ניתוח "שרוול"

א. חלק הקיבה המוצא איננו מטמא כי גוף חי איננו אבר מן החי לעניין טומאה כמבואר ברמב"ם טו"מ, ב,ד, וגם אילו היה לגוף השלם דין אבר מן החי, הלכה כרבי יהושע במחלוקתו עם רבי אליעזר, בעדויות ו,ג, לגבי כזית בשר הפורש מאבר מן החי. ראה גם בשו"ת שבט הלוי, חלק י' סימן רט, וז"ל
כבודו שאל בחכמה, במי שעבר השתלת לב לפני שמנה שנים, ועתה הוזקק להשתלה נוספת, אמנם הלב שהושתל בזמנו הי' לב של גוי האם יש צורך לקבור הלב, מאחר שהי' בגוף יהודי מספר שנים יתכן התחברו לו רקמות.
בענ"ד הרני נוטה דאין כאן חיוב קבורה, דעצם קבורת אבר שלוקח מאדם שעדין חי, אינו מדין קבורה אלא מדין זהירות מפני טומאת כהנים שיש באבר מן החי כמשנתינו פ"א דכלים, ובפ"ב דאהלות, ובנזיר נ"ד ע"א וברמב"ם פ"ב מטומאת מת ועוד. ואם נקרא זה אבר מן החי לענין טומאה, הנה אף על גב דכ' הרמב"ם פ"ה ממאכא"ס דלב נקרא אבר מן החי אעפ"י שאין בו עצם, הא לענין טומאה ידוע דפסקינן דרק אבר שיש בשר עצם ועצמות כמבואר במשנתינו וברמב"ם ה' טומאת מת, וכיון שכ' הפ"ת יו"ד סי' שס"ב דקבורת האברים רק משום דאין אבר מן החי כנ"ל ע"ש בשם השבו"י ח"ב, א"כ גם בישראל אין זה שייך בלב, ונהי דהעולם נזהר בזה גם מטעם סגולה ועוד טעם מכ"מ אין זה מעיקר הדין, וכיון שכאן עצם הלב הי' של גוי אף שהושתל תוך גוף הישראלי מכ"מ כיון שפלטו וגם עכשיו אח"כ יהי' לו לב של ישראל, דעתי פשוט דאין כאן חיוב או מנהג קבורה. ע"כ לשון שבט הלוי.
ב.  לגבי הסיכוי לטומאה בתה"ש — אין לי נתונים. אך להלכה תוכל לסמוך על כמה וכמה היתרים כשמדובר בניתוח מאריך חיים. למשל: שיטת הש"ך והפמ"ג בטומאת המשכה באוהל, אף שבד"כ אנו נוהגים להחמיר שלא כמותו. סניף נוסף, מאחר ויש כאן ספקות רבים, במציאות ובהלכה, יש לסמוך בצורך גדול על הרואים בביה"ח רה"ר לעניין דין ספק טומאה ברשות הרבים, ועוד.
ג. הליכה לבית חולים אחר לא תפתור את הבעיה, כי בכל בית חולים יש זמנים בהם נמצא מת בבנין. אזי גם אם מזהירים את הכהנים המבקרים, בד"כ אין כאן תרופה ממשית לכהנים המאושפזים. כמו כן, מאחר ומדובר בניתוח שיש בו סכנה, יש עדיפות לבית החולים הטוב ביותר מבחינה רפואית, ואין לשנותו מחמת חששות כבשאלתך. אדגיש שאין בדברי הכרעה איזהו הבי"ח המתאים ביותר, בהעדר ידע שלי בנושא.
ד. ברור שאין לבצע את הניתוח מטעמים קוסמטיים, אלא מאינדיקציה רפואית. אין בידי נתונים לגבי מצבך, אך בפשטות, כאשר כמה רופאים מומחים ממליצים על ביצוע הניתוח, הסיבה לכך היא שהם רואים בו ניתוח מאריך חיים.
ה. לא הבנתי מדוע ביצוע הניתוח בי"ט אדר אמור למנוע את האפשרות לקיים את מצוות אכילת מצה בלילה ראשון של פסח, 25 ימים אחרי הניתוח.
עכ"פ, בהנחה שהניתוח מונע את אפשרות אכילת המצה, ראוי להביא זאת בחשבון בעת קביעת מועד הניתוח, בתנאי שאין בדחייה של הניתוח שום סיכון. הקביעה אם יש סיכון בדחייה או אין, צריכה להינתן על ידי הרופאים המטפלים.
כתבתי ראוי, כי חובה אין. לענ"ד רק במקום שחז"ל קבעו איסור להתנות לעבור על המצוות משום פיקו"נ, קיימת חובת דחיית הפעולה, משא"כ במקומות אחרים. שהרי גם לשיטת מרא דשמעתתא — בעל המאור בסוגיית שבת יט, האיסור להתנות על השבת קיים רק בשלשת הימים הסמוכים לשבת ולא קודם לכן.
בברכת רפואה שלמה ובהצלחה,
מרדכי הלפרין
___________________________________________________________________________________________________________________________________________
תשובה לשאלת המשך:
א.  מדובר בזריקה תת עורית שאין בה איסור תורה
ב.  יש להזריקה בזמן — בכל מקרה, גם אילו היה בה איסור תורה. היווצרות קרישים מהווה סכנת נפשות
ג. ראוי לעיין בשמירת שבת כהלכתה על פרטי ההכנות הנדרשות מערב שבת ועל כללי ההזרקה בשבת
רפואה שלמה ומהירה
מרדכי הלפרין