עקרות כעילה לגירושין – סטודנט

לדיני העקרות (הן מצד האישה והן מצד הגבר), ראי המובאה הבאה מתוך הערך 'פוריות ועקרות' באנציקלופדיה ההלכתית-רפואית של פרופ' שטיינברג (גירסה חדשה):

דיני עקרה

נישואין – לא ישא אדם אשה עקרה, וזקנה, ואילונית, וקטנה, ושאינה ראויה לילד, אלא אם כן קיים מצות פריה ורביה, או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה [85]. ומכל מקום בזמנינו מי שבא לישא שאינה בת בנים משום שחושק בה, או משום ממון שלה, אף על פי שמעיקר הדין היה למחות בו, לא נהגו מכמה דורות לדקדק בעניין הזיווגים [86].

הוצאת זרע לבטלה – הנושא עקרה או אילונית, אף על פי שאינן ראויות ללדת, וכן הנושא אשה שניטל רחמה, אין בזה משום איסור השחתת זרע, כיוון שהוא משמש כדרך כל הארץ. קידושי טעות – אשה עקרה בגלל מומים באיברי הלידה, אשר לדעת הרופאים אין סיכויים שתלד, והיא לא גלתה עובדה זו לבעלה לפני הנישואין, הרי אלו קידושי טעות, ויכול הבעל לגרשה בלא כתובה, ובלא תוספת כתובה, ומעיקר הדין אף אינה צריכה גט, ואפילו אם יש לבעל בנים מאשה אחרת, הרי זה מום שאין בני אדם מתרצים לו [87]. אבל אם נודע לבעל המום הזה, והמשיך לחיות עם האשה, הרי הוא חייב בעיקר כתובה, אבל לא בתוספת כתובה [88]. וכן אם היתה עקרה קודם הנישואין, אבל אחר כך נרפאה מעקרותה, אין זה קידושי טעות, וכן אם יש סיכוי כלשהוא שתירפא מעקרותה, אין זה קידושי טעות, ועד הריפוי נחשבת כראויה ללדת [89]. אבל אשה עקרה ללא מום ידוע, אלא שחזקתה שטרם ילדה, ואפילו היתה נשואה כמה פעמים, ולא ילדה אף אחרי עשר שנים, אין זה מקח טעות, ואם רוצה הבעל לגרשה צריך לתת לה גט גמור מן התורה [90].

אשה שאין לה ווסת, אף שידעה על כך לפני הנישואין, אם רק אחר כך התברר שהיא עקרה, אין זה קידושי טעות, ולא יכול הבעל להוציאה בעל כורחה בגט [91]. זאת למרות שלפי דעת הרופאים בימינו, אשה שאין לה ווסת היא בהכרח עקרה, אך מכיוון שלפי חז"ל יש משפחות של נשים פוריות למרות היעדר ווסת, כמו משפחת דורקטי [92], לכן אין לסמוך על הרופאים נגד דעת חז"ל [93].

עשר שנות נישואין ללא ילדים – נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, מעיקר הדין כופים אותו להוציאה בגט, או ישא אחרת בת בנים עמה [94]. הטעם שהבעל יכול לכפות גירושין על אשתו העקרה הוא שרוצה לקיים מצות פריה ורביה. עוד יש מי שכתב, שמעיקר הדין יכול לקדש אשה בת-בנים על אשתו העקרה בהיתר מאה רבנים, אך לא נהגו כן [95]. יש מי שכתבו, שמעיקר הדין היה מקום לומר שיוכל לטעון גם שרוצה בן להישען עליו לעת זקנותו, אך טענה זו מצינו בש"ס רק מצד האשה כלפי בעלה העקר, ולא נמצא בפוסקים דיון אם גם הבעל יכול לטעון כך כלפי אשתו העקרה, ולפיכך אין כוח בידינו לכפות עליו גט בגלל סיבה זו, אך מאידך אין בית הדין יכול לכפות עליו לתת מזונות לאשתו העקרה [96].

יש מי שכתב, שדין זה חל גם באשה שממילא לא יכולה ללדת בנים, כגון אשה זקנה, שאף על פי כן יש להמתין עשר שנים [97].

