כז. רחם

כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם [בראשית כ יח]

פרשנות המקרא

תלמוד בבלי, בבא קמא צב א: א"ר אלעזר, שתי העצירות הללו למה, אחת באיש שכבת זרע, שתיים באשה שכבת זרע ולידה. במתניתא תנא, שתים באיש שכבת זרע וקטנים, ושלושה באשה שכבת זרע וקטנים ולידה. רבינא אמר, שלוש באיש שכבת זרע וקטנים ופי טבעת, ד' באשה שכבת זרע ולידה וקטנים ופי טבעת.

תלמוד בבלי, בבא קמא צב א: 'בעד כל רחם' - אמרי דבי ר' ינאי, אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה.

בראשית רבה, נב: נאמר עצירה בפה, עצירה בגרון, עצירה בעין, עצירה באף, עצירה באוזן, עצירה מלמעלה, עצירה מלמטה.

אונקלוס: 'בעד כל רחם' באפי כל פתח ולדא.

רש"י: 'בעד כל רחם' כנגד כל פתח.

רמב"ן: [רש"י פירש] כנגד כל פתח, ואין זה נכון … אבל מילת 'רחם' לא תבוא על פתח אחר … ודעת אונקלוס איננה כדברי הרב … ולשון בראשית רבה 'כי עצר עצר ה' – עצירה בפה, עצירה בגרון, עצירה בעין, עצירה באזן, עצירה מלמעלה, עצירה מלמטה. והמדרש הזה להם מיתור לשון הכפל 'עצר עצר' לא שיפרשו כל רחם כל נקבי. והנכון בעיני כי מיום אשר נלקחה שרה לקה אבימלך באיברי התשמיש ולא יוכל לשמש וזהו 'לא נתתיך לנגוע אליה', כי הנגיעה והקריבה בנשים הוא על התשמיש … ואשתו ואמהותיו והן מעוברות עצר בעד רחמן ולא יכלו להמלט, כי עצירת רחם הוא שלא תהר כדרך 'וה' סגר רחמה', אבל עצירה בעד הרחם הוא שלא תלד כלשון 'גדר בעדי ולא אצא'.

חזקוני: לא נאמר על אבימלך אלא על אשתו ואמהותיו.

רבנו בחיי: 'עצר עצר' זה עצירת נקבים גדולים וקטנים, ועל כן נכפל הלשון. 'בעד כל רחם' זו עצירת לידה, וזה כולל כל הנקבות באדם ובבהמות וכל בעלי החיים. וכן דרשו רז"ל אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה. ובכתוב הזה נתפרש חולי המלך וכל ביתו …

אור החיים: שלא יאמרו מאבימלך נתעברה שרה הרי שעקר היה בימים ההם, וגם לגלות כי תועיל תפילת אברהם לפקוד עקרות והועיל גם על עצמו ונפקד, גם להודיע כל המתפלל על חברו והוא צריך וכו' הוא נענה וכו', ולזה סמוך לפסוק זה הפסוק 'וה' פקד את שרה'.

מלבי"ם: חז"ל פירשו שנסתמו נקביהם, בין לאבימלך שעם סתימת נקבי הזרע נסתם נקבי השתן, וכן להנקבה נעצר ונסתם נקבי השתן, והיה כדי שיסתם גם הרחם מלקבל זרע ומלהוליד.

מקומות נוספים במקרא שבהם מוזכר רחם:

בראשית כט-לא [פר' ויצא], בראשית ל-כב [פר' ויצא], בראשית מט-כה [פר' ויחי], שמות יג-ב,יב,טו [פר' בא], שמות לד-יט [פר' כי תשא], במדבר ג-יב [פר' במדבר], במדבר ח-טז [פר' בהעלותך], במדבר יב-יב [פר' בהעלותך], במדבר יח-טו [פר' קרח]

* # *

הרחם הוא המקום ממנו העובר יוצא [1], ודבר זה נכון גם בבעלי חיים [2].

במקורות המקרא והתלמוד יש שהמונח 'רחם' משמש לחלק האנטומי שבו הוולד מתפתח, היינו זהה למושג שבימינו, ויש שהוא משמש למונח האנטומי המקביל לנרתיק.

