לרב, שלום.
שאלה שקצת קשה לשאול, אך אין ברירה.
בעלי ואני נשואים כארבעה חודשים. כבר מההתחלה היה לי קושי מעצם התשמיש עצמו (כל ה"מסביב" טוב). אני ממש "בורחת" או מתקפלת וכו' ולמרות שהצלחנו מספר פעמים, אני לא נהנית ומאוד נרתעת.
הפתרון הפסיכולוגי לעניין (רופא ייעץ זאת, לא מתוך פגישה אישית אלא בשאלה באינטרנט) זה קודם כל לעשות את הדברים שכן מרגישים איתם נכון.
הבעיה היא שזה לא הוגן ועל סף בלתי אפשרי שזה לא יוביל לשז"ל.
שהרי, הרעיון הוא ליצור גירוי ללא חדירה (וסליחה על הבוטות) במטרה להחליש את הרתיעה מקיום יחסים (ובכלל- זה אמור להיות מהנה לשני הצדדים)
מה עלי לעשות? עד עכשיו, ברוב הפעמים, ממש הכרחתי את עצמי לאפשר את קיום היחסים כדי שלא ליצור מצב של שז"ל (או שנמנענו מקרבה, אבל זה מועיל רק לשז"ל לא פותר את הבעיה) אבל קשה לי מאוד וזה ממש רודף אותי.
האם במטרה לפתור יכול להיות שלא יחשב שז"ל? או שעלי להמשיך להכריח את עצמי ולא לפעול במטרה לפתור, אלא להשאר כך?
תודה וסליחה על האריכות.
שלום וברכה.
ראשית, מגיעה לך מחמאה על מאמציך למנוע מבעלך לעבור איסורים. כל הכבוד.
לגופו של ענין, בנושא של שאלתך, אין דרך טיפולית יעילה באמצעות התכתבות בדוא"ל.
אין ברירה אלא לקבל טיפול זוגי אצל רופאים מנוסים בנושא, כשסיכויי ההצלחה הם טובים מאד.
כדאי, לדעתי, שתנסי להתייעץ עם רבני מכון פועה לגבי המקום הטוב ביותר לטיפול כזה, שלהם נסיון והם ישמחו לשתף אותך בו.
אם לא תמצאי מענה מועיל לבעיה אנא חזרי אלינו.
שלום הרב אולי זה לא קשור אבל אני לא יודעת מה לעשות. השבוע הייתי ליד מכונת שתיה, הכנסתי 10 שקלים כדי לקנות פחית קולה הכסף
Post Content שלום וברכה. אשתי בת 39 והיא בתחילת היריון (שבוע 7) עם שני עוברים שבני שקי הריון. אצל לאחד העוברים עדיין לא מזהים דופק.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.