אם חלה הוא או חלתה היא, אין זמן מחלתם עולה להם למנין עשר השנים [98].

וכן מי ששהה בחוץ-לארץ, אין ישיבת חוץ-לארץ עולה לו מן המנין [99]. לעניין זה יש מי שכתבו, שבחו"ל לא כופים אותו להוציא [100]; ויש אומרים, שאף בחו"ל יוציא, ולא אמרו שאין עולה מן המנין אלא באדם שרגיל לישב בארץ ויצא לחו"ל וחזר לארץ, שהשנים שהיה בחו"ל לא עולים לו למנין [101], או שאפילו לא היה בארץ קודם, אלא שהה עמה עשר שנים בחו"ל, ואחר כך בא לארץ, אין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין, ונותנים לו עשר שנים בארץ [102].

בזמנינו, שיכולים הרופאים לקבוע את מצב העקרות בבדיקות מהימנות, אין עוד צורך להמתין עשר שנים, ויכול בית הדין לחייב את הבעל לתת גט לאשתו, אם סיבת העקרות היא ממנו [103], שכן בימי חז"ל כשלא יכלו לקבוע בוודאות את העקרות ואת סיבותיה, קבעו חכמים שיעור של עשר שנים, מה שאין כן בימינו [104].

אשה שנמצאה עקרה לאחר הנישואין – יש אומרים, שאף אם ברור שהיא עקרה ולא תלד, ואפילו קבעו הרופאים שאין סיכוי שתלד, צריך להמתין עשר שנים, ורק אז יכול בעלה מעיקר הדין לכופה ולגרשה [105]; ויש אומרים, שאם ברור שהיו לה סימני עקרות לפני הנישואין, יכול בעלה לגרשה גם בתוך עשר שנים [106].

גירושין – יש אומרים, שיכול הבעל לגרש את אשתו העקרה בעל כורחה, או לשאת אחרת עליה, אפילו במקום שנוהג חרם דרבנו גרשום [107]; יש מי שכתב, שאין כופים אותה לקבל גט, אבל יכול לישא אשה אחרת [108]. ולשיטות אלו הוא דווקא כשאינה רוצה לקבל גט, אבל אם אפשר לרצותה לקבל גט, ויסלק לה כתובתה, לא יעלה על הדעת להתיר [109]. וכן לשיטות אלו יש שכתבו שהתירו דווקא על ידי מאה רבנים [110], ויש שכתבו שאין צריך התרה כלל [111]. ולשיטות אלו יש אומרים שהיינו דווקא אם לא ילדה כלל, אבל ילדה זכרים בלבד, או נקבות בלבד, אין מתירים לו חרם דרבנו גרשום [112]; ויש אומרים, שאף באופן כזה התירו לו לשאת אשה על אשתו, כיוון שלא יצא ידי חובת מצות פריה ורביה, אלא אם כן יש לו בנים מאשה אחרת [113]. אמנם כיום יודעים אנו כי הסיבה להולדת זכרים או נקבות איננה תלויה כלל באשה, ולכן לא יעלה על הדעת להתיר חרם דרבנו גרשום משום סיבה זו. ואולי יהא דין זה מוצדק רק כשהאשה אינה יכולה ללדת עוד, אחר שילדה רק בנים או רק בנות.

ויש אומרים, שחרם דרבנו גרשום נוהג גם במקום מצות פריה ורביה, ולפיכך לא יכול לגרשה בעל כורחה, ולא לשאת אשה אחרת [114]. ולשיטה זו יש שכתבו שאפשר להתיר על ידי מאה רבנים [115]. ויש מי שכתבו, שבחוץ לארץ קשה להתיר לגרשה בעל כורחה או לשאת אשה אחרת [116], כי שמא ישיבת חוץ לארץ גרמה לעקרות.

