דיני נידה וידועים בציבור

תשובת הרב מאיר אורליאן

לשאלה זו צריכים לגשת בזהירות, באחריות ציבורית מצד אחד ובאחריות לשואל מצד שני, ויש להבהיר מראש שהתשובה היא בגדר "מיעוט הרע".

הדבר ברור שיש איסור נדה, שהוא איסור כרת, בין באשתו ובין באשה פנויה או גרושה (עי' שו"ת ריב"ש סי' תכה, הביאו הרמ"א ביו"ד סי' קפג סעיף א). בכך, בני זוג שאינם נשואים אך נוהגים אורח חיים מלא של אישות בלא שהאשה תטבול, עוברים על איסור חמור של כרת באופן קבוע.

כמו כן, יחסים של זנות (אקראיים) עם פנויה (גם אם היא טהורה) אסורים ג"כ בוודאות, וכפי שבאר הריב"ש (שם). לשיטת הרמב"ם (והלכות אישות פ"א ה"ד) וסייעתו יש בזה איסור דאורייתא של "לא תהיה קדשה", ולדעת ראשונים אחרים האיסור הוא מדרבנן, ק"ו מאיסור ייחוד עם פנויה שגזרו עליו חז"ל. וגם באיסור דרבנן החמירו מאד חז"ל, ושייכו עליו את הפסוק "ופורץ גדר ישכנו נחש" (קהלת י, ח).

מטעם זה הסביר הריב"ש למה לא תקנו חז"ל שפנויות תטבול כדי שלא ייכשלו באיסור נדה, שהרי אם תטבולנה יייתכן שתבואנה לזלזל באיסור זנות, שהוא איסור וודאי, וברמה הציבורית רבה ההפסד בקלקול פריצות הדור מהריוח שיש בההצלה מחשש איסור כרת של האדם הפרטי.

אמנם, כאשר האשה היא קבועה לגבר ומיוחדת לו, נחלקו הראשונים האם גם בזה יש איסור זנות וכנ"ל, או שיש מסגרת של פילגש שמותרת גם לאדם פרטי. הדעה הראשונה סוברת שרק למלך הותר פילגש, אך לאדם פרטי מערכת יחסים זו נשארת באיסור (עי' רמב"ם הלכות מלכים פ"ד ה"ד; רמב"ם וראב"ד הלכות אישות פ"א ה"ד).

מחלוקת זו מובאת ברמ"א (אה"ע סי' כו סעיף א), כאשר לדעת הטור ושו"ע (שם) יש לאסור מערכת יחסים זו בגלל הקלקולים שעלולים לצמוח מזה, שייתכן ותהא בושה לטבול. נמצא, כי גרוש וגרושה החיים במערכת יחסים זו לדעת כמה ראשונים עוברים על איסור לאו דאורייתא של "קדשה" גם כאשר טובלת, ולדעת חלק באיסור דרבנן, ורק לחלק מהם ניתן להתיר כאשר האישה נחשבת "פילגש" של האיש. (יש לדון גם בצד הערכי ומוסרי של לקיחת אשה כפילגש, אך לא ניכנס לנושא במסגרת שאלה זו).

בשאלה הנדונה, אם האשה לא תטבול היא תעבור על איסור כרת חמור, ואם היא תטבול תינצל מאיסור כרת אך עדיין תעבור על איסור (לאו דאורייתא או דרבנן) לחלק גדול מן הראשונים.

לכן, ברמה הציבורית, על דרך הריב"ש אין לתת הוראה לטבול, שכן הריוח של הצלת הפרט מאיסור כרת עלולה לעלות במחיר חמור של קלקול בפריצות הדור. ולכן יש מקומות בהם יש תקנה לאפשר רק לנשים נשואות לטבול במקווה המקומי. 

מאידך, לשואלת הפרטית אשר רוצה להציל עצמה מאיסור כרת של נדה, אין להורות לה איסור לטבול כאשר רוצה להקל בחומר האיסור שיש במערכת היחסים שלה, ואין למנוע ממנה. אם בכל זאת יש מניעה מטבילה במקווה, יכולה לטבול גם בים לצאת ידי חובת טבילה דאורייתא. (לנשים נשואות אין לעשות כן אלא באופן חריג ושעת הדחק מפני זהירות בהלכות טבילה.)

אין ספק שדרך המלך הוא להינשא כדת משה וישראל בחופה וקידושין, אשר מן הסתם יתרום גם לזוגיות. אם יש חששות מעניינים כספיים אפשר לערוך הסכם ממון. וגם אם יבוא על חשבון זכויות של אם חד הורית וכדו', המעלה של אישות בדרך היתר גמור ומצווה – עולה על כך בכפלי כפליים.

 

בברכה,

מאיר אורליאן