הבנת דעת הרב פינשטיין לגבי מניעת הריון

אני מבקשת עזרה להבנת הפרשנות של ר' משה פיינשטיין בקשר לבעיה של מניעת הריון, האם הוא מסכים או לא עם מניעת ההריון, כיצד הוא מסביר את דבריו באגרות משה חלק אה"ע א סימן סג אני מצרפת את הקטעים של הרב פיינשטיין, אודה אם אקבל הסבר בנושא הסוגייה שהעלה "מניעת הריון". האם אוכל לקבל הסבר לסוגייה זו – כיצד מסביר אותה הרב פיינשטיין?

___________________________________________________________________________________________________________

[תוספת מערכת פרוייקט השו"ת- להלן המקורות בשו"ת אגרות משה]

שו"ת אגרות משה חלק אה"ע א סימן סג

בענין תשמיש במוך ובראבער באשה שסכנה לה להתעבר ה' בא תרצ"ה ליובאן. מע"כ גיסי כאחי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר יצחק אייזק הלוי שמאל שליט"א.

ענף א בדבר אשה שצוו לה הרופאים שתזהרי מלהתעבר משום שסכנה הוא לה אם מותרת לשמש במוך שבעת התשמיש. הנה בפ"ת אה"ע סי' כ"ג סק"ב הובא מחלוקת בין תשובות האחרונים דבתשובת חמדת שלמה מתיר ותשובות רעק"א וחת"ס ובס' בינת אדם אסרי. ואף שמה אני להכריע אבל כיון שמקום עגון הוא שהרבה הצריכו חכמים לשקוד לטובתה ועשית שלום בין איש לאשתו הוא שהתורה התירה אף למחות שמו הקדוש כ"ש שאין לחוש לכבוד הגדולים אף שהם רבותינו גאוני עולם מלהמנע מלכתוב הנכון לע"ד לדינא ולמעשה והשי"ת יעזרנו שלא נכשל ח"ו בדבר הלכה.

והנה שיטת רש"י ביבמות דף י"ב דשלש נשים לר"מ שסובר שיש קצת חשש סכנה מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו עיי"ש וא"כ כ"ש באשה שתסתכן בעבור ולידה מחמת מחלתה וחולשתה שמותרת. ואף לרבנן יודו בזו שמותרות, דהא ברור שלא פליגי רבנן אהיתר דסכנה רק שבאלו השלש נשים פליגי מטעם שמן השמים ירחמו כמפורש בדבריהם שרק מטעם זה אסרי והוא לתרץ שלא יקשה קושית הרא"ה והריטב"א בשט"מ כתובות דף ל"ט על פרש"י דכיון שיש סכנה איך אסרי רבנן. וטעמם הוא אף שבכל מקום לא אמרינן מן השמים ירחמו ואסור להסתכן אף במקום חלול שבת ועבירת כל המצות אבל באלו ג' נשים דהוא דבר טבעי בכל הנשים שבעולם, אם היה סכנה בדבר היה נאסר זה בתורה בפירוש וכ"ש שלא לחייבו עוד במצות עונה דהא סתמא כתיב בקרא חיוב עונה אף במעוברת ומניקה ועיקר מצות עונה נאמר ביעוד שהוא בקטנה וסתמא כתיב שהוא גם בשנת י"ב ולכן סברי דהוא הבטחה מן השמים שלא יארע סכנה מזה דמן השמים ירחמו ואין כאן ענין סמיכה על הנס דהוא כבר כדבר טבעי שלא תתעברנה באופן סכנה דאף שבעתים רחוקות אירע סכנה שמתעברות ומסתכנות הוא עונש בכוונה מן השמים ולא מחמת שלא נשמרו ומעונש מן השמים א"א לה להמלט, ולכן אסרי רבנן דהוי כליכא סכנה.

