חלב נאקה כטיפול חלופי לקוליטיס

בנכם הסובל ulcerative colitis ברוב המעי הגס מוגדר בהלכה כחולה שיש בו סכנה. במצב כזה כתב המחבר בשו"ע יו"ד סי' קנה סע' ג: בשאר איסורים מתרפאים במקום סכנה, אפילו דרך הנאתן. ואף שהרמ"א שם הגביל היתר זה וכתב: וכל חולה שמאכילין לו איסור צריכים שתהא הרפואה ידועה או על פי מומחה. הרי במקרה שלכם מדובר בהמלצה של רופא מומחה ומקצועי, ובעדות של ניסיון טיפולי של אנשים שהטיפול הזה הצליח אצלם, ולכן יש להתייחס לחלב הנאקה בנידון שלכם הן כרפואה ידועה, והן כרפואה על פי מומחה. יתר על כן, רבים הם הפוסקים הסבורים שגם בספק רפואה מותר מאכל של איסור לחולה שיש בו סכנה, וכן רפואה על פי סגולה, מותר להאכיל דברים אסורים במקום סכנה, אם נתאמתה בניסיון, ואמר רופא שהיא מועילה[1], ובפרט אם הרפואה הסגולית היא בדוקה, וכבר ריפאה אחרים[2]. אמנם גם לשיטה זו היינו דווקא אם הרופאים אומרים לתת רפואה, אף כשהוא ספק אם היא מרפאה, שאז מותר אף דבר איסור, אבל אם הדיוט אומר לתת דבר איסור לרפואה, אין שומעים לו, אלא אם כן הרפואה היא ידועה ובדוקה[3]. אכן כאמור במקרה שלכם התקיימו כל התנאים האלה בכך שרופא מומחה ממליץ על טיפול זה, והטיפול התאמת על פי ניסיונם של חולים כאלה.

גם כאשר מדובר בחולה שאין בו סכנה, אם צריך הוא לאכול דווקא דבר איסור, הרי זה מותר, אלא שאז ההיתר מוגבל רק אם אכל שלא כדרך הנאתו, כגון שאכל בשר חי של  בהמה, או שעירב האוכל בדבר מר, שאין בו הנאה לחיך, שאז מותר אפילו באיסורי תורה, חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם, שאין מתרפאים בהם חולים שאין בהם סכנה, אפילו שלא כדרך הנאתם[4]. והיינו דווקא אם עירבו בדברים מרים[5]. ובשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' קצ התיר שתיית חלב בהמה טמאה לחולי קצרת הסימפונות, היינו אסתמה, כי רופאי זמנו החשיבו זאת לתרופה בדוקה. ואף שב שו"ת משפטי עוזיאל מהדו"ת חיו"ד ח"א סי' כ דחה דבריו, משום שעתה התברר שאין ממש בשתיית חלב בהמה טמאה כטיפול למחלת הקצרת, אך גם לשיטתו אם הרופאים סבורים שהטיפול בחלב נאקה מועיל למחלת בנכם – בודאי הדבר מותר.

סוף דבר, מותר לבנכם לשתות חלב נאקה כדי להביאו לרמיסיה במחלתו הקשה וכדי להימנע מכריתת המעי הגס. במידת האפשר – כדאי לפגום את חלב הנאקה על ידי תוספת של דבר מר, כך שלכל הדעות יהא בכך הקלה הלכתית, אך אם הדבר בלתי אפשרי – מותר גם ללא התערובת המרה.

---

[1] שו"ת הרשב"א ח"א סי' תיג, וח"ד סי' רמה; ברכ"י יו"ד סי' קנה, ואו"ח סי' שא; ביאור הגר"א יו"ד סי' שעט סקי"ג; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלט; ועוד רבים אחרים.

[2] שו"ת צמח צדק החדש חאו"ח סי' לח.

[3] זר זהב על או"ה, סי' נט סקל"ה.

[4] פסחים כד ב; רמב"ם יסודי התורה ה ח, ובמשל"מ שם; רמב"ן תורת האדם, עניין הסכנה; חיד' הרשב"א קידושין נו ב; טושו"ע יו"ד קנה ג, רמ"א וש"ך שם סקי"ד, ועוד רבים אחרים.

[5] חכמת אדם פח ד.