שלום!
הייתי שמח לדעת חוות דעתכם, שאלה שאקווה שלא תהייה מעשית לעולם, אולם בשל מצבי המדרדר עולה חלילה שכן להיות כזו.
– מי שנולד עם הפוספאדיאס חמור, ועבר כמה ניתוחים לתיקון. למיטב הבנתי נחשב כות שפכה בלי הניתוח, אך בידי שמיים "סריס חמה" ומותר לבוא בקהל.
– לאחר הניתוח נחשב בריא בכל מקרה.
-אך כעת שוב ניזוק, ונפגע השופכה ע"י סיבוכי טיפול רפואי (צורך תמידי בהרחבת השופכה המשוחזרת, שלבסוף פגע בה קשות)
זו השאלה:
האם במצב שבו נוצר פתח בשופכה ע"י טיפול כנ"ל, נחשב האדם כרות שפכה האסור בקהל כי זה "בידי אדם" או שהכל נחשב כהמשך הפגיעה מלידה, ו"בידי שמיים" ומותר?
ומה הדין למי שב"ה כבר נשוי?
תודה רבה!
אנא אל תפרסמו בפומבי את שאלתי זו. תודה!
א. מי שיש לו היפוספדיאס מולד איננו כרות שפכה, כפי שכתב הבן איש חי בשו"ת רב פעלים, שהבאתיו במאמר שצויין בתשובתי הקודמת (#6195).
ב. לגבי פגיעה בניתוח – ברוב הגדול של המקרים לא יהיה כאן חשש לכרות שופכה ואין שום חשש כלל.
באותם מקרים נדירים בהם יש ספק, גם אז להלכה אין איסור לבוא בקהל מאחר ואנו סומכים על מה שכתב החת"ם סופר בשם הסמ"ג, כי כל מה שנגרם ע"י טיפול רפואי אין בו משום כרות שפכה.
שלום רב, אני בהריון ואהיה בשבוע 11 ביום כיפור. אני בת 37! אני מרגישה רע מאוד,בחילות,לחץ דם נמוך,חולשה ועייפות כל הזמן. רופא הנשים בדק את
1) האם מותר לתבוע הורים תביעה משפטית במקרה וההורים מחייבים לתרימת איברים (מתחת לגיל מצוות)? והאם מותר לעו״ד לשתף פעולה כנגד ההורים? 2) האם מותר
כבוד תורתכם אינני בטוח שאתם הכתובת לשאלתי ואם לא, אנא כוונוני הח"מ (כהן) עבר ניתוח קריותרפיה (הקפאת תאים סרטניים ב40- בבלוטת הערמונית) ונושא זמנית צנתר
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.