שאלה

שלום ויישר כח בבקשה בבקשה לא לפרסם את השאלה באתר! הסיפור שלנו קצת מורכב. אנחנו חברות כבר כמה שנים, ועכשיו כבר סטודנטיות, ועם השנים (5 שנים) לצד הקשר הרגיל החזק בין שתי חברות (תמיד אומרים עלינו שאנחנו ממש בעל ואישה, כל הסיפור הזה התגלגל מקשר חזק וקרבה גדולה מאד שלא רואים בד"כ..) נוצר גם קשר מיני (עשינו כמעט הכל).

אנחנו ממש לא לסביות, זה קרה רק בינינו ולא יקרה עם בנות אחרות, אנחנו לא נמשכות לבנות, אנחנו מחפשות להתחתן עם גבר, מסתכלות על גברים כמו כל בחורה רגילה, גם יוצאות לדייטים (עם הרבה הפסקות כי זה קצת בעיה לצאת כשאנחנו במצב כזה). אנחנו כל הזמן מנסות להתגבר, מדי פעם גם מצליחות קצת אבל יש הרבה מאד נפילות קשות.

זה לא משהו לסבי, זה קרה איכשהו מהחיבוק והנשיקה והנגיעות הרגילות שבין בנות ועכשיו הגענו לפה. אל תגידו לנו לנתק קשר, הרי מה יצא מזה, עוד כאב לב בנוסף למה שכבר יש? ניתוק מהבן אדם היחיד שמבין מה עובר עלי? (מה גם שכל החברה שסביבנו מכירה אותנו כחברות הכי טובות ולא נספר להן שהגענו לכזה מצב ולכן עכשיו אנחנו מתרחקות..) אנחנו רוצות להתגבר על זה, ביחד, לשתינו קשה עם המצב הזה, זה לא חד צדדי שרק אחת רוצה להתרחק ולצאת מזה. השאלה רק מה אנחנו אמורות להרגיש אח"כ – הרי "זכר החטא מרתיח את הדם" (בתקוה שהציטוט נכון) – את זה לא נוכל למחוק. היום כמעט כל מגע שלנו אחת בשניה (גם סתם חיבוק) מעורר דברים, מה אמור להיות אחרי שנתגבר ונגמור עם הנפילות האלו בע"ה? אסור יהיה לנו להתחבק יותר (כמו כל שתי בחורות רגילות!)? מתי מותר להתחתן? וכשסוף סוף נצא מזה ונמצא גם מישהו להתחתן איתו בע"ה – האם צריך לספר לו (הלכתית)? הרי אין אחד שיסכים להתחתן עם מישהי כזו! נגזר עלינו לא להתחתן? ואגב, האם מותר לנו להתחתן עם כהן? איך מתקנים? מה התיקון מעבר לכל מה שהזכרנו? תודה רבה!