דיני נידה – דימום לאחר טיפולים בסרטן

שתפו:

9 באוקטובר 2015

הרב המשיב: הרב ד"ר מרדכי הלפרין

שאלה:

בס"ד
שאלה: אשה בת 46 עברה כריתת שד, ומטופלת בטומוקסיפן וזריקות לוקרין. לאחרונה החלו דימומים ובבדיקה אצל רופאת נשים נאמר לה שרירית הרחם מעובה מאד, הרחם נמצאת במצב כאילו של שבוע עשירי בהריון. ינסו לשנות את הטיפול התרופתי ואם לא יעזור יאלצו לכרות את הרחם. לגבי הדימום לא ברורה הסיבה, ולקחו ביופסיה. לאחר התיעצות עם רופא אונקולוגי, החליפו את הכדורים ללוטרזול. בכל אופן, רופאת הנשים אמרה שהשחלות מוקטנות ואינן פעילות. בינתיים האשה עשתה בדיקה פנימית שיצאה לא טובה, וספרה שבעה נקיים. אך הדימומים נמשכים גם לאחר הטבילה. והיא מתארת שהם נראים כמי דם דלילים ובכמות גדולה. ומופיעים מפעם לפעם.
שאלתי לרב מרדכי הלפרין שליט"א,
א. מה דין דימום מסוג זה הבא מן הרחם, האם בכלל מטמא. ראיתי תשובת ציץ אליעזר (יז,לז) וכן המובא בנשמת אברהם בשם הגרש"ז זצ"ל, על כך שגם בדימום מהרחם יתכן להקל אם אינו כדרך ראייתה. ובפרט שפה הטיפול התרופתי גורם לה להיות מסולקת דמים. ואם כן אפשר שנחשב כפצע מן המקור. ומה דינו?
ב. האם יש נפק"מ בכמות הדם היוצאת, והאם צריך ל"השוות" את הראיה לראיית וסת, כדי לקבוע האם מדובר ב"דם" או ב"כתם" (כך שמעתי מאחד הרבנים) או שבכל מקרה אינו מטמא?
ג. אם בכל זאת מטמא וצריכה ז"נ, מה הדין וההנהגה באשה כזו שקשה לה להטהר עקב הדימומים התכופים.
אודה מאד לכב' הרב אם יוכל להאיר את עינינו כיצד לטהר אשה לבעלה.

בברכה רבה ופתקא טבא!

תשובה:

לשאלה א: הדימום המתואר מתאים לדימום על רקע של אי סדירות הורמונלית. דימום כזה מתרחש במנגנון הדומה לדם נדה ודם זיבה, ולכן הוא מטמא. כך פסק לי בשעתו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.
לשאלה ב:  אין הבדל, בשני המקרים מטמא.
לשאלה ג:  השאלה רפואית ביסודה. אך אם לא ניתן להתגבר על בעיית הדימום בדרך תרופתית שמתאימה לאישה הספציפית מותר לבצע אבלציה של רירית הרחם, ואף לכרות את הרחם אם הדבר נדרש.
 ד: חשוב להדגיש כי במצבים רבים הכריתה מגינה על האישה מהתפתחות גידולים ממאירים המצויים ברירית הרחם. 

להדפסה

שאלות נוספות

מה אתם מחפשים?