ואף שמעיקר הדין יכולים לכוף על בני הזוג להתגרש במצב כזה, ואפילו בעל כורחם של שני בני הזוג [117], אבל בזמן הזה אין נוהגים לכוף כלל [118]. ומכל מקום אם אירעה קטטה בין בני הזוג הזה ובאו לבית הדין, אין לבית הדין לתווך ולהשלים ביניהם, אלא אדרבה יראו שיתפרדו [119].

למרות שכיום אין בית הדין כופה, יש חילוקי דעות האם הבעל חייב לגרש את אשתו העקרה, כדי לקיים מצות פריה ורביה. יש שנתנו עצה לזוג כזה שיגדלו יתום בביתם [120], שכל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו [121], ונחשב כבנו [122].

שלושת חודשי הבחנה – גם אשה עקרה שנתאלמנה או שנתגרשה חייבת להמתין שלושה חודשי הבחנה [123].

יבום וחליצה – עקרה מלידה ומטבע ברייתה פטורה מייבום וחליצה, אבל מי שנעשתה עקרה אחרי לידתה חייבת ביבום וחליצה [124]. ואם קבעו הרופאים על סמך בדיקות מהימנות שמצב העקרות הוא מלידה, הרי זה ספק, וחולצת מספק [125].

סוטה – היתה אשתו העקרה סוטה, אם אין לו בנים או אשה אחרת הראויה ללדת, הרי זו אינה שותה; ואם היו לו בנים, או אשה אחרת הראויה ללדת, הרי זה משקה אותה [126].

דיני עקר

גירושין – בעל עקר, שאשתו תובעת ממנו גט בטענה שאינה יכולה להתעבר ממנו, כופים עליו לגרש את אשתו בגט, אם נתמלאו התנאים הבאים [127]:

באה מחמת טענה, שרוצה בן להישען עליו בעת זקנתה, אבל אם טוענת שרוצה ילד כדי לקיים מצות פריה ורביה, או כדי ליישב את העולם, אין שומעים לה, לפי שאינה מצווה בפריה ורביה. ויש מי שכתבו, שאין הכרח שתטען במפורש שרוצה ילד כדי להישען עליו, וגם אם אומרת סתם שרוצה בילד, מועיל לכפות על הבעל גט [128], ואפילו אם אינה טוענת בעצמה שרוצה בן להישען עליו [129].

טוענת שהבעל הוא הגורם שאינה יולדת, כגון שאומרת שאינו יורה כחץ, והאשה נאמנת בטענה זו אפילו אם הבעל מכחיש אותה [130], ואפילו יש לו בנים מאשה אחרת, אנו תולים שנתקלקל אחר כך [131]. יש מי שכתב, שגם אם שניהם אינם יודעים אם הבעל יורה כחץ, כופים להוציא [132]. ואם יש עדות רפואית ברורה ומהימנה שהבעל הוא עקר גמור, לא צריך שהאשה תטען שהבעיה היא ממנו [133].

הזוג נשוי עשר שנים ולא הרתה מבעלה [134]. אם ידוע בוודאות שהבעל עקר, יש הסבורים, שחייב להוציאה מיד [135]; ויש הסבורים, שאפילו הוא עקר וודאי צריכים להמתין עשר שנים [136].

אין האשה תובעת כתובתה, ואין לתלות תביעתה לגט בשום דבר אחר, פרט לרצונה לילד; אבל אם תובעת את הכתובה, או שיש לתלות תביעת הגט בשום דבר אחר, אין כופים אותו להוציאה [137].

הפניות:

