ד"ר הלפרין שלום,
בשנת 2006 עברתי הפלה יזומה באמצעות טבלית מפיג'ין.
כיום אני נשואה ומעוניינת להרות.
אני אישה דתייה שבאה מבית דתי.
הרופא שטיפל בי בזמנו, לא כתב על גבי המכתב או על גבי צילום האולטרסאונד בכמה שבועות הייתי.
לא הזדקקתי לגרידא בזמנו והכל יצא על ידי דימום. היו גם גושים.
ידוע לי, שאת ההפלה באמצעות מיפיגין לא ניתן לעשות אם עוברים את השבוע השישי, כלומר 42 יום.
בנוסף, ידוע לי שיש היתר הלכתי לערוך פדיון אם לא מלאו להתפתחות העובר 40 יום.
אני נורא מעוניינת לערוך פדיון בע"ה, והספק באשר להאם נאסר עליי לערוך פדיון, אינו נותן לי מנוח.
כאשר הראיתי את צילום האולטרסאונד לרופאת נשים, היא העיפה מבט וקבעה שיש 6 שבועות.
איני יודעת אם להסתמך על דבריה. אני אובדת עצות ולא יודעת כיצד להתנהל עם עניין זה.
מה לעשות?אוכל להעביר במידת הצורך את צילום האולטראסאונד כדי שאפשר יהיה לפסוק בכמה ימים מדובר. ברצוני לדעת אם אוכל לערוך פדיון, במידה ויוולד בן ראשון בעתיד.
ליבי מתחנן לעזרה בנושא.
א. "6 שבועות" בשפה הרפואית פירושו 6 שבועות מהווסת האחרון, כלומר 4 שבועות ממועד הכניסה להריון.
ב. לפי הנתונים שהבאת, בלידה הבאה, אם תהיה לידה וגינלית של בן זכר ואת ובעלך אינם כהנים או לויים, יהיה על בעלך לבצע פדיון בן בברכה.
לכב' הרב דוקטור הלפרין שליטאהאם אוכל לקבל את המקור למאמר בנושא התנגדות הורים לניתוח תינוק מסוכן.שמעתי שיש ספר של הרב זמל שבו הוא מתיחס לבעלות
חבר לעבודה סיפר כי רופאיו הסבירו לו,שהצום הוא טראומה לגוף, זה מסתדר יפה עם עניין עינוי הגוף כהכנה לעינוי הנפש-ומכאן לעורר תשובה, אך האים יש
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