וכן הוא טעם אביי בנדה דף ל"א במה שמתיר לשמש בספק יום תשעים דתנא דהמשמש ביום תשעים להריונה כאילו שופך דמים ואקשינן מנא ידע ואמר אביי משמש והולך ושומר פאתים /פתאים/ ה', דכיון שהוא דבר טבעי ולא אסרה תורה מלשמש אז ש"מ שהוא הבטחה שלא תסתכן מצד זה אם אינה חייבת עונש ולא נכנס זה בגדר סמיכות על הנס שאסור ומחוייב האדם ליזהר בכמה זהירות שלא לבא לחשש כל דהו מסכנה ומצנים פחים וכדומה דהכא שאני דהוא כמו הבטחה מהשי"ת שלא תסתכן כשלא תתחייב עונש ומעונש שחייבת א"א להמלט ולכן מסתבר שמותר לאביי אף אם היה ידוע שהוא ודאי יום תשעים ולא רק בספק שנימא כוונתו דישמור ה' שלא יזדקקו לתשמיש ביום צ' כי הרי זמן עונה דהטיילין בכל יום והיה לן לאסור להטיילין לשמש בכל יום כשהיא קרוב ליום צ' כדי שיהיה שייך שמירה זו דלא יזדמן להם לשמש ביום תשעים אלא צריך לומר דלאביי מותר לגמרי והוא מטעם דבארתי דהוא הבטחה שלא תסתכן וישמור אותה השי"ת מהסכנה אף כשתשמש ודאי. ויהיה ניחא מה שנקט בלשון אלא אמר אביי שמשמע שפליג וסובר שליכא כלל איסור לשמש ביום תשעים אף אם היה ידוע ולא שהוא רק מתרץ דבספק לא חיישינן משום דשומר פתאים ה' והברייתא איירי באם יזדמן שידוע להם או שאסרה מלשמש בכל יום שהוא כידוע להם אלא שאביי מתיר לגמרי אף לשמש בכל יום משום דאף בידוע שהוא יום תשעים היה מתיר מטעם דבארתי.

ועוד יש טעם לפרש בהא דמן השמים ירחמו דקאמרי רבנן דהא כל יולדות שבעולם בחשש סכנה שמחללין עליהם שבת וכל מצות התורה שצריכות וכ"ש שהיה להן לבטל מצות עשה אם היתה צריכה לכך ומ"מ מחוייבין ליכנס בסכנה זו מטעם מצות פריה ורביה ועונה ולסמוך שמן השמים ירחמו שאם אינה מחוייבת עונש לא תסתכן ולא נחשב לסמיכה על הנס, לכן סברי רבנן שילפינן מזה שכ"כ כל דבר טבעי יש לסמוך שמן השמים ירחמו ולכן אסרי לשמש במוך גם בג' נשים אלו שג"כ הוא טבעי בכל הנשים.

וסברי הרא"ה והריטב"א שלא ילפינן לג' נשים שיש בהם חשש סכנה טבעי רק לזה שלא נאסרות מלשמש כדרכן ורשאות לבטוח שמן השמים ירחמו אבל לא שיהיו עוד אסורות מלשמש במוך אם חוששות לחטאיהן שמא אין להן זכות שירחמו כדכתב הרדב"ז בתשובה אלף כ"ב משום שסברי כטעם ב' שלא הוי כנאמר בהן בפירוש הבטחה שלא יסתכנו אלא שלמדין מעצם חיוב פו"ר ועונה דלכן אף שפו"ר הוא חיוב אין למילף לג' הנשים שגרועות מסתם נשים אלא להיתר שרשאות ליכנס בסכנה טבעית ולסמוך שמן השמים ירחמו ולא לחיוב דלענין חיוב אפשר רק בסתם נשים שהסכנה קטנה וגם שא"א היה ענין האישות בעולם חייבה רחמנא ולא בג' הנשים שהוא רק לזמן וגם הסכנה הוא ביותר לא חייבה. אבל היתר ילפינן דלא מסתבר לחכמים שיהיה רחוק כ"כ דבג' הנשים יהיו אסורות לסמוך שירחמו מן השמים ובשאר הנשים יהיו מחוייבות לסמוך אף שבשניהם יש חשש סכנה ולכן ילפי לכה"פ להיתר גם בג' נשים שהיא סכנה טבעית בכל הנשים אף שלא ילפי לחיוב. ולרש"י ודעימיה הסוברים דלרבנן אסורות לשמש במוך הוא משום שסברי כטעם א' שהוא כמפורש שלא תסתכן מזה אם לא תהיה מחוייבת עונש ולכן אסורות לשמש במוך ככל הנשים. ור"מ להסוברין לרש"י שרק מותרות ולא מחוייבות הוא שיפרשו שבזה פליגי ר"מ וחכמים דלר"מ הוא כטעם ב' ולחכמים הוא כטעם א'. ולהמפרשים שר"מ מחייב דוקא לשמש במוך סובר דלא ילפינן כלל הג' נשים מעיקר דין פו"ר ועונה שהוא בסתם נשים מאחר שגרועות מינייהו ולכן אף סכנה טבעית שבכל הנשים הוא ככל חשש סכנה שאסור לסמוך שירחמו מן השמים.