באופן מושאל מתייחסים לעצירת הרחם [3] או לסגירת רחם במובן של עקרות האשה [4], ופתיחת הרחם במובן לידה [5]. יש מי שכתב, שרחם בלשון המקרא הוא כל פתח [6], אך אחרים דחו דבריו וסבורים שרחם הוא דווקא פתח יציאת הוולד [7]. יתכן שמקור השם 'רחם' הוא מלשון רחמים, שבו מגדלת האם את עוברה ברחמים רבים [8], או שמקור השם הוא בהיפוך אותיות רמ"ח, והיינו שממנו יוצא וולד המורכב מרמ"ח איברים.

מצינו במקרא ובחז"ל שמות רבים לרחם [9] – אם [10], כנראה משום שהוא המסמל יותר מכל האיברים האחרים את האמהות, שכן בו מתפתח העובר; בטן [11], מושג שמתייחס גם לאיברים הפרטיים הנמצאים בתוך חלל הבטן; טרפחת [12], כרס [13], אף הוא מושג המתייחס לכל איברים הבטן; מטרין [14], שהוא אם בלשון יוונית; מעים [15], אף הוא מתייחס לכל איברי הגוף שבחלל הבטן; מקור [16], והוא שם מושאל מהמונח מעין, שכן מן הרחם נובע דם הווסת, כמו המים הנובעים מהמעין=המקור; קבר [17], קובה [18], והוא נגזר מלשון קיבה, והיינו אחד האיברים הפנימיים שבחלל הבטן; שלפוחית [19], והיינו משום שגם לרחם צורה של שלפוחית. באופן צנוע כינו חז"ל את איברי המין של האשה 'אותו מקום' [20]. כומז [21] היה תכשיט בדמות רחם [22].

מערכת איברי המין החיצוניים של האשה מכונים בית הבושת [23], בית התורפה [24], מקום התורף [25], פה של מטה [26], פנים שלמטה [27], בית חיצון. טפולות הרחם – השחלה והחצוצרה, אינם מוזכרות במקרא או בחז"ל [29].

הענף ברפואה העוסק בתיפקוד ובמחלות של הרחם והטפולות הוא רפואת נשים [גניקולוגיה].

רקע מדעי

איברי המין של האשה כוללים את החלקים החיצוניים - הפות, המורכבת מכף-הערווה, השפתיים הגדולות והקטנות, הקליטוריס וקרום הבתולים; והחלקים הפנימיים - הלדן או הנרתיק, הרחם וצוואר הרחם, החצוצרות, והשחלות.

הנרתיק הינו תעלה באורך של 10-8 ס"מ, ורוחבו גדל מהחוץ פנימה. הוא מכוסה מבפנים ברירית מיוחדת, שהולכת ומתעבה עם הגיל.

הרחם הוא האיבר בנקבה של היונקים שבו מתפתח העובר משלב ההשרשה של הביצית המופרית ועד הלידה. חלל הרחם נוצר בשבוע הששי לחיים העובריים. אורכו של רחם האשה הוא כ- 7.5 ס"מ, רוחבו כ- 5 ס"מ, עוביו כ- 2.5 ס"מ, ומשקלו כ- 50 גר'. בעת הריון גדל הרחם לממדים ניכרים, והוא ממלא כמעט את כל חלל הצפק. משקלו בהריון עשוי להגיע עד כ- 2 ק"ג. הרחם חוזר לגודלו הרגיל כ- 6 שבועות לאחר הלידה.

הרחם נמצא באגן הקטן, כאשר שלפוחית השתן נמצאת מלפניו והחלחולת נמצאת מאחוריו. מבנה הרחם כאגס, עם בסיס יותר רחב למעלה ופתח צר למטה. שני השלישים העליונים של הרחם מכונים גוף הרחם, והוא מסתיים בפי צוואר הרחם הפנימי. אל חלקו העליון של הרחם משני צדדיו נפתחות החצוצרות, שהן צינורות מאורכים שדרכן מגיעות הביציות מהשחלות לרחם. השליש התחתון של הרחם מכונה צוואר הרחם, והוא גלילי ומוארך. החלל שבתוך צוואר הרחם נקרא תעלת צוואר הרחם, וסופו פי צוואר הרחם החיצוני. החלק התחתון של צוואר הרחם בולט לתוך החלק העליון של הנרתיק באורך של כ- 2-1 ס"מ.

הרחם בנוי משלוש שכבות שריר חלק, והוא מצופה מבפנים ברירית מיוחדת [אנדומטריום], שבה מתרחשים השינויים במחזור הווסת של האשה.

