תהליך התרחשות הווסת וההרגשה הבאה עימו

שלום הרב ד"ר הלפרין!

אודה מאד לכבודו אם יוכל לעיין בסיכום המצורף ולהעיר ולהאיר בצורה בונה על הנכתב שם.

בברכה ובתודה: 

רזיאל משה

רב בי"ח הרצפלד – גדרה

תהליך התרחשות הווסת וההרגשה הבאה עימו
החל מהיום השביעי לווסת, מתחילה רירית הרחם להבנות מחדש ע"י התרקמות של כלי דם ותאים. ביום ה-14 מתרחש ביוץ. רירית הרחם מסוגלת להגיע בשיאה לעובי של ס"מ אחד ביום ה- 28.  כמה ימים לפני בוא הווסת האישה מרגישה תחושות מסוימות בגוף או רואה סימנים גופניים המבשרים על בוא הווסת. בתוך הרחם, כנראה יום קודם הווסת או שעות, מתחילה התקלפות רירית הרחם, עקב ירידה ברמות ההורמונים .(אסטרוגן ופרוגסטרון)
רירית הרחם שהתקלפה מתרכזת בפתח צוואר הרחם הפנימי.אליה מצטרפים נוזלים רחמיים המסייעים לשטיפת רירית הרחם. הפתח הפנימי של צוואר הרחם, למרות היותו פתוח ברוחב של כ-3 מ"מ באופן קבוע, סגור בריר ( לעיתים צמיגי) המונע את יציאת הדם (שבחלקו כבר קרוש) לעבר תעלת צוואר הרחם. (יתכן שדם לא קרוש יזל מהרחם החוצה אף לפני ההתכווצות, אבל אח"כ צריכות להיות התכווצויות, ואולי זה פשר כאבי המחזור לאחר שהתחיל כבר דימום)בשלב מסוים הרחם מתחיל בהתכווצויות על מנת לפלוט את הדם הקרוש החוצה, ויש נשים שמרגישות זאת. )כאבי מחזור הם כאבים פיזיולוגיים הנובעים מהתכווצות טבעית של שריר הרחם במהלך הווסת. התכווצות שריר הרחם, המאפשרת את הרחקת דם הווסת החוצה דרך הנרתיק, נגרמת בהשפעת ההורמון פרוסטגלנדין (Prostaglandin), המופרש על ידי תאי רירית הרחם וטסיות הדם. הפרוסטגלנדינים גורמים לכיווץ השרירים החלקים בדופן הרחם.) ככל שהאישה מתבגרת, רמות ההורמונים בגופה מתאזנים, וכאבי המחזור פחות ופחות שכיחים.
יש נשים שאינן מרגישות אלא בזיבת דבר לח. האישה מרגישה שנוזל לח נמצא שם , הולכת לבדוק את עצמה ומוצאת דם בבדיקה פנימית או קינוח וכדו'.  רוב הנשים אינן מרגישות את כאב התכווצות הרחם להוצאת הרירית המקולפת, אך אם הן נמצאות במצב של שלווה ומודעות לווסת הממשמש לבוא הן מסוגלות להרגיש את רגע פתיחת פתח צוואר הרחם הפנימי, למרות שהן לא חשות כאב. בהמשך, מצטברת כמות נוספת של רירית בפתח הרחם ואז חוזר הרחם להתכווץ ולהיפתח שוב, וחוזר חלילה עד שאין שום ריר המעכב את יציאת הדם באופן חופשי.
יש מצבים שבהם האישה רואה דימומים או הכתמות בין מועדי הוסתות הנורמאליים שלה.מצב זה אינו תקין, והוא כעין מחלה. (התורה רואה בכך ביטוי לחסרון רוחני ועל כן זבה גדולה מביאה לאחר טהרתה גם קרבן חטאת ,ראה פרוש הספורנו שם) במצבים אלו, התקלפות רירית הרחם היא מקומית בלבד ולא כללית, והיא נובעת עקב חוסר איזון ברמות ההורמונים . מצב זה יכול להיגרם ממצבי רוח משתנים או קיצוניים כגון: פחד, חרדה, דיכאון וכדו', וכן יכול להיגרם כתוצאה מאי דיוק במועד לקיחת גלולות למניעת הריון. התקלפות הרירית באופן מקומי בלבד קרויה בשפה הרפואית "דמם שבירה",כנראה עקב שבירת האיזון ההורמונאלי הדרוש להחזקת שלמות הרירית.
דימום או הכתמות אלו יכולים להיפסק במהרה עקב תיקון ברמות ההורמונים שמתרחש בסמיכות.