וא"כ הוא רק בדבר טבעי בכל הנשים אבל בסכנה אחרת שאינו דבר טבעי בכל הנשים רק באשה זו שחלתה באופן שהעבור הוא לה סכנה גם רבנן מודו דמותרת לשמש במוך וגם עוד חייבת דבהיתר וגם בחיוב סכנה לא פליגי רבנן, דודאי אסור לסמוך בסכנה שירחמו מן השמים כמו בשבת וכל איסורי התורה.

…

ובעצם שאף בניכר המוך בחוץ מסתבר שלשיטה הב' שבמוך נחשב דרך תשמיש גם בניכר הוא דרך תשמיש דהא גם בלא ניכר בחוץ עכ"פ ניכר במשמוש היד ומה לנו ניכר בראיה או במשמוש היד וגם הא ידוע להו שיש שם מוך אלא שהדרך תשמיש הוא משום שעכ"פ הוצאת הזרע הוא ברחמה א"כ גם בניכר בחוץ עכ"פ הוא ברחמה. אבל לא שייך טעם זה להחשיב גם בכיסים שלובש האיש דרך תשמיש מאחר שכשפירש ממנה מוציא גם הזרע אתו נמצא שאין הזרע בתוך רחם האשה רק אצלו מחוץ לגופה שהוא שלא כדרך תשמיש ול"ד למוך שנשאר הזרע ברחם אף כשפורש ממנה. ולכן מסתבר שלשיטה הב' אסור בכיס שלובש האיש, אך לשיטת הר"י ודעימיה שהם הרא"ש והריטב"א ורש"י אליבייהו וכל המתירין לבעול באקראי שלא כדרכה גם בהוצאת זרע שהם לבד הר"י והרא"ש גם סתם תוס' סנהדרין דף נ"ח והטור והרמ"א, ולפ"מ שבארתי אפשר סברי כן גם הנ"י והרשב"א יבמות דמקשו קושית הריטב"א מקטנה שקודם הזמן, וכשיטה אחרונה הוא רק הרמב"ן והרא"ה ותלמיד הרשב"א שהובאו בשט"מ ואולי גם הנ"י והרשב"א יבמות לפ"מ שביאר רעק"א בתשובתו, יש מקום להתיר גם בזה.

ולכן לע"ד למעשה אם אפשר במוך או בראבער שתכניס האשה ברחמה באופן שלא ניכר מבחוץ תעשה כן ותשמש אך אם א"א לפניה להשים שם מוך וראבער באופן שלא יהיה ניכר מבחוץ יש להתיר גם אם ניכר מבחוץ שזה ג"כ מסתבר יותר שמותר לב' השיטות כדבארתי. ואם יראה לסמוך על מוך וראבער שמכנסת האשה לרחמה מפני שחשש סכנה שלה גדול יש מקום להתיר גם בכיס שלובש האיש כדהתיר באחיעזר אבל לא מטעמיה אלא מטעם שיטה א' שבארתי דכדאי הם רוב הפוסקים והרמ"א בתוכם לסמוך עלייהו בשעת הדחק גדול ועינוי נפש כזה וגם מקום עיגון ועשית שלום בין איש לאשתו שהתורה וחז"ל הקלו בהרבה דברים. אך עכ"ז בדין האחרון בהיתר כיס שלובש האיש אם יראה במוך ובראבער שבגופה בחשש סכנה גדול יתיישב עם דודי הגאון ר' יעקב /קאנטראוויץ, הגאב"ד טימקאוויץ/ שליט"א או עם אחר מגדולי הדור ויראה להם תשובתי זאת שנתבאר בטוב טעם ההיתר בטעמים מוכרחים שנתיישבו הרבה דברים בעה"י,

גיסו כאחיו, משה פיינשטיין __________________________________________________________________________________________________________

שו"ת אגרות משה חלק אה"ע א סימן סד

בענין אשה שיש לה סכנה להתעבר י"א ניסן תשי"ח. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר מרדכי גרשון שפאלטער שליט"א.

