שאלות לא פתורות בפרשת רצח רבין

ד"ר הלפרין הנכבד,

ניצבים אנו בפני בעיה אתית קשה. בידינו ראיות המצביעות על חשד מוצק לעדות שקר של רופאים שטיפלו ברבין ז"ל, כשעדות זו היתה בעלת משמעות מרחיק לכת לגורלם של אנשים. מאידך, מדובר על קולגות. להלן הסיפור בקצרה.

מה עושים?

עובדתית, צילום החזה (שהוקרן ע"י ד"ר היס בתחקיר המוזמן של נפתלי גליסברג ונושא את שמו של יצחק רבין) ותמונות שני הקליעים (ראה קבצים מצורפים: Kalia.jpg) שהוצאו מגופו של רבין נשלחו לחוות דעת של רופאים רדיולוגים בחו"ל וזו מסקנתם (אם כי לא צריך להיות רדיולוג כדי להבחין בכך):

הקליע במרכז צילום החזה אינו ממוקם בשער הריאה השמאלי (והיה קליע בשער הריאה השמאלי הן על פי סיכום המהלך הקליני, ד"ר גוטמן והן על פי על פי הדו"ח הפתולוגי). הקליע הנראה במרכז צילום החזה מסתיר את עמוד השידרה, ומאידך, הקליע שהוצא משער הריאה השמאלי אינו נראה בצילום החזה, קליע זה צורתו משונצת (גלגל שיניים) ובלתי סדירה לחלוטין, כך שקל מאד לזהותו, בעוד ששני הקליעים הנראים בצילום החזה הם בעלי צורה עגלגלה וגבולות די סדירים.

במילים אחרות, הקליע בשער הריאה השמאלי הוצא כבר במהלך הניתוח (איך לא, לשם מה עשו טורקוטומי?) ונותרו שני קליעים: 1. הקליע התת-עורי מימין (לא מפריע ולכן לא הוצא) 2. הקליע הסמוך לעמוד השידרה (אין גישה כירורגית), כך שמדובר בשלושה כדורים.

אך זהו רק קצה הקרחון. עומק השקרים (לכאורה) מזעזע ומשמעותם מרחיקת לכת.

להלן התרחיש האמיתי:

רבין הגיע למיון (באמבולנס כשהוא מונשם, ולא במכונית נוסעים כפי שציין ד"ר גוטמן, אך לא נתעסק ב"קטנות") בשעה 21.52 עם פצע ירייה בודד בקידמת החזה מימין, כשפצע היציאה לכוון D5-6 עם פגיעה בחוליות ושוק ספינלי. נעשו פעולות החייאה שכללו עיסוי לב (אינטובציה בנט"ן), אדרנלין, עירוי נוזלים, 8 מנות דם וכמו כן, החור הבודד בקידמת החזה עבר פקינג והוכנס נקז לבית החזה הימני.

בשעה 22.30, דהיינו לאחר 30-40 דקות החייאה נקבע מותו של רבין.

ד"ר גוטמן התפנה לרשום דו"ח (הבנתם מנין היה לד"ר גוטמן פנאי לרשום דו"ח ראשון ב: 22.30 ?). להלן הדו"ח הראשון שכתב ד"ר גוטמן).

זמן מה לאחר קביעת מוות, הוחזר הצוות הרפואי לחדר הטראומה, בעקבות כך יצא מישהו למסור לממתינים בחוץ שיש פתאום תפנית חיובית ולחץ הדם של רבין חזר, לפיכך ממשיכים לחדר ניתוח. בחדר ניתוח מגלים לפתע שני פצעי ירייה נוספים, האחד בגב מימין (7 ס"מ מימין לקו האמצע) והשני במותן שמאל. עתה מתגלה בבית החזה הקידמי ממצא נוסף: הקליע הימני שנורה לאחר המוות נמוש בקלות מתחת לעור בית החזה הימני.