קיימים מומים מולדים שונים במבנה הרחם, וכמו כן יש מחלות שונות הפוגעות בו, כגון זיהומים, דימומים, וגידולים שפירים וממאירים.

ניתוח כריתת הרחם הוא הניתוח הגניקולוגי השכיח ביותר, וכשליש מהנשים עד גיל 60 שנה עברו ניתוח זה. שכיחות הניתוח עולה עם הגיל, היא משתנה בין מדינות שונות, וההוריות לביצוע ניתוח זה אף הן משתנות וכוללות מצבים שונים. הניתוח הזה כרוך באחוזי תמותה מסויימים, המשתנה בהתאם להוריה, לשיטת הניתוח, לגיל האשה ולמצבה הרפואי, ולנסיון של המנתחים.

השחלה היא בלוטת מין זוגית בנקבה, שבה מיוצרים תאי הביצית והורמוני המין. השחלות מונחות משני צידי הרחם, והן נתמכות בשתי רצועות – אחת מן השחלה לרחם, ואחת מהשחלה לקיר האגן. השחלה בנויה בצורה דמויית שקד, אורכה כ- 3.5 ס"מ, רוחבה כ- 2.5 ס"מ, ועוביה כ- 1.5 ס"מ. השחלה בנויה משתי שכבות עיקריות – הקליפה החיצונית, שהיא מכילה את זקיקי הביציות בדרגות בשלות שונות, והטוחה הפנימית המורכבת מרקמת חיבור, כלי דם ולימפה ועצבים.

החצוצרות הן שתי צינוריות באורך 17-10 ס"מ, היוצאות משני צדדיו של חלקו העליון של הרחם אל חלל הבטן מול השחלות. קטע החצוצרה הקרוב לרחם הוא דק יותר והוא המיצר. בהמשך מתרחבת החצוצרה, ובסופה היא נפתחת לחלל הבטן בצורת משפך הבנוי במבנה דמוי אצבעות. אצבעות אלו מסייעות בקליטת הביצית הבשלה החורגת מהשחלה, והכנסתה לחלל החצוצרה.

הרחם והטפולות במקרא ובחז"ל

מצינו בתלמוד [30] מספר מושגים הנוגעים לאנטומיה של איברי המין של האשה – חדר או מקור, פרוזדור, עליה, לול [היינו נקב קטן], בין השיניים, בית חיצון [נקרא גם בית התורף או בית הסתרים]. בביאור מושגים אלו מצינו בין הראשונים והאחרונים דעות אחדות, ולאור הקושי בזיהוי המונחים האנטומיים הללו מצינו שהפוסקים התייעצו בנידון עם רופאי זמנם, או שעיינו בספרי האנטומיה [31]. אכן, כבר כתב על כך אחד מגדולי פוסקי דורנו "בעניינו אין לנו דבר מקובל בזה, וגם קשה לעמוד על זה, ולכן כל ידיעתינו בזה מתוך הכתב, וגם נפל בזה מחלוקת בדברי רבותינו האחרונים ז"ל" [32].

החדר או המקור הוא לכל הדעות חלל הרחם. הפרוזדור - יש אומרים, שהוא כולל את צוואר הרחם ואת הנרתיק [33]; יש אומרים, שהוא מתייחס רק לנרתיק, בעוד שצוואר הרחם הוא חלק בלתי נפרד בהגדרתו מהרחם עצמו [34]; ויש אומרים, שהוא אזור הפות [35]. בין השיניים - יש אומרים, שהוא אזור משונץ בתוך צוואר הרחם [36]; ויש אומרים, שהוא אזור משונץ בתוך הנרתיק [37], והוא מחלק את הנרתיק בין בית חיצון, היינו חלק הנרתיק מהשיניים וחוצה, לבין בית פנימי, שהוא חלק הנרתיק בין צוואר הרחם לבין השיניים, אלא שמיקומו המדוייק של 'בין השיניים' לא ידוע לנו [38]. העליה - יש אומרים, שהיא כוללת את החצוצרות ואת השחלות [39]; יש אומרים, שהיא מתייחסת לנרתיק [40]; ויש אומרים, שהכוונה לשלפוחית השתן [41]. הלול - יש אומרים, שהוא הנקב בין העליה לגג הפרוזדור [42]; יש אומרים, שהוא פתח השופכה [43], והכוונה לפתח שלפוחית השתן לתוך הנרתיק, ומדובר שהאשה שוכבת על הגב; ויש אומרים, שהוא פתח צוואר הרחם, או פתח הנרתיק לפות [44].

