הפרעות אכילה – בולמיה מבט אב

לכבוד הרב שלום !

יש לי ילדה בת 17.5, לפני כ-5 שנים היא חלתה באנורקסיה קשה, באמצע המחלה עזבנו אני והיא את הבית מכיוון שהמצב בבית לא טוב עם אמא שלה, וכיום אני גרוש והילדה נמצאת אצלי. הבעיה היא שכשעזבנו את העיר (גרנו באילת ועברנו לחיפה – לקריות), היא הפסיקה עם הטיפולים וגם חזרה בתשובה במקביל והיום היא חרדית ברוך השם ולומדת במוסד חרדי, אך הבעיה שכאשר עזבנו , אני עוד הייתי בתהליכי גירושים באילת והיא שנה הייתה אצל אחותי ואח"כ עברתי לגור איתה,ואחותי לא יכלה לקחת אותה לטיפולים וטענה שהיא בריאה בגלל שהילדה החלה לאכול (בלית ברירה כי לא היה לה איפה להיות ולא רצתה לחזור לאילת, וחששה שהדודה לא תסכים לתת לה להישאר) וגם כולם חשבו שהיא התרפאה וככה עד היום כולם חושבים שהיא בריאה והאמת שגם אני חשבתי כך וטענתי שזה תלוי בילדה שהיא צריכה להישתלט על עצמה, עד שהרופאה אמרה שהיא צריכה טיפול חשוב, היות והתחילה לאכול,והיא גם שמנה היום (שזה ממש הורס אותה) ולפי מה שהיא מספרת לי, אין לה שליטה על האוכל, ואני גם שם לב לפעמים על אוכל שנגמר מהר,שלי בקושי לוקח כמה ימים לאכול אותו, והכל בסתר,אני רואה לפעמים קופסאות ריקות שסתם במקרר שעד לא לפני כמה זמן היו מלאים. הבעיה היא שהאנורקסיה נהפכה לבולימיה קשה. ואנחנו לא יודעים מה לעשות, גם כי אנחנו חרדים ומפחדים ללכת למוסד חילוני עם השקפה חילונית ועוד בפרט בתחום הפסיכולוגיה שזה עלול להשפיע על הילדה, וגם כי היא לומדת עוד,וחוששים שזה יפריע על חשבון הלימודים והבגרויות,וגם כי אין לנו כסף לפסיכולוג פרטי, ואין באיזורינו פסיכולוג חרדי. וכדי לקבוע תור למחלקת הפרעות אכילה ברמב"ם,צריך לחכות עוד הרבה חודשים ובינתיים היא נאבקת לבד, אמא שלה לא מדברת איתה, אני עובד כל היום מהבוקר עד הערב כי המצב הכלכלי ממש לא טוב, והילדה לבד כל היום ואני לא יודע מה עובר עליה. היא נוטה מאוד לעצבות, מסתגרת המון ופחות מלאת שמחת חיים,היא כל הזמן בבית ולא יוצאת. אני גם רוצה שב"ה היא תצליח בשידוכים ותקים בית טוב, ושמעתי שטיפול בהפרעות אכילה הוא תהליך ארוך ואני לא יודע מה לעשות.

אם כבוד הרב יוכל לומר לי: מה כדאי לעשות ולאן לפנות בגלל שאנחנו חרדים, ואין באיזורינו לפי מה שידוע לי מוסד שתומך בזה שהוא חרדי.

ולגבי האכילה שלה, הילדה חוששת שהתקפי הבולמוס שלה הם בגדר תאוות אכילה ויש לה עוון, האם זה נכון? כי האמת אני שם לב מתי שיוצא לי לראות אותה, שהיא מאוד ירדה בעבודת השם, היא מיואשת, וכנראה בגלל האכילה המרובה שלה אין לה כוח לכלום,(לפי מה שהיא מספרת לי),ברוך השם לפי מה שאני יודע היא לא מקיאה, אבל לעיתים קרובות הייתי מוצא כדורים משלשלים, וחברות שלה אמרו לי שהיא צמה הרבה,ומדברת המון על מוות ושהיא לא אוהבת את עצמה וכל מיני דברים מזעזעים. אני ממש לא יודע מה לעשות ! גם המצב שלי לא כל כך טוב, העול של הבית נופל על הילדה, והיא צריכה להתמודד עם הכל, אבל מה אני יעשה יש לי קושי בפרנסה, וגם אמא שלה בכלל לא מדברת איתה,כך שרק אני זה שצריך לתמוך וגם לזה אין לי זמן כי אני חייב לעבוד כל שניה(לא תמיד יש לי זמן ללכת איתה לטיפולים).

אם כבוד הרב באמת יוכל לעזור לי אני אודה מאוד!

ואם יש איזה תיקון או משהו שבו הילדה או אני צריכים לעשות תשובה (כי קראתי שבאיבר שאדם חוטא אז ד' מביא על אותו איבר חולי שיתקן העוון, אבל באכילה או בנפש אני לא יודע מה זה מתקן ועל איזה חטא מדובר)

תודה רבה רבה ! וסליחה על הטירחה !

שבת שלום ומבורך !