שלום רב.
אני תלמידה בכיתה ט' והשנה אנו עושות באולפנא עבודה בנושא גנטיקה.
הנושא שבחרנו, חברותיי ואני, לעשות עליו הוא: "תיכנון ולד להצלת ילד אחר." כגון: הסיפור של שרון הררי. (-"שתזכה לשנה הבאה", זהו סיפרה).
רצינו לדעת מה דעת ההלכה בנושא. האם יש היתר לכך?
בעצם, אם נולד ילד שחולה בפנקוני אנמיה- מחלה גנטית (אמיתי הררי- בנה של שרון) ויודעים שגופו יקרוס והוא לא יחזיק מעמד עוד הרבה שנים- האם במצב כזה מותר "לתכנן" ילד נוסף במטרה להשתיל אצל הילד החולה מוח עצם – תאים חדשים ובריאים מהילד החדש? חשוב לציין, שכדי לעשות זאת חייבים לעבור אבחון גנטי טרום השרשתי, הפריה חוץ גופית, ובדיקה להתאמת רקמות.
אם כך- האם ההלכה מתירה המצב כזה לעבור את התהליך? יש כאן ערכים שמתנגשים זה בזה. ערך חיים מול הצלת חיים. מה דעת ההלכה בנושא?
ב. קיימת שאלה חשובה נוספת שיש לדון בה כאן. ככלל, אסור לקחת מאדם תרומת רקמה או תרומת דם בלא הסכמתו. מה דינו של תינוק או ילד קטן, שאיננו מסוגל לתת לכך הסכמה בעצמו. האם מותר לקחת ממנו תרומת דם (שאיננה מזיקה) בלא שהוא נתן הסכמה תקפה? האם חובת ההצלה בסכנת חיים מתירה נטילה כזו? אלו שאלות חשובות שצריכות להלקח בחשבון בכל דיון מסוג זה. דיון בסיס בשאלה זו מובא בנשמת אברהם, חו"מ, סי' רמג, ס"ק א.
My dietician recently prescribed the use of a glucometer (Accu Chek Performa) as I am borderline diabetic and am taking Prednisone. Please tell me if
לצערי התאלמנתי לפני כחודשיים בנסיבות מאד מצערות. נותרתי עם שלושה ילדים רכים בני 6,4 ו2, שנולדו לאחר טיפולי פוריות ממושכים. גיליתי שאני בהריון טבעי כנראה
אני בת 29, נשואה כ-5 שנים. אני ובעלי מנסים להביא ילד לעולם אך ללא הצלחה. כבר כ-4 שנים אני עוברת טיפולי פוריות אך ללא הצלחה
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.