומת דם בלא הסכמתו. מה דינו של תינוק או ילד קטן, שאיננו מסוגל לתת לכך הסכמה בעצמו. האם מותר לקחת ממנו תרומת דם (שאיננה מזיקה) בלא שהוא נתן הסכמה תקפה? האם חובת ההצלה בסכנת חיים מתירה נטילה כזו? אלו שאלות חשובות שצריכות להלקח בחשבון בכל דיון מסוג זה. דיון בסיס בשאלה זו מובא בנשמת אברהם, חו"מ, סי' רמג, ס"ק א.
כאן חשוב להכיר את הדיון העתיק בשאלה המעניינת, האם פיקוח נפש דוחה גם איסורים של "בין אדם לחבירו" או רק איסורים ש"בין אדם למקום". ראי במאמרי איברים להשתלה מתורם חי – היבטים הלכתיים, פורסם ב אסיא מה-מו, עמ' 34-61 תשמ"ט; ספר אסיא ט', עמ' 321-348 (תשס"ד).
בנוסף יש לשקול מתי יתכן אומדן דעת שהצלת אח במחיר פגיעה מזערית בקטין, הופכת להיות אינטרס ממשי של הקטין. במצב כזה תהיה לאפוטרופוס (להורים) הזכות להחליט עבור הקטין לטובתו.
ג. ראי את המקורות שהביא בנשמת אברהם (מהדורה חדשה, תשס"ז) כרך ד' חלק חו"מ סימן רמ"ג ס"ק א.
השאלה הינה שאלה אקטואלית מאד לקרוב משפחה שלי אדם מבוגר בן 83 בערך שזה כ20 שנה שסובל ממחלת הפרקינסון שהלכה והחריפה עם השנים. לאחרונה, ככל
שלום הרב במאמרך שהתפרסם ב'אסיא': 'דיאפרגמה – דעת הגרש"ז אויערבאך לפני חזרה ולאחריה', המחשת באמצעות איור את אופן השימוש במוך עליו נחלקו ר"מ וחכמים. לפי
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.