מה לענות לשואלים איפה היה אלוקים בשואה?

בשאלתך הבאת טענה של חילוניים שלא מאמינים באלוקים בגלל השואה.

א.      ראשית כדאי לדעת כי אותם חילוניים לא מאמינים באלוקים בגלל סיבות אחרות והשואה היא תירוץ שנראה להם תירוץ טוב, אלא שאיננו כזה.

כדאי לצטט כאן את דבריו של ישעיהו ליבוביץ ז"ל בהקשר דומה:

" לפני זמן-מה שמעתי מפי אדם שהוא אחד האישים הדגולים במציאות החברתית והתרבותית שלנו, איש רוח מהמדרגה הגבוהה ביותר ומעורה בעולמה של היהדות[1], שבעקבות אושוויץ אבדה לו האמונה באלקים. תגובתי היתה: משמע שאתה מעולם לא האמנת באלקים, אלא האמנת בעזרת אלקים. והאמונה הזאת באמת איכזבה. אלקים לא עזר. אבל המאמין באלקים אינו קושר זאת כלל במושג 'עזרת אלקים' "

והדברים האלו הם ממש נכונים.

ב.       חשוב להדגיש כי גם בשואה חוו רבים השגחה פרטית שאיפשרה לחלק מהם לשרוד ולחלק אחר להאריך את תוחלת ואפילו את איכות חייהם. היו ניצולים לא מעטים שטענו שמה שעבר עליהם בשואה רק חיזק את אמונתם ולא להיפך.

ג.       החילונים שאותם ציינת השתמשו בקלישאה שטחית על אף שמקור הדיון בנושא הוא דווקא עמוק מאד. הדיון העמוק מתמקד בשאלה למה התרחשה השואה הנוראה שהשמידה 6 מליון יהודים גברים, נשים וטף. זו שאלה רצינית שהתמודדו איתה גדולי עולם, ואנסה להציג לך בקצרה כמה דרכי תשובה לשאלתך.

הדרך הפשוטה לענות על השאלה הזו היא הטענה (הנכונה) שכבר בתורה מתוארות שואות לא פחות קשות, כאפשרות ריאלית התלויה במעשיו של כל יהודי ויהודי בעולם. גם אם השואה היא התגלמות צפויה של תחזית התוכחה בפרשת בחוקותי ובפרשת כי-תבוא, עדיין צריך להבהיר למה היא מתרחשת בתקופה מסויימת דווקא.

הרב אליעזר ש"ך זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' הסביר זאת בדרכו:

".. התשובה ברורה עד למאוד. הקב"ה ניהל חשבון אחד לאחד, חשבון ארוך המשתרע על פני מאות שנים, עד שהצטבר לחשבון של שישה מיליון יהודים וכך התרחשה השואה. כך צריך יהודי להאמין, ואם היהודי לא שלם באמונה זו הוא כופר בעיקר."

ולאחר השמדת השישה מיליון מתחיל חשבון חדש עם עם ישראל … אמנם כעת אנו רגועים וטוב לנו, כי עדיין לא נתמלאה הסאה, אבל שתתמלא הסאה … אז יהיה חשבון חדש … ההשכלה הכתה ללא רחם בבחורי ישראל עד שנתמלאה הסאה

(ציטוט מביטאון דגל התורה "יתד נאמן" מוסף פרשת ויחי תשנ"א)

ד.       הרבי מליובאוויטש, הג"ר מנחם מענדל שניאורסאהן זצוקלל"ה נבג"מ, לא קיבל את התשובה הזו, מאחר ו:

"דורנו זה, שארית הפליטה מהשואה שבה נהרגו על קידוש השם ששה מליון יהודים השם יקום דמם, הוא בבחינת "אוד מוצל מאש", "כאוד שניצל משריפה". וחלילה וחס לקטרג עליהם, ועאכו"כ בקטרוג חמור, שהנהגתם עלולה להביא שואה נוספת, ר"ל היל"ת, "לא תקום פעמיים צרה" .דבר זה חמור שבעתיים – כשהקטרוג על דורנו זה, "אוד מוצל מאש", נעשה תוך כדי חילול כבודם של הקדושים שנהרגו על קידוש השם, ע"י הצדקת השואה בכך שנתמלאה הסאה של העונות."

– והוא הסביר את דרכי האלקים בשואה כך:

