ב"השלום וברכה,אשתי בהריון בחודש התשיעי, בתחילת שבוע 39,בשבוע 36 היו לה צירים שהצריכו נסיעה לבית חולים. בבית החולים, נתנו לה אינפוזיה כדי לעצור את הצירים, ואכן זה עזר, והיא השתחררה עם פתיחה של 3 ס"מ.
כמובן שאמרו לה שהיא מסתמא תחזור תוך כמה ימים. אך לא כן היה והיא עדיין במצב זה, כבר כשבועיים.מידי פעם יש צירים אך לא משהו חזק.הרופא המטפל שלה יוסי עזרא [ראש מחלקה בהדסה, כל שומעיו יגידון שהוא מומחה להריון בסיכון], ראה אותה ביום חמישי האחרון, ואמר שכדאי ללכת לעשות פקיעת מי שפיר. הוא ציין שאין שום בעיה מיוחדת והכל מאוד תקין, אלא שלדעתו עדיף שהתינוק יהיה בחוץ, כי זה יותר בטוח, מאשר בבטן שיכולים להתהוות סיבוכים. ל"ע.
עוד הוא אומר, שבמצב שבו היא נמצאת, הלידה תהיה מהר מאוד מזמן פקיעת המים, כי מן הסתם הפתיחה התרחבה בשבועיים אלו. באופן פשוט נטייתנו לחכות ולא להתערב על ידי פקיעה.
האם יש לרב כיוון נוסף לתת לנו בענין זה, שמא מכיוון שהיא כמו באמצע לידה, [ואולי ייתכנו אי אלו סיבוכים יותר נאשר במצב רגיל בחודש תשיעי] יש עדיפות כן לעשות ?
תודה רבה, ושכמ"ה, אליה כלף.
מדובר בשאלה רפואית טהורה, כאשר האדם המוסמך ביותר לענות עליה הוא הרופא המטפל.
וזה בודאי נכון כשמדובר בפרופ' יוסי עזרא.
אשתי תהיה בהריון בתחילת חודש שלישי היא מקיאה כל בוקר ויש לה במשך היום בחילות וסחוחורת וחולשה. הרופאה אמרה לה שלא כדאי לצום ואם כן
שלום רב. האים יש הקלות בנושא הנידה ואמצעי מניעה לזוגות אשר הבעל עדיין חייל בצבא ומגיע הביתה אחת לשבוע/שבועיים?
מה ההלכה לגבי פונדקאות עבור זוג בגילי ה-50+ שאין ילדים, ויש עוברים מוקפאים של הבעל ותרומת ביצית של גויה (בחסות פוע"ה)?
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.