[86] רמ"א אבהע"ז א ג; [87] תוס' יבמות סה א ד"ה תצא; שו"ת לבושי מרדכי חאבהע"ז סי' נח; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קנט; פסד"ר ח"ד עמ' ריט; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חאבהע"ז סי' סח סק"א; [88] פסד"ר שם; [89] פסד"ר ח"ד עמ' ריט; שם ח"ח עמ' סה, ועמ' קצז. וכן משמע בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קב; [90] מאירי, יבמות עמ' רמא. וראה בפסד"ר רבניים, שם עמ' קצז; [91] שו"ת שואל ומשיב מהדו"ג סי' רעא; פסד"ר ח"ח עמ' סה ואילך; [92] כתובות י ב; [93] שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קב; [94] כתובות עב א, מחלוקת; רמב"ם אישות טו ז; טושו"ע אבהע"ז קנד י; [95] שו"ת הרי"ם סי' לז. וראה עוד בס' עלי תמר על ירושלמי קידושין פ"א ה"א; [96] פסד"ר ח"ד עמ' שנג (ביה"ד הגדול, הרבנים הרצוג, הדיא, אלישיב); שם ח"ח עמ' סה. והוא על פי שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' א; שו"ת מעיל צדקה סי' לג; [97] מאירי, יבמות סד א; [98] יבמות, רמב"ם וטושו"ע שם; [99] יבמות שם. בטעם הדבר ראה באריכות בתו"ש פט"ז אות טו; [100] סמ"ג עשין מט; סמ"ק סי' רפד; ראב"ן יבמות שם; רא"ש שם, בשם י"א; [101] רמב"ן, רשב"א ומאירי יבמות שם, בשם ר"א אב"ד; רמב"ן עה"ת בראשית טז ג; [102] רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, נמוק"י ומאירי שם, בשם י"מ; טור אבהע"ז סי' קנד. וראה עוד בתו"ש בראשית פט"ז אות טו; [103] פסד"ר חי"א עמ' סב; שם, חי"ב עמ' קכד (הרבנים שפירא, אליהו ומזרחי); [104] פסד"ר ח"ד עמ' שנה; [105] רגמ"ה, הובאו דבריו במרדכי יבמות פרק החולץ סי' קיג; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"א סי' רעג; שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה; [106] שו"ת מהרש"ך ח"ב סי' סג; שו"ת פני משה ח"א סי' כד; שו"ת כרם שלמה חיו"ד סי' כד; שו"ת דבר משה ח"א חיו"ד סי' נ; [107] שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רה, וח"ג סי' תמו; נמוק"י יבמות סד א, בשם רבני צרפת; כפתור ופרח פ"י, בשם ר' ברוך ותשובת רש"י; דרכי משה אבהע"ז סי' א סק"י, בדעת המרדכי; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צד; שו"ת רא"ם סי' יד; שו"ת רדב"ז ח"א סי' קכו; שו"ת מבי"ט ח"ג סי' קכו; שו"ת מהר"ם פדווה סי' יג, יד, יט; שו"ת מהר"ם אלשקר סי' צה; שו"ת ב"י דיני כתובה סי' יד; רמ"א אבהע"ז א י, ושם קיט ו, בשם י"א; ב"ש שם סי' א סק"ז וסקכ"א, וסי' קנד סקל"ה; שו"ת משכנות יעקב סי' א. וראה עוד באריכות בשד"ח מע' אישות סי' ב אות יח. וראה בתשובות אלו מספר טעמים לשיטה זו; [108] תשב"ץ קטן סי' תע, בשם רגמ"ה; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קב. וראה באריכות בענין זה, ובהבדל שבין אשכנזים לספרדים בשו"ת יביע אומר ח"ז, חאבהע"ז סי' ב, וסי' ה; [109] שו"ת משכנות יעקב סי' א; שו"ת שב יעקב סי' מב; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קב; [110] ב"ח אבהע"ז סי' א, ושו"ת ב"ח סי' צג; ח"מ סי' קיט סק"ז; ב"ש שם סק"ח; שו"ת משכנות יעקב סי' א; שו"ת חבצלת השרון ח"ב חאבהע"ז סי' ז; ערוה"ש שם כה; שו"ת משיב דבר חאבהע"ז