"ישנם ענינים בלתי-רצויים שאינם באים בתור עונש על עונות, כי אם, מפני שכך גזר הקב"ה, ללא טעם והסברה כלל בשכל וחכמת התורה. ובלשון חז"ל (בנוגע להריגתו של רבי עקיבא שסרקו בשרו במסרקות של ברזל, ועד"ז כל עשרה הרוגי מלכות) "שתוק כך עלה במחשבה לפני" , "גזירה היא מלפני" (ולא נאמר על זה "מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא" ) ואבוהון דכולהו – גזירת ברית בין הבתרים, כמ"ש  "ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", שאין זה בגלל עונות, אלא שכך גזר הקב"ה .
ובנדו"ד: השמדת ששה מליון יהודים באכזריות הכי גדולה ונוראה – שואה איומה שלא הייתה (ולא תהיה ר"ל) דוגמתה במשך כל הדורות – לא יכולה להיות בתור עונש על עוונות, שכן, אפילו השטן עצמו לא יוכל למצוא חשבון עוונות בדור ההוא שיהי' בו כדי להצדיק ח"ו עונש חמור כזה! אין לנו שום הסבר וביאור (ע"פ חכמת התורה) כלל וכלל על השואה, כ"א רק ידיעת העובדה ש"כך עלה במחשבה לפני", ואשר "גזירה היא מלפני" אף שבודאי לא באופן של חפץ (פנימיות הרצון) ח"ו, כאמור בתורה, "שכינה מה אומרת קלני מראשי כו'", כי אם, ש"ברגע קטן עזבתיך", ובודאי ובודאי לא ההסבר דעונש על עונות . ואדרבה, כל אלה שנהרגו בשואה הם "קדושים" (כפי שנקראים בפי כל ישראל), כיון שנהרגו על קדושת השם  (בגלל היותם יהודים) והשם ינקום דמם (כפי שמוסיף כל יהודי  שמזכיר קרבנות השואה) ובנוסח התפלה ד"אב הרחמים":"קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת ה'… וינקום נקמת דם עבדיו השפוך, ככתוב בתורת משה… כי דם עבדיו יקום… ובכתבי הקודש נאמר… יודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך", היינו, שהקב"ה מעיד עליהם שהם "עבדיו"  (שמציאותו של העבד היא מציאות האדון) ומבטיח ש"ינקום דם עבדיו השפוך", כיון ששפיכת דמם הוא הפך חפצו."

מקור דברי האדמו"ר מחב"ד הוא בספר השיחות תנש"א כרך א [הוצאת קה"ת, ניו יורק, הדפסה שלישית תשס"ג (הדפסה ראשונה )1992, שבת פרשת ויחי ('ועשרה בטבת יהפך לשמחה'), עמ' 233-234.]

 שם דבריו מובאים עם מקורות והערות נוספות.

ו.  כמו כן ראוי להתייחס בחרדת קודש לדבריו של בעל הספר הנפלא "אש קודש", האדמו"ר ר' קלונימוס מפיאסצנה ה' יקום דמו, בדרושו האחרון, לפני שנלקח לטרבלינקה, בסוף הספר "אש קודש", הדרוש לשבת חזון:

"ישנן יסורים משפטים שמבינים אותן ואת תכליתן והתועלת שמהן, וישנן יסורים חזקים, שאין מבינין את תכליתן, ואדרבה אנו רואים את ההיפך כנ"ל… החוקה היא בלי שכל, וגם האמונה היא למעלה מהשכל, לכן כשמקשרים עצמינו באמונה שלימה בד' למעלה מן השכל אז גם הצרות החוקיות נמתקות" 

(מובא מתוך: אש קודש; אמרות משנות השואה ת"ש, תש"א, תש"ב שנאמרו בשבתות וי"ט בגיטו ורשא מאת  מוהר"ר קלונמוס קלמיש האבד"ק פיאסעצנא, ירושלים : ועד חסידי פיסצנה : פלדהיים, תשס"ח. )

ז.  עקב המיוחדות הנדירה של אירועי השואה הנוראה, התקיימו לא מעט דיונים השקפתיים בנושא. למשל,  ניתן ללמוד את סדרת שעורי שואה ואמונה באתר של ישיבת הר עציון (בית המדרש הוירטואלי הVBM). שם ניתן להכיר את נושא האמונה והשואה באופן יסודי ורציני הרבה יותר מתשובה בפורום שו"ת אינטרנטי כך שהשאלות הרציניות תוכלנה לקבל ביטוי בהיר ומלא.

כמו כן, כמה מאמרים בנושא משמעות השואה מרוכזים גם באתר  דעת. ניתן להיעזר גם בספרו של פרופ' דוד הלבני, "שבירת הלוחות – תיאולוגיה יהודית לאחר השואה" (הוצאת טובי, 2010)

מי שבאמת מעוניין להעמיק בנושא כדאי לו למצוא סמינר במחשבה יהודית בו מוקדש זמן סביר לדיון בנושא השואה, למשל הסמינרים של "ערכים".

לסיכום , אסור לשכוח את מקומנו בעולמו של הקב"ה. כדאי לעיין בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ה, הלכה ה) וניתן לקבל מדברי הרמב"ם הגדול שיעור קטן בענווה ובפרופורציות. ולכן גם אם אנחנו לא מבינים, ושואלים "למה" ו"איכה?" אבל כבר אמר הנביא ישעיה "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם  ה' (נה, ח). כמו כן הנביא ירמיה תמה על הצלחת הרשעים, אך הבין שצדיק ה' וחסר לו ההבנה: "צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ, מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל-בּגְדֵי בָגֶד" (יב, א). אבל שוב, חוסר הבנה שלנו הוא מחמת חוסר ידיעתנו, אך איננה שוללת את האמונה בקדוש ברוך הוא והנהגתו. אולי הביטויים החריפים ביותר בשאלות דומות נכתבו על ידי דוד, נעים זמירות ישראל, בתהלים מזמור עג.

---

[1] השופט העליון חיים כהן המנוח.