דיני הפלה וסירוס בבן-נח

מקורות לגבי הפלה וסירוס, הכוללים התיחסות לדין בן-נח בנושאים אלה:

א. הפלה- ערך 'הפלה' באנצקלופדיה ההלכתית-רפואית, לאורך גוף המאמר ובהערות 94, 249

ב. סירוס- ערך 'סירוס' באנצקלופדיה ההלכתית-רפואית , ליד (ובתוך) הערות 169-173, כמו כן המאמר 'איסור סירוס- מקור האיסור והשלכותיו', מאת הרב ד"ר מרדכי הלפרין, (בסוף חלק א' ליד הערות מס' 10-18)

---

תשובת הרב גבריאל טולדאנו:

1. הפלה

הגמ' בסנהדרין דף נ"ב ע"ב 'בן נח שהרג עובר (בין שהרג עובר ישראל בין שהרג עובר נכרי) חייב מיתה שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שבאדם הוי אומר זה עובר', ויש תנאים שחולקים וסוברים שבן נח לא חייב על העוברים, וההלכה כדעת ר' ישמעאל שחייב מיתה. וכן פסק הרמבם בפרק י' מהלכות מלכים הלכה ד' (אולם בעובר קודם 40 יום פוסק הש"ך בחו"מ שהוי כמיא בעלמא ולא שייך בו איסור רציחה. וממילא בן נח שרוצה לבצע הפלה קודם 40 יום שרי)

ויש לחקור כשהתורה ריבתה שבן נח חייב מיתה על העוברין האם זה מדין שפיכות דמים ונחשב כרוצח או שאע"פ שלא נחשב מעשה רציחה עכ"פ בן נח נהרג כמו שמצינו שבן נח נהרג על הגזל ואפי' פחות משוה פרוטה. נפק"מ בחקירה זו במקום שהאשה מסתכנת בפקו"נ ויבואר להלן.

הגמ' בסנהדרין דף ע"ג ע"ב אמר ר"ה קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו ואיתיביה ר"ח לר"ה מהא דאם יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש, ואמאי רודף הוא ומשני משום דמשמיא קמרדפי לה, הרי שאין זה רודף.

ומש"כ במשנה דאוהלות שאם לא הוציא ראשו חותכין העובר משום שאין זה נפש. כן כתב רש"י אבל הרמב"ם בפ"א הל' ט' מהלכות רוצח ושמירת הנפש כתב משום דרודף הוא. ומשמע שהרמב"ם סובר דהוי נפש רק שמותר להורגו משום דהוי רודף.

וממילא נפשט הסבך דלשיטת רש"י שעובר לא הוי נפש א"כ ודאי שמה שהתורה ריבתה בן נח שחייב מיתה על העוברין זהו דין מיוחד בבן נח אבל ודאי שלא נחשב מעשה רציחה וממילא היכא שהאשה מסתכנת ע"י העובר ודאי שמותר לבן נח לבצע הפלה דהרי כל האיסורין נדחין מפני פיקו"נ.

אבל לשיטת הרמב"ם שעובר הוי נפש א"כ ודאי שיש כאן רציחה, א"כ יהיה אסור לבן נח לבצע הפלה דהרי אין איסור רציחה נדחה מפני פיקו"נ דאין דוחין נפש מפני נפש ומאי חזית דדמא דידך סומק טפי מדמא דהעובר. ואע"פ שהרמב"ם פוסק שבעובר מחתכין אותו משום דהוי רודף כ"ז דוקא בישראל שלא חייב מיתה על העוברין א"כ העובר נחשב פחות חי מהאמא ולכן העובר נחשב כרודף, משא"כ האמא לא נחשבת כרודף כי על העובר לא חייבים מיתה. משא"כ בבן נח שחייבים עליו מיתה הדר דינא שאין דוחין נפש מפני נפש ולא ניתן להצילה בנפשו.

להלכה: יעוין באג"מ שפוסק כהרמב"ם ולפי"ז רופא בן נח יש לו איסור לבצע הפלה גם היכא שהעובר מסכן חיי האם. אבל יעוין בציץ אליעזר שפסק כרש"י והביא ראשונים שפסקו כרש"י שאין בזה איסור רציחה ושרי היכא שהאשה מסתכנת.

2. סירוס:

הגמ' בסנהדרין דף נ"ו מביאה מחלוקת אי ב"נ מצווה על הסירוס. ופסקו הרמב"ם והרא"ש והרשב"א דב"נ אינם מצווים על הסירוס, והסמ"ג והג"א פסקו שב"נ מצווין על הסירוס וברמ"א באבה"ע סי' ה' סעיף י"ד הביא ג' דעות בזה, ובב"ש פסק שאין להקל שחשש לדעה המחמירה, אבל בפנ"י כתב שבמקום הצורך ודאי שנראה להקל כיון שדעת רוב הפוסקים כדעה שב"נ לא מצווה על הסירוס.

ויעויין במנ"ח מצוה רצ"א אות ג' שמסתפק לדעת המחמירים שב"נ מצווה על הסירוס אפשר שאפילו נקבה מוזהרת ואפילו בשתית כוס של עקרין גם יהיה אסור כיון שאין מיעוט בב"נ יעוי"ש

לסיכום: מן הראוי לחשוש לדעה המחמירה שאוסרת סירוס בב"נ אא"כ יש צורך בדבר שאז בודאי נראה להקל כיון שרוב הפוסקים נקטו שב"נ לא מצווה על הסירוס.

3.

הרמב"ם בפ' י' מהל' מלכים הלכה י"א פסק וז"ל "חייבים ב"ד של ישראל להעמיד שופטים לאלו הגרים החושקים לדון להם ע"פ משפטים אלו כדי שלא ישחת העולם" עכ"ל , מבואר מדברי הרמב"ם שיש עלינו מצווה להורותם הדרך אשר ילכו בה לפי דיני תוה"ק כדי שלא ישחת העולם, לפי"ז ב"נ רופא צריך לשאול פוסק יהודי לפני ביצוע הפלה וכדו' כדי לקבל חוו"ד ע"פ ההלכה האם דבר זה מותר או אסור.