עבודה סוציאלית במחלקת רווחה – תורנות חירום בשבתות

פנתה אלי עובדת סוציאלית במחלקת רווחה עירונית, המשמשת כפקידת סעד לחוק נוער, ושאלה סדרה ארוכה של שאלות הנוגעות לתורנות חירום שיש לה בשבתות ובחגים:
א. כאשר מתקבלת ידיעה על נער הנמצא ב'התפרקות מוחלטת', הכוללת דיבורים אובדניים, שהניסיון המקצועי מראה שהם מתממשים בחלק מהמקרים לניסיונות התאבדות של ממש. האם יש להתייחס לכך כאל פיקוח נפש לכל דבר ועניין?
ב. כאשר ישנה ידיעה על אירוע של התעללות חמורה, אונס וכדו' – שאם לא מונעים אותו באבו או מטפלים בו מייד עלולה (בסבירות ניכרת) להיווצר טראומה קשה שתביא לנכות נפשית לצמיתות. האם יש לראות את זה כעין 'סכנת אבר', ולהתיר כל איסורי דרבנן, כמו: נסיעה ברכב ביו"ט, נסיעה בשבת עם נהג גוי, שיחות טלפון, כתיבה בעט שבת או ביד שמאל, וכדו'?
ג. האם כאשר הפעולה הנדרשת היא שיחות טלפון בלבד, האם ניתן להקל יותר מאשר באיסורי דרבנן אחרים?
ד. איזו סבירות להתאבדות או טראומה לצמיתות מצדיקה פעולות בשבת?
ה. האם מותר לכוננית לנסוע לשבת או לחג לקרובי משפחה בעיר אחרת, ובאם יתרחש אירוע המחייב נסיעה לנסוע עם נהג גוי, או שעליה להישאר בעיר כל זמן שהיא בכוננות? האם הדין תלוי בהסתברות הצפויה לקריאה במהלך השבת/החג?
ו. אם מותר לה לנסוע לעיר אחרת לפני השבת/החג, האם מותר לה לחזור אל משפחתה באיסור דרבנן (נהג גוי, או נהיגה ברכב ביו"ט)? האם הדין שלה זהה לאחיות בבתי חולים, הנוהגות לחזור לביתן בגמר המשמרת עם נהג גוי? האם יש הבדל בין עובדת בעיר קטנה, בה ניתן לחזור ברגל, והגעה מאירוח מחוץ לעיר היא אירוע יוצא דופן, לבין עובדת בעיר גדולה או במועצה איזורית?
ז. אם מתרחש אירוע חמור במשפחה המטופלת בקביעות על ידי עו"סית שאינה שומרת מצוות, ומבחינה מקצועית הדבר המתאים ביותר הוא להזעיק אותה (אם כי, לא תהיה פגיעה מהותית בטיפול אם הכוננית תטפל בזה במהלך היום). האם על הכוננית לטפל באירוע בעצמה תוך הקפדה על גבולות המותר והאסור, או שמותר לה להתקשר אל העו"סית הקבועה, בידיעה שהיא תטפל באירוע תוך עבירה על איסורי שבת (כגון: נהיגה ברכב במקום ללכת ברגל וכדו'), או שיש בכך משום 'ולפני עיוור לא תתן מכשול'?
ח. במקרה של טראומה חמורה, בו מתבקשת נסיעה בשבת על ידי גוי, מה הדין אם אין נהג גוי בתחנת המוניות בעיר? האם יש עוד פיתרון לבעיה זו?
נשמח לחוות דעתכם.