שתל קוכליארי בהלכה

לשאלה הראשונה

א. יש לדון קודם בשאלה אחרת, קרובה לשאלתך.

קיימים מצבים של חרשות עצבית הנובעת מפגיעה בעצב המוליך את התגובה העצבית מהאוזן הפנימית אל גזע המוח. ההולכה העצבית הזו היא הולכה כימית-חשמלית, כאשר פוטנציאל הפעולה החשמלי נע לאורך סיב העצב לא כתנועת אלקטרונים בתיל מתכתי מוליך, אלא הוא קשור בשינוי רגעי בחדירות של קרום העצב לחדירת יונים חיוביים, שינוי הנע לאורך סיב העצב (ראה עזרא זוהר ויאיר שפירא, הגוף ותפקודו, עם עובד תשל"ז, עמ' 190-191)

מה יהיה הדין אם במקום סיב העצב הפגוע נצליח להשתיל מוליך חשמלי מתכתי שיוכל לקבל את הגירוי החשמלי מהחיישנים באוזן הפנימית, ולהעביר את האימפולס החשמלי למרכז המתאים בגזע המוח. מגזע המוח יועבר הסיגנל למרכז השמיעה במוח הגדול דרך סיבי העצבים הביולוגיים הייעודיים לכך.

האם שמיעה כזו שתחילתה בשמיעת אוזן רגילה וסופה בהולכה עצבית רגילה, אלא שבאמצע הדרך הוחלף מוליך עצבי במוליך מתכתי. האם נחשוב זאת כשמיעה הלכתית גם לדעת הגרשז"א וסיעתו?

לכאורה הדבר תלוי בשאלה אם אותו מוליך מושתל נחשב, מבחינה הלכתית, כחלק מגוף החולה או כתוספת חיצונית זרה.

אם המוליך ייחשב כחלק מגוף החולה, הרי שמדובר בשמיעה של החולה באמצעות אבריו שלו, ויש מקום גדול להחשיב אותה כשמיעה הלכתית לכל דבר. משל למה הדבר דומה? למי שעצב תנועתי (המוליך פקודה אל שרירי היד להתכווץ) נפגע והוחלף על ידי מוליך מתכתי. במקרה האחרון סביר שלגבי דינים הדורשים תנועת יד (כנטילת לולב, הנפה בבית המקדש, קניין מדשיכה, מלאכת הוצאה וכדומה), תנועה כזו תעמוד במבחן ההלכתי ותיחשב תנועה של המושתל לכל דבר ועניין. שהרי הפקודה להניע היד מקורה במוח, התחלתה טבעית לגמרי, וגם התוצאה הסופית של הזזת שרירי היד היא טבעית לחלוטין.

ב. מצינו דיון דומה מעט, למי שליבו הטבעי הוחלף בלב מלאכותי. לדעת החכם צבי הסובר שהמשמעות ההלכתית של היעדר לב היא מוות מבחינה הלכתית בכל זאת מושתל הלב המלאכותי נדון כחי על אף שהלב המלאכותי עובד באופן שונה מלב ביולוגי.

אמנם יש לחלק בין דיני חיים ומוות ובין מצוות האיברים (ראה באליה רבה סוף פ"ק דאבלות), בכל זאת ראוי להזכיר מצב כזה על דרך צחות.

ג. אם יכריעו גדולי הפוסקים שתנועת יד כזו מועילה גם לענייני הלכה, דין דומה אמור להיות גם לגבי החלפת חלק מעצב השמע במוליך מתכתי.

עדיין יהיה מקום לדון מה יהיה הדין במצב בו גם עצב השמע שבתוך המוח (הנדון בפסקה א) וגם חיישני הקול שבאוזן הפנימית הוחלפו בתחליפים מלאכותיים.

גם כאן יש מקום להחשיב שמיעה כזו כשמיעה הלכתית אפילו לדעת הגרשז"א, ואין לי ספק שמצב כזה עדיף על שמיעה באמצעות מכשירי שמיעה רגילים, אף כי ההכרעה מסורה לגדולה הפוסקים.

בכל אופן, לאור המחלוקת על עצם דינו של הגרשז"א יחד עם ספקו הרועם של החזון אי"ש, בהחלט יש מקום להחשיב שמיעה כזו לשמיעה הלכתית. (המחלוקת על עצם דינו של הגרשז"א הובאה באסיא עז-עח בעמ' 23026. סקירה מקיפה של שיטות פוסקים בנדון הובאה גם בספר רץ כצביח [לרב צבי רייזמן שליט"א מלוס אנג'לס], בכרך ב' [תשס"ה] סימן י, עמ' קח-קלט)

ד. ואם כן במצב שבו סיב העצב המקורי קיים, ורק העברת גלי הקול המגיעים לאוזן החולה נעשית תוך עקיפת האוזן החיצונית והפנימית והעברתם בצורת גלים חשמליים ישירות לאלקטרודות המגרות את סיבי עצב השמע, אולי יש מקום להחשיב את המערכת כאיבר תחליפי לאוזן הפנימית והחיצונית , ואולי להחשיב גם את השמיעה הזו כשמיעה הלכתית.

זו כנראה סברתו של ד"ר ברמה בתחומין כד.

ה. לגבי השאלה השניה והשלישית