היחסים ההדדיים בין חלקי מערכת הרביה של האשה מתוארים בתלמוד במצב בו האשה שוכבת על גבה [45]. במצב זה החדר הוא פנימי ואחורי, והפרוזדור מעליו ולפניו, העליה נתונה על גבי החדר עד חצי הפרוזדור, ופיתחה של העליה פתוח לפרוזדור [46].

פרטי דינים

יש מי שכתב, שאשה שהוציאו לה רחם, אסורה לבוא בקהל [47]; ויש שכתבו, שאיננה אסורה לבוא בקהל [48].

אשה שניטל רחמה לפני נישואיה, ולא גילתה דבר זה לבעלה, הרי הקידושין הם מקח טעות, ויכול הבעל להוציאה בלא גט [49].

אשה שניטל רחמה לאחר נישואיה, רשאי הבעל לגרשה, ואם אינה מתרצה להתגרש, יכול לישא אשה אחרת בהיתר מאה רבנים [50].

אין איסור השחתת זרע בבועל אשה שרחמה צר, אף על פי שהזרע יוצא החוצה, בתנאי שמתכווין לבעול לצורך פריה ורביה ומשמש כדרכו [51]. וכן אשה שניטל רחמה, אין איסור לבעלה לשמש עמה, ואינו אסור משום מוציא זרע לבטלה, כיוון שמשמש כדרך כל הארץ, ואינו מטיל זרע לחוץ [52]. וכן אם עשו הרופאים תפר ברחם כדי שלא תתעבר, כיוון שהתשמיש הוא כדרך כל הארץ ומזריע בפנים, אלא שאינה ראויה להוליד, אין זה השחתת זרע [53].

בהמה או עוף שניטל הרחם - כשרה [54]. יש אומרים, שדין זה נכון דווקא אם נולדה כך, או שניטל הרחם ביד ללא חולי, אבל אם נימוק הרחם מחמת חולי - טריפה [55]; יש אומרים, שאף אם ניקב הרחם - כשרה; ויש אומרים, שאם ניקב הרחם טריפה [56].

ניתוח קיסרי להוצאת וולד של בהמה - יש מי שכתב, שדבר זה אסור לכתחילה, והבהמה טריפה, אלא אם כן מדובר בבהמת ישראל ובהפסד מרובה, ואחרי בדיקת כל האיברים הפנימיים, ובעיקר הרחם עצמו [57]; ויש מי שכתב, שניתוח קיסרי בבהמה איננו מטריף את הבהמה, אם הקפידו שלא יגרמו נקב באיברים אחרים בבטן [58].

