בדיקת רקמות במצב של חשש לממזרות

לפני שניגש לדיון בנוגע לבדיקת רקמות האם אפשר להסתמך ע"ז לבירור יוחסין צריך לבדוק האם בכלל יש נאמנות לאם ולאב לפסול את צאצאיהם.

בנוגע לנאמנות האם, ודאי שאין לה כלל נאמנות לומר שילד זה הוא ממנו כי התורה נתנה נאמנות לאב לפסול את בנו ולא לאימו.

בנוגע לנאמנות האב יעוין בגמ' ביבמות פ' החולץ ששם נאמר שאב נאמן לומר על בנו שהוא ממזר מדין "יכיר", אבל כ"ז דוקא באחד כזה שמוחזק לנו כבנו, ולא באדם מן השוק.

יעוין ברשב"ם דף קל"ד עמ' ב' וז"ל היכא דלא ידעינן אי בנו הוא או לא לא מאמינים לו מדין "יכיר", ואמנם הרשב"ם בדף קכ"ז עמ' ב' סותר את דבריו ואכמ"ל.

ובביאור הגר"א בסי' ד' סעיף כ"ו הביא ראיה מהגמ' בחולין שאדם לא נאמן לומר על אחר שהוא בנו מפ"ק דחולין, שמנלן ידעינן שהוא אביו כדי לחייבו על מכה אביו והגמ' מתרצת משום רוב בעילות הלך אחר הבעל. ואם אדם היה נאמן לומר שהוא בנו שהגמ' תתרץ שחייב על מכה אביו באופן שאמר שהוא בנו. אלא ע"כ שאדם לא נאמן לומר על אחד שלא מוחזק כבנו שהוא בנו ובכה"ג התורה לא נתנה לו נאמנות של "יכיר".

ובנידו"ד אותו אדם לא מוחזק כבנו וודאי שאין נאמנות לאדם לפסול אדם אחר ולומר שהוא ממזר.

ובפרט שאפי' אי ידעינן שבא על אותה א"א, עכ"פ לא נפסול הילוד דהרי רוב בעילות הלך אחר הבעל ומחזיקים שהתעברה מבעלה ולא מביאת אדם זר שבא עלי', והילוד כשר לבוא בקהל.

ולכן יש איסור ללכת ולפרסם את החשש משום איסור של הוצאת לעז ולה"ר.

ויעוין בשו"ע אה"ע סי' ב' סעיף ה' שאפי' במשפחה שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים, היודע פסולה אינו רשאי לגלותה אלא יניחנה בחזקת כשרות. ויעויין בח"מ שכתב שאם הפסול אינו מבורר לא רשאי לגלות. כ"ש במקרה דידן שע"פ ההלכה אין ודאות שהולד ממזר, ובכה"ג יש בזה איסור גמור והוצאת לעז.

כמו כן אסור ללכת ולבדוק ולעשות בדיקת רקמות שעיד"ז יתכן שיווצר חשש ממזרות. אלא כל מקום שהפסול אינו מבורר מחזיקינן בחזקת כשרות, ואינו רשאי לגלות, ואינו רשאי לבצע בדיקות מדעיות ליצירת חשש ספק ממזרות.

לסיכום: על פי ההלכה אסור לכם לעשות שום פעולה שעלולה להוציא לעז על האדם המדובר.