הפריה מלאכותית – התערבות בהשגחה עליונה

א. לא ברור על איזה מכון את מדברת. לגבי מכון שלזינגר – התיאור המגזרי-עדתי שתיארת פשוט לא מתחיל. (במפעל החינוכי, הרבני והמחקרי של מכון שלזינגר שותפים רבנים, רופאים ואנשי מקצוע מכל המגזרים והעדות – חרדים, דתיים-לאומיים, ספרדים, אשכנזים, תימנים ועוד)

ב. בהמשך דבריך ניסיתי למצוא שאלה ולא מצאתי.
מצאתי הצהרות קשות הכוללות גם נתונים נכונים וגם נתונים שגויים.

ג. כדאי לדעת שעל פי ההלכה אין שום חיוב לעבור הליכי פריון לא טבעיים, כמו הפריה חוץ גופית (IVF) ואפילו הזרעה מלאכותית. הדיון ההלכתי הנכון והמחוייב הוא אחר לגמרי: אם שני בני הזוג רוצים לעבור הליכים אלו, האם התהליך מותר או אסור?
ההלכה מתירה את השימוש בחלק ניכר מהטכנולוגיות מגבירות הפריון, בתנאי שזה רצונם של שני בני הזוג, או לפחות של האישה אם היא טוענת ל"מרא דחוטרא" (זה מושג הלכתי שהסברו חורג ממסגרת זו)
מובן שחייבים לתת לבני הזוג את כל האינפורמציה על הסיכויים, הסיכונים והאלטרנטיבות לפני שהם מחליטים מה ואיך לבצע.

ד. רק לאחר שבני הזוג קבעו את דעתם והם מעוניינים בביצוע התהליך, רק אז המקום להתייעץ עם פוסק הלכה כדי לוודא שהתהליך כולו יתבצע מבלי לעבור על ההלכה.

ה. ראי מה שכתב אחד מגדולי הדור, הגאון ר' אביגדור נבנצל באסיא בהפריה במבחנה – הערות לדיון; ספר אסיא ה, עמ' 92-92.
מתוך דבריו:
"א. מן הראוי להזכיר שאם באנו לאסור את ההפרי' הזאת, אנחנו גורמים לפחות לאחד משני דברים : או שהאיש ודאי לא יקיים פו"ר, ואפי' שבת כלדהו לא יקיימו, (לאור חרם דרגמ"ה) ויתכן מאד שתשרור עצבות ומרירות בבית הזוג לעולם, או שיפרדו, ונמצאנו הורסים בנין אשר לשלימותו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים. יתכן שאין בכח שיקול זה להכריע הכף, ואע"פ נלענ"ד מן הנכון לפחות להזכירו.
ב. אם מבינים אנו שתכלית (או לפחות אחת התכליות) הזיווג היא קיום המין והעמדת דורות לעבודת הבורא, ולא רק ההנאה ההדדית, יש לענ"ד מקום רב לומר דהוצאת זרע להפרות ביצית אינה הוז"ל, ואין בה כמובן שום דמיון לדור המבול ולער ואונן, דהתם כוונת המעשה להנאה בלא פו"ר וכאן איפכא כוונתו לפו"ר בלא הנאה. ואף גם אם אין הפעולה מצליחה, הוא מצדו פעל כפי יכלתו היחידה לקיום העולם, ולכל היותר הוי דבר שאינו מתכוון (אם כי צ"ע אי שייך הכא התירא דדשא"מ, די"ל דדמי לרציחה דלא שייך בה דשא"מ, אך ראיתי מן הגדולים שדנו בזה מצד דשא"מ). ומה שהיתר נשפך, הא גם בביאה כדרכה הולך היתר לאיבוד, ופעמים שפולטתו או מקנחתו.
 ג. גם מה שכתב דאין כאן קיום פו"ר ואף לא יחס, מצד שאינו כדרך כל הארץ, לענ"ד י"ל דשפיר הוי כדרך כל הארץ, דאין לנו לילך בתר חיצוניות הדברים אלא בתר פנימיותם, וזה דרך כל הארץ שהתא מפרה את הביצית. ומה שהביא מהמו"נ, כבר נתבאר בזוה"ק דמשנת ת"ר לאלף השישי נפתחים שערי החכמה, ואנן סהדי כיום על כמה ניתוחים של איברים שנקטעו ולא שנו את תפקידם וחוזרים ומחברים אותם, וכן השתלות עור."