בדיקת בתולין של רבן גמליאל לאור הידע הרפואי

התייחסות מדעית לבדיקה המתוארת בכתובות דף י ע"ב

עובדה ראשונה: המושג "ריחו נודף" מופיע במקום נוסף בש"ס – לגבי מי שאכל שום. גם כאן (בכתובות) וגם שם לגבי אכילת שום (ברכות נא; שבת לא), מדובר בריח הנודף מאויר הנשיפה שבנשימת האדם. בסוגייתנו מדובר על ריח האלכוהול הנספג ומגיע למחזור הדם, ומופרש בכמויות זעירות כריח אלכוהול באויר הנשיפה, ולגבי ה"שום" מדובר על ריח ה"אליצין" [allicin (thio-2-propene-1-sulfinic acid S-allylester)] חומר פעיל הנוצר בעת לעיסת שום חי. האליצין נספג בדם, שוהה בו מספר רב של שעות (זמן מחצית חיים ארוך יחסית), וכל הזמן מופרש גם מהראות עם אויר הנשיפה. (זהו הריח הנודף מהפה, ולכן רחיצת שיניים לא מעבירה את הריח)

עובדה שניה: יש הבדל מהותי בין סוגי הרקמות השונים המכסים את גוף האדם. ההבדל העיקרי הוא בין העור לבין הריריות (כמו ריריות הפה וריריות הנרתיק). הריריות הן רקמות שדרכן ניתן להחדיר חומרים רבים למחזור הדם, כדוגמת הריריות תחת הלשון המחדירות את הניטרטים הניתנים לחולי לב, ריריות הנרתיק (ואגינה) הסופגות ומחדירות למחזור הדם של האישה תרופות שונות בצורת נרות, ואם נחזור שוב לריריות הפה, הן ידועות גם בכושרם לספוג נוזלים בקצב איטי למחזור הדם, עובדה היכולה להציל חיים במקרי התייבשות כשהמיובש מקיא מה ששותה ואין אפשרות להחדיר נוזלים לוריד, עובדה שכבר הצילה חיים. כמו כן כושר הספיגה של אלכוהול דרך הריריות הוא גדול הרבה יותר לעומת הספיגה הזניחה דרך העור.

עובדה שלישית: ההבדל העיקרי בין בתולה לבעולה איננו בקרום הבתולים כפי שרבים חושבים בטעות, אלא בטונוס המוגבר של שרירי פתח הנרתיק, החוסמים אותו לגמרי במצבו הרגיל, (ונפתח מעט באופן זמני לצורך הפרשת דמי הווסת) מקשים מאד על החדירה הראשונה, והיוצרים את תחושת "הדוחק בשעת ביאה" המוזכרת ברמב"ם בהסבירו את המושג "פתח סגור" לעומת "פתח פתוח".

השילוב של שלוש העובדות הללו מסביר בפשטות ובבהירות את הניסוי של רבן גמליאל. דהייינו, שפחה בעולה, בגלל הטונוס הרפוי של שרירי פתח הנרתיק, יש חשיפה ממשית של ריריות הנרתיק לאדי האלכוהול ולמולקולות הארומטיות היוצאת מחבית היין. כך שיש ספיגה בדם ופליטה הדרגתית דרך הריאות. לעומת זאת בתולה, בגלל הטונוס הגבוה של שרירי פתח הנרתיק הרירית, כיווץ השרירים הללו סוגר למעשה את הנרתיק. לכן רירית הנרתיק לא חשופה לאדים של האלכוהול. משום כך שאין חדירה שלהם לדם (העור איננו חדיר מספיק) ולכן לא ניתן להבחין בריח אלכוהול באויר הנשימה של האישה הבתולה.

הוספת הרב גבריאל טולדנו: החלקת מחוקק באבן העזר סי' ס"ח סק"ג כותב שהרמב"ם פסק שבודקין אותה ולא פירש במה. וכתב המגיד משנה שהרמב"ם סובר שלאו דוקא בדיקה זו המוזכרת בגמ', והוא הדין גם בדיקה אחרת תועיל. ולי נראה, אומר החלקת מחוקק, דסבירא ליה להרמב"ם דאין היין שלנו חזק כל כך בזמן הזה שיהא בעולה ריחה נודף ולכן הרמב"ם לא ציין בדיקה זו. מכל מקום למעשה מסיק המ"מ וכן הט"ז דאין אנו בקיאין בשום בדיקה ואין לסמוך על בדיקה זו ובפרט שרבן גמליאל לא סמך על קבלתו ובדק בשפחות תחילה, קל וחומר אנחנו יתמי דיתמי.