הנה אין דרכי לעיין בהירחונים כי הלואי יספיק לי הזמן ללמד ולעיין בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים אשר מהם אנו חיים ולכן לא היה ידוע לי שענין חמור כזה ובפרט במדינה הזאת אשר על הרבה אפשר לומר שנפשן מחמדתן ומתאוה להקל שיש להיות לזה הדין כמו בעריות שאין דורשין בשלשה כדאיתא בחגיגה דף י"א, היה נידון בירחון שהוא כדורש לפני אלפים וגם לפני אנשים פשוטים ורחוקים מיראת השם ויראת החטא ומחפשים רק לצל היתר לרמות את עצמן. ול"ד למה שדנו בזה רבותינו האחרונים בספריהם כי בספרי תשובות מעיינים רק ת"ח הרוצים לברר הלכה לאמיתתה וכל אחד כותב מה שנראה לו באמת לדעתו שזה הוא החיוב ללמד ולהורות וכשהוא לשם שמים אמרו ע"ז אלו ואלו דברי אלקים חיים אבל לידון בירחונים הוא גם לפני אנשים פשוטים והוא רחוק מלשם שמים. ומה ששמע כתר"ה מרב אחד שבליטא היו מתירין לכל הנשים שתי שנים אחר הלידה הוא שקר כי אני יודע מהרבה רבנים שהחמירו ביותר ומעולם לא שמעתי שהיה מי שיתיר לסתם נשים דכל הנידון הוא רק במקום סכנה. ואין שייך בענינים כאלו מנהג מקום ועיר אלא כל אדם גדול בתורה ובקי בש"ס ובדברי רבותינו הרשות בידו לידון כדעתו בכל שאלה ושאלה בפני עצמה וא"כ לא שייך כלל לומר שכך הורו בליטא ושקר העיד במזיד או בטעות. ועתה נבוא לדינא ותחלה בדברי כתר"ה ואח"כ אכתוב הנכון לע"ד ולהעתיק ממה שכתבתי בזה זה יותר מכ"ג שנה.

…

ומש"כ כתר"ה בשם אחרונים דיש לומר דדוקא בג' נשים פליגי חכמים ואומרים מן השמים ירחמו משום שהסכנה רחוקה אבל בסכנה קרובה שהרופאים אומרים שסכנה לה להתעבר גם חכמים מודים לר"מ, ודאי אינו טעם כלל כדהקשה כתר"ה שגם בג' נשים אפשר שהסכנה קרובה רק שמרחמים מן השמים וא"כ גם בשאר סכנה שייך שירחמו מן השמים. וגם מי הוא שיכול להכריע בסכנה אם היא קרובה או רחוקה.

ועתה אכתוב הנכון לע"ד בבאור דברי ר"מ וחכמים ובאור דברי רבותינו הראשונים ומה שיצא מזה לדינא והוא אמת ומוכרח. וכבר השבתי בזה בשנת תרצ"ה ונדפס בתשובה לעיל בספרי זה.

ולמעשה כשמזדמן שאלה כזו אני חוקר ודורש הרבה אם יש להאשה סכנה בזה ורק אם הבעל והאשה הם יראי ה' וצנועים במעשיהם שלא יקילו הם עצמם יותר מהראוי וגם שלא ידעו אחרים ממה שהקלתי להם כדי שלא יבואו אחרים להקל בעצמם שלא כדין. וגם רק על זמן קצר וכשיעבור הזמן אם אומרים שעדין היא בסכנה להתעבר אני חוקר ודורש עוד הפעם ואני מזהירם עוד הפעם מחומר האיסור ושלא יבואו להקל יותר מהראוי ולא יפרסמו וג"כ רק על זמן קצר וכן בכל פעם אם עדין הם צריכים לההיתר. ולכן מעטים מאד הם אלו שהתרתי להם. וכן יש לכל רב מובהק להתנהג בזה. וסתם רבנים ח"ו להם להורות בענין חמור זה,

והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין

___________________________________________________________________________________________________________

מודה מראש על העזרה. בברכת יום מבורך.

ת פ