אם אישה ראתה דם בין מועדי הווסתות, והרגישה את פתיחת הרחם, רק אז היא נטמאת מדאורייתא בטומאת זבה קטנה ופטורה מספירת נקיים, רק ששומרת יום נקי כנגד כל יום עם דימום, ולמחרת טובלת. אם הדימום נמשך שלושה ימים ומעלה, אזי היא טמאה בטומאת זבה גדולה, ואז מתחייבת מדאורייתא בספירת שבעה ימים נקיים, לאחר הפסק בטהרה. באו חז"ל וקבעו כבר בתקופת המשנה שיש להחמיר ובכל מצב של טומאה, בין מדאורייתא בין מדרבנן, לספור שבעה נקיים, ונקרא בשם חומרת ר' זירא או חומרת בנות ישראל. מכל מקום , חשוב להדגיש את ההבדל בין התהליכים הפיזיולוגיים המתרחשים בזמן ראיית המחזור החודשי הקבוע,המתרחש בד"כ לאחר ביוץ, לבין אירועי דימומים מקריים ולא צפויים, כיוון שבאחרונים מצוי הרבה יותר שאישה לא מרגישה בפתיחת הרחם, ולעיתים אף לא אמורה להרגיש , כיוון שכמות הדם כ"כ קטנה, ואין זה מצוי שתהיה הרגשה.
הנפק"מ ההלכתית היא, שבמחזור רגיל הבא במועד הצפוי פחות או יותר, גם אם האישה לא הרגישה דבר, אנו מניחים שהרגישה ולא שמה לב מסיבות שונות, ולכן לכו"ע טמאה מדאורייתא.(כמו כן הרגשות הגוף הרגילות לפני בוא הווסת, מעידות שמדובר במחזור החודשי הקבוע, למרות שאין להם בפועל דין הרגשה) אך בדימומים או הכתמות בלתי צפויות, ככל שכמות הדם שיצאה קטנה יותר, כך הסיכוי שהוא בהרגשה קטן יותר, ולכן חכמים טיהרו דם , למרות שיצא בוודאי מרחמה, אך כיוון שבא לרוב בלי הרגשה, והתורה לא אסרתו, לא רצו חכמים לאסור דם זה אם נמצא על דבר צבעוני או כזה שאינו מקבל טומאה או קטן מגריס שאפשר לתלותו במאכולת.
גם אם נקבל את הטענה שהרגשת הנשים חלושה מאד והן אינן שמות לב,ולכן יש מקום לחשוש בספק דאורייתא, מכל מקום, אף בימי התלמוד שרוב הנשים הרגישו בברור, הייתה מציאות ידועה ושכיחה שדם יכול לבוא ללא הרגשה , וזה יסוד ההיתר של כתמים אפילו כשבוודאי באו מגופה. לכן עלינו לנסות להתחקות אחרי המצבים בהם לא אמורה להיות הרגשה, ובמקרים כאלו אין חיוב להחמיר.
בימינו שרוב ככל הנשים טוענות שאינן מרגישות את רגע פתיחת המקור או עקירת הדם, ככל שכמות הדם קטנה יותר, הסיכוי להרגשה שנעלמה קטן יותר, ולכן יש אפשרות להקל בצירוף גורמים נוספים. ולכן חכמים שבאו לעשות סייג לדברי תורה, לא טימאו מדבריהם בכל מצב, אלא היכן שיש חשש גדול של אי שימת לב להרגשה, או שיבואו לכלל טעות באיסורי תורה. לכן חכמים הרשו לעצמם לתלות במאכולת אפילו שלא הרגה מאכולת, למרות שיש כאן ספקא דאורייתא, כיוון ששיעור הדם הוא מועט מאד.
יתכן לומר, שזיבת דם מועט אינו גורם לזעזוע הרחם, ולכן יש מקרים שבהם הווסת מתחיל, ואז יוצא מעט דם, אך ההרגשה מתאחרת עד לשלב יותר מתקדם של פליטת רירית הרחם, ועל כן נשים טוענות שלא הרגישו כלום מיד בתחילת התהליך. (ניתן לומר שדם זה עדיין לא גורם טומאה דאורייתא, כיוון שעדיין לא הגיעה ההרגשה, אך כיוון שהוא סמוך למועד ויסתה , אי אפשר להקל ולאפשר יחסי אישות עד לחלוף 48 שעות נקיות, מה שאין כן בהכתמה שאינה סמוכה למועד הווסת שם אפשר להקל עוד יותר ולאפשר יחסי אישות אחרי 24 שעות נקיות. וצ"ע)
בעניין העובדה המפורסמת שנשים בימינו אינן מרגישות את רגע פתיחת הרחם, נחלקו האחרונים בהבנת מהות התופעה, וכתוצאה מכך גם בהוראות הלכה למעשה. ומאמר מסכם כתב הרב שלמה לוי בחוברת אסיא. "הרגשה בזמן הזה" . ואחריו באו וכתבו הערות והשגות ת"ח שונים (הרב אברמובסקי, הרב שאקני,הרב ששון)