שלום, אני עובד בבית חולים גריאטרי כפיזיוטרפיסט. במהלך עבודתי אני נמצא במחלקות קשות של סיעודים מורכבים שלרובם יש הזנה ע"י זונדה הנכנסת לגוף דרך האף ויורדת עד לקיבה. כיוון שחלק גדול מהמטופלים הוא כבר דמנטי(לא עלינו) הם גם מנסים לשלוף את הזונדה בכל רגע אפשרי, דבר הגורם נזק רפואי, ועל כן הרופאים נותנים פקודת קשירה לאותם מטופלים וכך הם מבלים את שארית חייהם עם צינור באף וקשורים למיטה. אך למזלנו יש פתרון קל פשוט ובטיחותי למצב וזה פרוצדורה ניתוחית בשם peg ,מדובר בכניסה חיצונית דרך מרכז הבטן עם צינורית היישר למעיים, שמשם המטופל מקבל את מזונו. הבעיה מתחילה בחלק מהמשפחות הדתיות והכהנים בעיקר ,שאומרים שרק כשחייבים מותר לעשות נזק לגוף אפילו עם מדובר בחור של סנטימר קוטר. לאור המצב הקוגנטיבי של רוב המטופלים מי שלוקח החלטה מסוג כזה הוא האפוטרופוס המשפחתי שכמובן מסרב. הייתי ממליץ לכל מסרבי התהליך שיתנו להכניס להם זונדה רק לחמש דקות ואז שיחליטו. דרך אגב, יש כאן גם רווח משני והוא שמי שנשאר עם זונדה מוגדר כסיעודי מורכב ונשאר תחת קורת גג בית החולים, ואילו מטופלי peg מוגדרים כרק סיעודיים ועל כן משפחותיהם נדרשים לרחתם הביתה או לסדר להם סידור מוסדי… שמעתי על משפחה מסוימת שאפילו טענה שהרב מרדכי אליהו פסק שאסור לבצע לכהן את התהליך. מה פסקכם?! אשמח לתשובה, תודה רבה- מטפל דואג.
למיטב הבנתי ההלכתית עדיף להפוך למטופל PEG אם האלטרנטיבה היא זונדה קבועה, בגלל ההבדל התהומי של החולה.
שלום, אנחנו נשואים כשנה, בלי ילדים עדיין. לפני מס' ימים קיבלתי הוראה מרופאים להפסיק באפן מיידי את השימוש בגלולות בעקבות חשד לתסחיף ריאתי. בנוסף נאמר
שלום רב, אני 6 שבועות לאחר לידה, אני מניקה ולכן קיבלתי מהרופאה שלי גלולות מסוג מיקרולוט שמיועדות לאישה מניקה. אני אמורה לטבול ביום חמישי כי
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