סי' ח. וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' עו, שכך הוא מנהג בתי הדין בישראל; [111] שו"ת רא"ם סי' יד, וסוסי' מו; שו"ת ב"י בדיני כתובה סי' יד; ב"ש סי' א סקכ"ג, בדעת הרמ"א; [112] שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש, בדעת נמוק"י; שו"ת דברי חיים ח"ב חאבהע"ז סי' יד; שו"ת עין יצחק ח"א חאבהע"ז סי' ד אות א. וראה פסקי דין רבניים ח"ו עמ' 196; [113] שו"ת מהרש"ך ח"ב סי' לו; משפטים ישרים ח"א סי' קמג. וראה עוד בשו"ת רדב"ז ח"א סי' קכו וח"ב סי' תש; ריטב"א יבמות סד א; שו"ת משיב דבר ח"ד סי' ט; שו"ת דברי חיים ח"ב חאבהע"ז סי' מ; [114] שו"ת מהר"י מינץ סי' י; רמ"א אבהע"ז א י, בשם יש חולקים (וראה שו"ת עבודת הגרשוני סי' נג, שכן היא דעת הרמ"א); שו"ת שב יעקב חאבהע"ז סי' א; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' ו; שו"ת עין יצחק ח"ב סי' נז; שו"ת ושב הכהן סי' נה; שו"ת האלף לך שלמה חאבהע"ז סי' ז. וטעמים שונים נאמרו על ידי פוסקים אלו; [115] שו"ת מהר"ם פדווה סי' יג; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קב; שו"ת משיב דבר ח"ד סי' ח; [116] שו"ת שב יעקב סי' א; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קב; [117] טושו"ע שם י,כא; [118] רמ"א שם א ג; שם קנד י; [119] שו"ת פני יהושע חאבהע"ז סי' מא; [120] שו"ת בגדי כהונה סי' ד; הגה' חכמת שלמה אבהע"ז סי' א; [121] סנהדרין יט ב; [122] ראה רמ"א חו"מ מב טו; [123] יבמות מב ב, מחלוקת; רי"ף ורא"ש שם; רמב"ם גירושין יא כ; טושו"ע אבהע"ז יג א; [124] תוספתא יבמות ב ד (הובאה ברי"ף ורא"ש סופ"ק יבמות); רמב"ם יבום וחליצה ו ז; טושו"ע אבהע"ז קעב טז; [125] פסד"ר ח"ג עמ' רמח; [126] סוטה כד א, מחלוקת; שם כו א; ירושלמי סוטה ד ג; רמב"ם סוטה ב י; [127] יבמות סה ב; נדרים צ ב; רמב"ם אישות טו י; טושו"ע אבהע"ז קנד ו; [128] ערוה"ש אבהע"ז קנד מח; פסד"ר ח"א עמ' ה; שם ח"ד עמ' שנג; [129] צפנת פענח על הרמב"ם שם. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' יג אות א; [130] יבמות שם; רמב"ם שם ט; [131] שו"ת הרא"ש כלל מב סי' א; טושו"ע שם; [132] מרדכי יבמות שם; ב"י שם, בשם המרדכי; [133] פסד"ר ח"א עמ' שסד, על פי רמ"א אבהע"ז קנד ו; ב"ש שם סקי"ז; ביאור הגר"א שם סקל"ד. וראה גם מאמרו של הגר"א שפירא, תחומין, יז, תשנ"ז, עמ' 235 ואילך; [134] ראה במ"מ אישות שם; תוס' יבמות סה א ד"ה שבינו; [135] תוס' שם; רא"ש יבמות שם; טושו"ע שם; ביאור הגר"א שם סקל"ג; [136] דעת הרא"ש אליבא דב"ש שם סקט"ז, וביאור הגר"א שם; [137] שו"ת הרא"ש כלל מג; טושו"ע שם. וראה בפסד"ר ח"א עמ' שסד פרטים נוספים בתביעות שונות של האשה. וראה עוד בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו חאבהע"ז סי' צט, וסי' קב, וסי' קח – דיונים של ביה"ד הגדול בשאלות של גט בטיעון של חוסר כח גברא;

כמו כן, הגירושין הבאים כתוצאה ממצב של עקרות מהווים אחד מן הצידוקים ההלכתיים לשימוש בהזרעה מלאכותית במקרים מסויימים- ראו במאמר הזרעה מלאכותית לאור ההלכה, פרופ' שטינברג, ספר אסיא א', עמ' 128-141 (1979), וכמו כן בשאלות ותשובות ציץ אליעזר, חלק ז', סימן מ"ח, פרק א', אות ז'.