מעמד המפגר ביהדות
ברצוני לדעת מהי התייחסות היהדות לאדם מפגר. הן מבחינת מעמדו כמפגר – בחירה חופשית וחיובו בקיום מצוות, והן מבחינת תפקידו בעולם, האם הוא בא לעשות
למען. הגילוי הנאות, אציין כי הגיעה לידי חוות דעת משפטית בנושא, ואני מבקש לקבל חוות דעת על פי דעת תורה: רופא בכיר, ננזף בישיבת המחלקה על ידי מנהלו, בנושא מקצועי כלשהו. הרופא יצא מן הישיבה נסער ובטריקת דלת. אחר כך ניגש את חולה אשר אמור היה לנתח באותו יום, ואשר כבר הוכנה לניתוח, התנצל לפניה ואמר כי נקלע ללחץ נפשי קשה עקב ארוע כלשהו, וכי הוא סבור כי אם ינתח במצבו עלול להיגרם בזק. האדשה קיבלה את דבריו, והרופא הלך לביתו. האשה נותחה לבסוף לאחר מספר ימים, וככל הידוע לא נגרם לה נזק עקב העיכוב. האם טוב נהג הרופא? או שמא היה עליו לנתח ויהי מה, ולשים יהבו על רופא החולים האמיתי
התשובה תלויה בנתונים נוספים.
העיקרון הוא שקילת הנזק הצפוי מדחיית הניתוח מול הנזק הצפוי בביצועו בתנאים הקיימים.
[שיקול דומה קיים גם במצב בהם הברירה היא בין ניתוח דחוף שסיבוכיו רבים יותר לבין דחיית הניתוח למועד שיגרתי שאז הסיבוכים מעטים].
במצב של ספק נראה לי שהכלל "שב ואל תעשה עדיף" אמור לקבוע.
אבל אינני יכול לקבוע בזה מסמרות.
ברצוני לדעת מהי התייחסות היהדות לאדם מפגר. הן מבחינת מעמדו כמפגר – בחירה חופשית וחיובו בקיום מצוות, והן מבחינת תפקידו בעולם, האם הוא בא לעשות
ביצעתי התקן שגרם לדימום ההתקן הוא רגיל (לא מירינה) ואני ביום ה-5 של השבעה נקיים. האם זה מטמא באופן מוחלט וודאי או שייתכן ולא. כששאלתי