בכל זאת ממשיכים לטפל (ייתכן שמכונת ההנשמה עדיין לא נותקה בין חדר הטראומה לחדר הניתוח), מתחילים בלפרוטומיה עם כריתת הטחול המרוסק (מבינים כעת מדוע הדמם בחלל הבטן מזערי- למרות ריסוק הטחול? מת או פצוע בשוק ממושך אינו מדמם), הכנסת נקז טורקלי משמאל (נו, קודם לכן לא היה צריך) טורקוטומיה, הוצאת הקליע משער הריאה השמאלי ע"י ד"ר קלוגר, והזלפת עוד כ 14 מנות דם (לא מומלץ, אך ניחא).

בשלב כלשהו מצטרף ד"ר יקירביץ לניתוח, הוא אינו מודע לקביעת המוות בחדר הטראומה וממשיך במלוא הקיטור. אולם, עם סיום הפעולות הכירורגיות מחליטים ד"ר קלוגר בעצה אחת עם ד"ר גוטמן לנתק את רבין (מובן מדוע). יקירביץ אינו "תופס" מדוע לנתק כעת את רבין, לאחר כל הפעולות ההירואיות ומתנהל ויכוח קולני בחדר הניתוח, בסיומו מנותק רבין מהנשמה ונקבע מות שנית (יקירביץ ברוב יושר מסרב לחתום על דו"ח הפטירה).

מתחילים לכתוב דוחות, כעת מופיעים ברישומים שני פצעי הכניסה בגב, אך "מועלם" פצע הכניסה בקידמת החזה, במטרה שיחשבו שפצע הכניסה הקטלני (הקידמי, שגרם לשוק ספינלי) הוא פצע היציאה של הכדור שנורה לאחר המוות בגב מימין.

עם הזמן, מסכת השקרים הולכת ומסתעפת. כך, בסיכום המהלך הקליני עוד נרשם ריסוק בחוליה D5-6 (בלי לציין את חור הכניסה), אולם בדו"ח הפתולוגי גם הרס החוליה והשבר בצלע "נעלם".

כידוע, לאחר הפטירה הוזמן ד"ר היס דווקא לאיכילוב, כנגד רצונו (בטענה שרצח רבין הינו חלק מהפיכה הכוללת חטיפת גופתו של רבין). היס מוזהר ומוחתם על מסמכי סודיות ע"י השב"כ. פרופסור לוי מסולק מן הנתיחה.

הרופאים ממשיכים להסתבך במתן עדות שקר בתקשורת ובבית המשפט.

ד"ר ברבש: "שניים-לא שלושה קליעים", אפרים סנה: "שלושה קליעים"

ד"ר קלוגר מעיד בבית המשפט שטיפל ברבין במיון. רונן ברגמן מעיתון הארץ (בכתבה מלחמת הרופאים) תוהה מדוע קלוגר אינו "אומר אמת" בבית המשפט, שהרי על פי הגירסה הרשמית, כשהגיע ד"ר קלוגר לאיכילוב, רבין כבר היה בחדר ניתוח. נו טוב, הוא לא יכול לספר שרבין שהה בחדר הטראומה עד אחרי 22.30.

הרופאים ממשיכים להתגאות שלקח להם 8 דקות בלבד (ולא 40 דקות ) לייצב את רבין ולהביאו לניתוח.

אך הקושי הגדול ביותר היה להעלים מבית המשפט ומן הפרקליטים את מספר הקליעים. מה שסייע להם במיקצת היתה העובדה שקליע אחד הוצא עוד לפני הנתיחה, כך שבנתיחה נותרו שני קליעים. אך זה לא מנע מד"ר קלוגר להסתבך בלשונו. כך, רונן ברגמן אינו מבין למשל, מדוע העיד ד"ר קלוגר בבית המשפט כי הוא עצמו הוציא את הקליע משער הריאה השמאלי עוד בחדר הניתוח, בעוד היס ואלי ליפשטיין מדווחים על הוצאת שני קליעים בנתיחה שלאחר המוות. קלוגר מסביר לברגמן שהתכוון לומר שהוציא את הקליע מריאה שמאל בזמן ה: PM ולא בזמן הניתוח, זאת לבקשתו של היס, היות והוא עצמו יודע להוציא קליע מריאה בלי לגרום נזק לכלי דם (מה זה כבר משנה?). טוב, גם אלי ליפשטיין מנסה לסייע ואומר: אני הוצאתי את הקליע השמאלי והיס את הימני. (ליפשטיין רק שוכח לציין שהוא אינו פתולוג). היס כמובן לא זקוק לעזרתו של קלוגר (מאחוריו 5000 נתיחות, ולקלוגר אין כל הכשרה בנתיחות PM).

