נסויים בבע"ח
אני עושה עבודה בתושבע בנושא ניסויים בבעלי חיים ורציתי לדעת מה הראיה של ההלכה על זה. אים תוכלו לשלוח לי שמות של ספרים + עמודים
שלום לרב
אני דיאטנית בבית אבות במחלקה סיעודית.
לעתים קרובות אני נתקלת במטופלים הסבלים מדמנציה בדרגות שונות ומתקשים מאד לאכול. למרות ניסיונות רבים ומניפולציות רבות ( כמו האכלה , טחינת המזון, שימוש במזון שחביב על המטופל, תוספות מזון או מזון רפואי וכו')
ישנם מצבים שמגיעים לצורך של שימוש בזונדה להאכלה . כאשר המטופל אינו יכול להביע את דעתו כלל אנו מתייעצים עם האפוטרופוס( במידה שיש.)
השאלה היא לגבי מטופלים שיכולים להביע את דעתם ומסרבים לאכול. הניסיון מראה כי לרוב אנשים אלו מסרבים להכנסת זונדה ואם מכניסים להם בכל זאת הם שולפים אותה שוב ושוב .
לדוגמא –
לאחרונה היה לנו מטופל רזה מאד ( BMI 17 ) שאושפז אצלנו למשך מספר חודשים. בהתחלה עוד אכל מזונות מועטים אולם עם הזמן ומחלות זיהומיות חוזרות היה יותר ויותר תשוש וחלש. בבדיקות הדם שלו – אלבומין ירד עד 1.8 ,המוגלובין פחות מ9 .
המטופל סרב לאכול יותר ויותר למרות שכנועים רבים. במקביל גם הדרדר נשימתית ונזקק לסיוע של חמצן. בשלב זה כבר לא היה טעם להכניס זונדה שמא ההכנסה עצמה תגרום לאספירציה שהייתה מסוכנת מאד במצבו.
המטופל נפטר לאחר מספר ימים.
השאלה העקרונית היא – האם קיימת חובה להזין אדם במצבי תת תזונה בכל מחיר או שאם האדם עצמו מסרב ומבין שאי אכילה עלול להחמיר את מצבו ולמרות זאת מסרב אפשר להתחשב בדעתו? עד כמה צריך להתעקש על הזנה מלאה או שאפשר להסתפק בהזנה חלקית תוך הבנה שהזנה מלאה (בזונדה) בטוח תחמיר את הסבל ולא בטוח תאריך את החיים.
אשמח להנחיה עקרונית.
תודה רבה
הטיפול בחולים סיעודיים קשישים הוא מורכב מבחינות רבות.
לגבי הזנה:
ככלל, אין למנוע הזנה לכל אדם. כל אדם צריך לקבל את ההזנה הנצרכת עבורו. דרך ההזנה היא החלטה מקצועית (רפואית/סיעודית/דיאטנית), הצוות המקצועי יחליט מהי דרך ההזנה הטובה ביותר, פומית או דרך צינור הזנה כלשהוא. לפיכך, אם לא ניתן להזין פומית, יש להכניס צינור הזנה.
עם זאת, לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל:
1. מטופל שניתן לתת לו הזנה פומית, אפילו מצומצמת, ותוספת נוזלים תת-עורית אם יש צורך. כל זאת בתנאי שלדעת הצוות המטפל , המטופל יקבל כך תזונה המותאמת למצבו.
2. אם לדעת הצוות המטפל הזנה כזו תזיק לו רפואית, תקצר את חייו וכד'.
3. מטופל הסובל ממחלה סופנית ונמצא בשבועיים האחרונים לחייו לאחר שקרסו לפחות שתי מערכות חיוניות בגופו (מה שקרוי בחוק החולה הנוטה למות "חולה נוטה למות בשלב סופי")
4. במטופל בר-דעת, אין לעשות פרוצדורה נגד רצונו. זאת, ע"פ דעת הרב פיינשטיין (אגרות משה, חושן משפט, ב, עג), שבכל מקרה אין לעשות למטופל בר-דעת טיפול כלשהו נגד רצונו, וכן דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.
רוב המקרים המצויים אינם עונים על אף אחת מאפשרויות אלו, ולכן גם מבחינה חוקית (חוק החולה הנוטה למות) וגם מבחינה הלכתית צריך לתת תזונה נאותה, ואם אי אפשר בכלל פומית יש להתקין PEG.
5. כדאי שתעיינו בחוק החולה הנוטה למות תשס"ו-2005. החוק עוסק במפורט גם בשאלתכם.
אני עושה עבודה בתושבע בנושא ניסויים בבעלי חיים ורציתי לדעת מה הראיה של ההלכה על זה. אים תוכלו לשלוח לי שמות של ספרים + עמודים
יש לי חבר ואנחנו לא שומרים נגיעה אבל לא שוכבים. הוא חייל בצה"ל ולכן אנו מתראים מקסימום פעם בשבוע. עוד לא נוצר מצב שהוא הגיע
שלום לך, יש לי בעיה שמאוד מטרידה אותי אני בת 22, אמא שלי מתעלמת ממני כאלו אני לא קיימת בבית האמת שזו לו הנקודה שמתרידה
