חובת גילוי מומים לפני חתונה – מקורות

גילוי מומים לפני החתונה נידון בין השאר (בנוסף לשו"תים שציינת המקיפים את הנושא) במאמרים הבאים:

1. ערך 'סודיות רפואית' באנציקלופדיה ההלכתית רפואית של הרב פרופ' אברהם שטיינברג –

"איש ואשה שהשתדכו זה עם זו, והרופא יודע שלאחד מהם יש מחלה רצינית, והצד השני אינו יודע על כך, ואילו היה יודע, לא היה מתרצה לשידוך, יש לגלות לו [49]. ההיתר לגלות מידע זה הוא לא רק לפני שהשתדכו, אלא גם לאחר שכבר השתדכו, ואף על פי שעקב הגילוי יתבטל השידוך, אך צריך שיהיה הרופא בטוח בידיעה שמוסר, ושידע שהצדדים יתנהגו על פי דין לאחר קבלת המידע [50]. אכן אם ידוע שהצד הנפגע יתעלם ממחלת הצד השני, ויתחתן עמו למרות מחלתו, אסור לספר [51]."

[49] חפץ חיים, כלל ט סע' ד-י; [50] חפץ חיים ח"ב סוף כלל ט, ציור ג, סע' ט-י, וראה שם פרטי ההיתר; שו"ת ציץ אליעזר חט"ז סי' ד אות ד; [51] הרב י. זילברשטיין, עמק הלכה-אסיא, תשמ"ו, עמ' 149 ואילך;

2. במאמרו של הרב שילה רפאל והרב פרופ' שטיינברג (בחלק של הרב רפאל), סודיות רפואית, בתוך ספר אסיא ג', עמ' 326-335 –

"אמנם מצינו לעיתים שמותר ואף חובה לספר על מצב בריאותו של הזולת. דוקא המורה הגדול בהלכות לשון הרע מרן החפץ חיים ז"ל פתח לנו שערי היתר בדבר. בספרו "חפץ חיים" (הל' איסורי רכילות, כלל ט, עמ' 152) הוא מתיר לחשוף סודותיו הרפואיים של פלוני, בפני פלונית המתעניינת בו לצרכי נישואין (וכן להיפך). אלא שמספר הגבלות בכך : א. כשהמדובר הוא במחלה ממשית ולא בחולשה בעלמא. ב. מותר לספר פרטי המחלה כפי שהיא ללא הגזמות יתירות. ג. על המספר לכוין שיהיו הדברים לתועלת הצד המעוניין, לא משנאתו את הצד השני. ד. כשיש רגלים לדבר שדבריו יתקבלו, לא באופן שברור לו שהדבר כבר הוחלט וסיפורו לא יעלה ולא יוריד. באופן כזה הרי זו סתם רכילות. ה. אין צורך בשני עדים לכך ואף אם הוא עד אחד מותר לו לספר. ו. על המספר לדעת הפרטים מתוך ידיעה עצמית הנהירה לו ולא ע"י שמיעה מאחרים. ויש להוסיף : תנאי ברור הוא שהמחלה שמדווח עליה קיימת בהווה ואינה נחלת העבר בלבד.

בשאלה זו של חשיפת סודות רפואיים עוסק גם הגרמ"י ברייש ז"ל בספרו "חלקת יעקב" (ח"ג, קלו). רופא חרדי ביקש לדעת האם הוא מחוייב למסור מידע למשפחת כלה המאורסת לבחור החולה במחלה ממארת, אשר לדעת רופאים לא יחיה יותר מאשר שנה – שנתיים. לדעתו לא רק שאין איסור על הרופא לספר על המחלה אלא שהוא מחויב לעשות כן. הרמב"ם בהלכות רוצה קובע מפורשות : "כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להציל הוא עצמו, או ששכר אחרים להצילו ולא הציל, או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו וכו' וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך" (פ"א, יד). לדעת ה "חלקת יעקב" במילים שהוסיף הרמב"ם: "וכל כיוצא בדברים אלו", כלולה האזהרה לרופא שבמקרים מסוג זה חייב הוא לגלות את הידוע לו ולהציל את הזולת מאסון."

3.

וראה עוד באסיא עג-עד, את שאלתה של ד"ר חנה קטן ותשובתו של הרב מרדכי הלפרין על אמירת כל האמת בשידוך.