למי שעדיין לא מבין, קלוגר "מעלים" את העובדה שהוציא את הקליע משער הריאה השמאלי בזמן הניתוח ומסביר שהוציא אותו בנתיחה שלאחר המוות (יעני, במקום היס). כך סידרו לנו "שני" כדורים ולא שלושה.

התרמית (לכאורה) האחרונה בדווח של ד"ר היס היתה בהצביעו על שני הקליעים בצילום הרנטגן שלאחר המוות, כאילו מדובר בקליעים משתי היריות בגב, זאת כאשר רואים בבירור שהקליע המרכזי אינו בשער הריאה השמאלי, וכאשר הקליע השמאלי כלל לא נראה בצילום שמחזיק ד"ר היס.

לא נבצר מקומה של הנהלת איכילוב, אשר הגיבה, דרך הדוברת, לתחקיר של גליקסברג: מביה"ח איכילוב נמסר אמש בתגובה, כי "מדובר בהודעה חפוזה שפורסמה במהירות כשבע דקות לאחר קביעת המוות. כל הבדיקות שנעשו לאחר מכן הוכיחו כי אין פגיעה שלישית. גם יוצרי הסרט קיבלו לאחרונה את תוצאות בדיקת הסי-טי שבוצעה במכון לרפואה משפטית, בהן נראה בבירור כי ראש הממשלה נפגע משני קליעים בלבד.

אז פרט לממצאים ב CT, יש גם הטעייה לגבי מסירת ה CT לידי עורכי התחקיר, שהרי איכילוב סירב לחשוף בפני עורכי הדין את ה CT, ובשאלה שנשאלה הדוברת, כיצד עורכי התחקיר קיבלו את הצילומים ואילו עורכי הדין לא קיבלו, היתה התשובה שהציטוט לא נכון, ה CT לא ניתן לעורכי התחקיר. אז תחליטו!

נתן גפן

רופאים

מייל שני:

המסמך הראשון אותו כתב ד"ר גוטמן בשעה 22.30 (ראה בעמוד השני). תמיד שאלתי את עצמי כיצד היה מסוגל ד"ר גוטמן, בשיא המאבק על חיי ראש הממשלה, למצוא זמן למלא דו"ח מיון, במקום לרוץ עם רבין הגוסס לחדר ניתוח (לפי הגירסה הרשמית הוא היה עסוק בכלל בניתוח ב 22.30).

ובכן, מסתבר שגוטמן הספיק למלא את הדו"ח לאחר שניקבע מוות בפעם הראשונה (22.30), אז הוא חשב עדיין שיש לו את כל הזמן שבעולם.

בתחילת המסמך מתואר מצבו של רבין בהגעתו:

פגיעת פצע יריה עם חור בריאה באונה עליונה 2.5-3 ס"מ

פצע היציאה לכוון D5-6 עם ריסוק של החוליה.

נעשו פעולות החייאה:

עיסוי

אדרנלין תוך לבבי

קיצוב

נמשכו לפחות 30-40 דקות.

קיבל כ- 8 מנות דם

בוצע פקינג של בית החזה הימני, עם סגירת החור בריאה. לא נראה דמם אקטיבי.

נקבע מות

נרשם ע"י ד"ר גוטמן שעה 22.30.

אם כן, לפי תיאור הפציעה וגם לפי הפעולות שנעשו, מדובר בפצע בודד, ואין שום איזכור של פצע או טיפול לפצע (כמו פקינג, נקז) לבית החזה השמאלי, משלב האיבחון וההחייאה ועד לקביעת מוות.

כמו כן, עד לקביעת המוות הספיק רבין לקבל 8 מנות דם בלבד, בעוד שלאחר קביעת המוות המשיך לקבל עירויי דם (סה"כ 22 מנות).