כיבוד הורים במצב של טיפול פסיכיאטרי

הרב אוריאל בנר התייחס לשאלה זו בעומק במאמרו, "גדרי מצוות כיבוד אב ואם, והשלכותיהם על טיפול פסיכולוגי" (ספר אסיא י"ב, עמ' 319-325). עיי"ש ובמקורות שהביא. נזכיר כאן תמצית הדברים.

לכאורה הדבר שנוי במחלוקת בין הרב שלמה אבינר לבין הרב יצחק זילברשטיין.

הרב אבינר כתב: "אין איסור הלכתי שתהיה תחושת כעס כלפי ההורים, ויש רק איסור לבטא זאת כלפיהם בצורה פוגעת, כגון להכלימם. לכן אם המטפל סובר שאפשרות לילד לבטא מילולית את כעסו כלפי הוריו בפני המטפל, היא היא שתרפא אותו, יש מקום לזה. ביחוד שעל פי רוב הכוונה להדרכת מעבר, וכאשר המטופל יחזור לשיווי המשקל הנפשי שלו גם הכעס יעלם לאיטו; אך בודאי שניתוק ילד מהוריו אסור על פי ההלכה, אא"כ נגיע למסקנה שניתוק זה נצרך באורח אובייקטיבי לרפואתו של הילד". (עיטורי כהנים, מס' 85 עמ' 8)

לעמות זה, הרב זילברשטיין פסק באופן מוחלט:[ "אסור בשום פנים להעלות את חלקם של ההורים למודעות הילד, כי יש בזה עוון ארור מקלה אביו ואמו, ואין להתרפאות באיסורים". (ספר אסיא כרך ח עמ' 211).

הרב בנר תלה את הדבר במחלוקת ראשונים. ספר החסידים כלל גם יחס בלב במצוות כיבוד ומורא אב ואם (וכן פסק בחיי אדם כלל יד), אך פשט לשון הרמב"ם (הל' ממרים פ"ו ה"ג) משמע שגדרי המצווה במעשה ודיבור בלבד (וכן הביא לשונו בשו"ע יו"ד רמ, ב-ד). אולם, בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל כתב שגם לרמב"ם, אף שאין ציווי מפורש, ודאי שהוא רצון התורה שגם לו משמעות הלכתית מחייבת.

בסיום דבריו, הביא הרב בנר את דברי הגרז"נ גולדברג שגם כאשר אין ההורים דומים לנכבדי ארץ במעשיהם, בכל זאת יש מקום לכבדם מחמת משׂרתם כאב ואם והטובה הבאה מידם לילד שהביאוהו לעולם, בדומה למלך שמכבדים אותו הגם שאינו תמיד ראוי מצד עצמו למלוכה.

היוצא מזה: אם הדבר יביא לידי ביטוי מעשי של זלזול הילד בהורים שלו, וכ"ש אם יביא לידי ניתוק מהם, הדבר אסור – שיש בזה איסור ברור של ביטול מצוות מורה, וארור של מקלה אביו ואמו. גם אם הדבר יביא לרפואת המטופל, אין מתרפאין באיסורים.

אם הדבר לא יבוא לידי ביטוי בהתנהגות זלזול כלפי ההורים, אלא בתוך שיחות עם המטפל, הדבר תלוי לכאורה במחלוקת הרב אבינר (עפ"י פשט משמעות הרמב"ם ושו"ע) והרב זילברשטיין (עפ"י ספר חסידים, פסק הח"א, ודברי הגריש"א זצ"ל).

איך מכריעים למעשה למטפל השואל??