הפסקה של החייאת דום לב – מה אופי הפעולה?

שתפו:

12 ביוני 2015

הרב המשיב: הרב ד"ר מרדכי הלפרין

שאלה:

אל כבוד הרבנים הגאונים שליט"א

אחדשה"ט בעת לומדי דבר ה' – זו הלכה, נתעוררו אצלי כמה שאלות, ותורה היא וללמוד אני צריך, ונפשי בשאלתי מאת הדרת כבודו שימחל וישיב לי

אדם ללא רקע רפואי, שעבר ב'שבת' דום לב והפסיק לנשום, ומבחינה הלכתית ורפואית הוא נחשב ל'מת', מותר על פי ההלכה, להתחיל לעסות את לבו ולבצע בו הנשמה מפה לפה, ואנו אף רואים הרבה מאוד מקרים שאנשי 'חברת הצלה' החזירו לחיים אנשים כאלו שמבחינה מציאותית והלכתית היו מתים וקמו לתחיה מחדש – תחיית המתים מן התורה בימינו, ואנו אף רואים באתר הדברות הנודע לשם ולתפארת, חלק מההוכחות למציאות הבורא יתברך, את המציאות של "חיים לאחר המוות", על אנשים יהודים ונכרים שמבחינה הלכתית ורפואית ממש מתו, ולאחר שהתעוררו, הם ספרו את כל המציאות הרוחנית שהייתה עמם בעולם האמת.

 כיצד מותר ליהודי שומר תורה ומצוות להפסיק ולהנשים ידנית ולעסות את לבו של חולה זה, ולקבוע את מותו, אולי, אם הוא ימשיך להנשים אותו עוד כמה דקות ישנו סיכוי שהוא כן יחזור לתחיה, וממילא ברגע שהוא יפסיק כעת את ההנשמה מפה לפה או הנשמה עם בלון, דינו ח"ו כרוצח המנתק אותו ממכשיר הנשמה רגיל במרכז רפואי? או שדינו, בעיסוי לב והנשמה על ידי בלון או מפה לפה, כדין אי חיבור חולה סופני למכשיר הנשמה, {רק לאחר קבלת היתר ממו"צ המומחה בעניין}?

מחכה ומצפה לתשובתכם הרמה
מרדכי יצחק אגסי
מחבר הספר בדרך המלך ואסורי המלך

תשובה:

א.  ברור שכל עוד יש סיכוי שהמטופל (אשר עבר דום לב) ישוב לחיים, יש חובת הצלה מן התורה גם מדין השבת אבידה (סנהדרין עג, א; רמב"ם נדרים, ו, ח). וגם מדין לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז; סנהדרין שם).
ב. ידועה מחלוקת האחרונים (ביניהם הגרי"ש אלישיב זצ"ל עם החפץ חיים), האם חייב אדם לאבד כל ממונו כדי לא לעבור על איסור לא תעמוד על דם רעך כמו בכל לא תעשה (דעת החפץ חיים), או שגם לאו דלא תעמוד שייך לגדרי השבת אבידה, ולכן איננו מחויב לאבד ממונו יותר מחומש המתחייב מדיני צדקה.
שאלתך, כמובן, הינה רק לדעת החפץ חיים. בעוד שלדעת הגריש"א איננו מחויב יותר מכדי חיובו בהשבת אבידה, למעט הטירחה בשכירת מצילים הקיימת בלא של לא תעמוד, כמובאר בסנהדרין (שם)

להדפסה

שאלות נוספות

מה אתם מחפשים?