וריקוצלה ופרוסטטיטיס – עמדת ההלכה לגבי בדיקת ספירת זרע

לגבי וריקוצלה:
רקע: יש לזכור כי רוב האנשים עם וריקוצלה הם פוריים (אם כי אחוז הסובלים מוריקוצלה בקרב גברים לא פוריים הוא גדול יותר מאחוז הוריקוצלה בין הגברים הפוריים). והערכת הרופאים כיום היא שוריקוצלה גורמת לירידה הדרגתית בפוריות.
א. איסור השחתת זרע מוגדר בשלחן ערוך (אבן העזר, סימן כג) כעוון חמור מכל עבירות שבתורה. בכל זאת קיימת מחלוקת ראשונים בשאלה האם האיסור הוא מן התורה או מדרבנן (שו"ת תורת חסד, ח"ב, מג. ראה עוד אנציקלופדיה תלמודית ערך "השחתת זרע").
ב. שלא במקרה, יש גם השלכות רגשיות רבות לאיסור השחתת זרע, כמו גם להלכות אחרות הקשורות בהתנהגויות סוטות היכולות להשפיע על המשכיות המין האנושי. לדוגמא: ראה ספר החינוך, מצוה רט, משרשי המצוה.
ג. גם בעלי תורת הנסתר עסקו בנושא בהרחבה (ראה: בית יוסף בבדק הבית, אבן העזר, ריש סי' כה, בשם הזוהר. וראה תורה שלמה (לגר"ר מנחם מנדל כשר), בראשית, לח, י, אות מה בהערות; שערי זהר (לג"ר ראובן מרגליות) על מסכת נדה, דף יג . וע "ע י' תא שמע, הנגלה שבנסתר עמ' 35, "שעניין זה חוזר בזוהר פעמים רבות ומודגש בעיקר בשמות ג ע"ב".), אך טרם הגעתי לידיעת ח"ן.
ד. לנושא הרגיש יש גם השלכות חינוכיות רבות. המחנכים יודעים כי פרק הזמן בחיי הנער המתבגר בו הוא קובע את התייחסותו לנושא, יכול להשפיע על כל מהלך חייו. משום כך פוסקי הדורות, כמו גם פוסקי זמננו, דנו בסוגיא זו בזהירות הראויה לה.
ה. לגופו של דיון, קיימת מחלוקת יסודית בין הראשונים מהו גדר איסור ההשחתה. שיטת בעלי התוספות במסכת סנהדרין (סנהדרין נט, ב, ד"ה והא) היא שאיסור השחתת זרע כלול בהלכות פריה ורביה, וכן דעת ר"ת, יבמות יב, ד"ה שלש. לשיטה זו, הוצאת זרע לצורך קיום מצות פרו ורבו כבנדון דידן, לא תהיה בכלל האיסור.
ו. לעומתם, רבו ראשונים הסוברים שאיסור השחתת זרע איננו חלק ממצות פריה ורביה אלא הוא איסור עצמאי. זו שיטת הרמב"ן, הר"ן והרשב"א, נדה יג, א; תוס', יבמות יב, ד"ה שלש. לשיטתם ניתן לראות את המקור לאיסור בדברי הברייתא (נדה יג, ב) המציינת את איסור הניאוף כמקור לאיסור ההשחתה. ניאוף, כידוע, לא הותר אפילו לצורך פריה ורביה.
ז. הלכה למעשה נחלקו בדעתם שנים מגדולי הפוסקים של הדור האחרון, הגרי"ז גוסטמאן והגר"מ פיינשטיין זצ"ל. הרב ישראל זאב גוסטמאן, שעוד בצעירותו היה דיין חשוב בווילנא בבית דינו של ה"אחיעזר", פסק באופן חד משמעי בעקבות מו"ר ה"אחיעזר" שכל איסור השחתת זרע מקורו בביטול פריה ורביה (אחיעזר, חלק ג, סי' כד, אות ד, ע"פ דעת הערוך לנר ביבמות דע"ו, ומשמע שמסכים עמו מעיקר הדין). לדעתו, כשיש צורך בהוצאת זרע לצורך פריה ורביה, ההיתר הוא לכתחילה, לא רק בדיעבד, וכך הורה לי למעשה בחוה"מ פסח של שנת תשל"ח.
ח. לעומתו הג"ר משה פיינשטיין פסק בשו"ת אגרות משה אהע"ז, ח"א סי' ע; ח"ג, סי' יד, שאיסור הוצאת זרע באופן שאיננו קשור לגוף האישה, שייך לגדרי איסור הניאוף עם כל המשמעויות ההלכתיות הנובעות מכך.
ט. פסק ההלכה הברור של הגר"מ פיינשטיין (שהיה גדול הפוסקים בעולם במחצית השניה של המאה הקודמת), פסק המתבסס, בין היתר על תלמוד ערוך במסכת נדה יחד עם האמור למעלה בפסקאות א-ד, הוא הבסיס המוצק להחמרה הנדרשת לכתחילה בנושא רגיש זה.
בעיה נוספת: גם אם נקבל את שיטת המתירים לצורך פריה ורביה, מומלץ מאד להימנע מהבדיקה, שכן נתאר לעצמנו שהבדיקות יראו שיש בעיית פוריות חלקית, ותוצאה כזו יתכן ותהיה חובה למסור לבת הזוג המיועדת. מצב כזה יכול לפעמים למנוע או לעכב מאוד את אפשרות הבחור להתחתן בעתיד. בעוד שאם היה פועל לפי ההמלצה להלן, מתחתן בהקדם תוך ידיעה שרוב סיכוייו להיות פורה, מצבו המשפחתי היה טוב יותר מכל הבחינות.
לסיכום: לבחור עם וריקוצלה, ההמלצה הרפואית המועדפת היא לשנות תוכניות (זה די קשה, אך אפשרי), להחליט על נישואין בגיל צעיר יותר ממה שתתכנן קודם לכן ולהינשא בהקדם. סיכוייו להיות אבא תוך זמן קצר הם גבוהים, וזה המצב ברוב המקרים.
לעומת זאת אם יהיו קשיים בכניסה להריון יומלץ אז לבצע את הבדיקות הנחוצות, ואז לבצע את הטיפול אם יהיה בו צורך.
לגבי פרוסטטיטיס:
לפרוסטטיטיס חיידקי יש היום טיפול רפואי יעיל ברוב המקרים. נכון שלא כל הרופאים בקיאים בו – במיוחד עקב החדירות (המועטה יחסית) לפרוסטטה של חלק ניכר מסוגי התרופות האנטיביוטיות. בכל מקרה לפני טיפול תרופתי יש לבצע בדיקה בקטריולוגית של הזירמה, דבר שלא תמיד מומלץ לפני הנישואין.
אם ניתן לבצע על הזירמה רק בדיקת תרבית ורגישות – אין שום מניעה לבצע בדיקה כזו שיכולה לעזור לקביעת הטיפול המומלץ.