מקורות והערות

[1] במדבר יב יב; ירמיה א ה; שם כ יח; איוב י יח; שם לח ח. על הוויכוח הלשוני ביחס למינוח בעברית המודרנית - ראה מאמרו של מ. הלפרין, חוב' אסיא, סא-סב, תשמ"ח, עמ' 105 ואילך;
[2] שמות יג ב,יב;
[3] פסוקנו. וכן משמעות הפסוק 'הנה נא עצרני ה' מלדת' (בראשית טז ב), היינו ה' עצר=סגר את רחמה של שרה מלדת;
[4] שמו"א א ה-ו;
[5] בראשית כט לא; שם ל כב;
[6] רש"י בפסוקנו;
[7] תרגומי אונקלוס ויונתן ופירוש הרמב"ן בפסוקנו;
[8] ראה חולין סג א, בענין השם של העוף הטמא רחם (ויקרא יא יח);
[9] השמות להלן לפי סדר א-ב;
[10] סנהדרין לג א; חולין נד א;
[11] בראשית כה כג; דברים ז יג; איוב א כא; מיכה ו ז;
[12] חולין נה ב;
[13] ברכות סג ב;
[14] בראשית רבה נג ז; רות רבה ז יג;
[15] בראשית כה כג; רות א יא; ויקרא רבה יח. וראה עוד באנציקלופדיה הלכתית-רפואית, כרך ד, ע' מערכת העכול, עמ' 166;
[16] ויקרא כ יח; נידה ג ב; שם יז ב; שם סו א, ועוד;
[17] ירמיה כ יז; שבת קכט א; נידה כא א. על מקור השם הזה ראה בספרו של פרויס, עמ' 120, ובספר בשוט לשון, יוסף אבן-אודם, הרצליה, תשי"ט, עמ' 42-41;
[18] במדבר כה ח; סנהדרין פב ב. וראה רש"י, רשב"ם וא"ע במדבר שם;
[19] חולין נה ב, מח א;
[20] גיטין סט ב; נידה מא ב;
[21] שמות לה כב; במדבר לא נ;
[22] שבת סד ב; ירושלמי שבת ו ד. וראה שם, שיש אומרים שהוא היה בדמות שדיים. וראה רש"י ברכות כד א ד"ה תכשיטין; תו"ש כרך כד, תרגומי התורה, פי"ד אות ה;
[23] משנה חולין ט ב;
[24] משנה נידה ח א; נידה כ א;
[25] ברכות שם;
[26] סנהדרין ק א;
[27] ברכות כד א, ורש"י שם ד"ה וקוצה;
[29] אמנם ראה ב"ק נה א - שחלא, היינו אשכול ביצים בנקבה, אך אין הכוונה לשחלה האנטומית באשה;
[30] משנה נידה ב ה; נידה יז ב; ירושלמי נידה ב ד;
[31] ראה רש"י נידה שם, ונידה מא א; פיהמ"ש לרמב"ם נידה ב ה; רמב"ם איסורי ביאה ה ב-ד (וראה עוד בדבריו הרפואיים של הרמב"ם על מבנה הרחם בפרקי משה מאמר ראשון סע' 64, ודבריו קשים להולמם לפי הידוע לנו כיום באנטומיה של מבנה הרחם. וראה בספרו של פרויס, עמ' 118-117 מה שהקשה מבחינה רפואית על הסברי הרמב"ם בנידון); מאירי נידה יז ב; שו"ת ב"ח החדשות סי' לד; אגרות בעל התניא סי' קיד; שו"ת משאת בנימין סי' מט; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' מה וסי' נח, ונובי"ת חאבהע"ז סי' כג; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קסז, וחי' חת"ס נידה יז ב וכן מא ב; שו"ת עטרת חכמים חיו"ד סי' יח; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רמ אות כ-כא; שו"ת עמק שאלה חיו"ד סי' לא; שו"ת אהל אברהם (אברהם שאג) סי' כח; שו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב סי' לט; שבילי דוד חיו"ד סי' קצ; סדרי טהרה סי' קצד סקכ"ו, וסי' קצו סקכ"ו; חזו"א יו"ד סי' צב אות' כז-כח, וסי' קה אות א; הגרש"ז אויערבאך, נועם, ז, תשכ"ד, עמ' קלד ואילך; הנ"ל בסוף ספר אמרי אברהם (לאחיו הרא"ד אויערבאך), ענף ד, סע' לה-מב; הרב מ. כשר, נועם, ח, עמ' רצג ואילך, ובדברי מנחם חלק שו"ת סי' לד. וראה עוד פרויס, עמ' 115; הרב י.מ. לוינגר, נועם, י, עמ' קפח ואילך; י. וח. קטן, תחומין, טו, תשנ"ה, עמ' 316 ואילך. הפוסקים והמפרשים נחלקו בהבנת ההסברים של רש"י והרמב"ם, יש הרואים מחלוקת ברורה ביניהם, ויש שניסו להשוות דעותיהם;
[32] חזו"א יו"ד סי' קה אות א;
[33] שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קסז. וכן משמע בחי' חת"ס נידה יז ב, מא ב. וראה באריכות במאמרו של הגרש"ז אויערבאך, נועם, ז, תשכ"ד, עמ' קלד ואילך; הנ"ל בסוף ספר אמרי אברהם (לאחיו הרא"ד אויערבאך), ענף ד, סע' לה-מב; הרב מ. כשר, נועם, ח, עמ' רצג ואילך; הנ"ל דברי מנחם חלק שו"ת סי' לד;
[34] הגרש"ז אויערבאך, שם. וכתב שם, שכן דעת רוב הראשונים והאחרונים, עיי"ש. וראה דברי הגרש"ז אויערבאך בשו"ת קנה בושם ח"ב סוסי' צד, שהרמב"ם השתמש בביטוי 'צוואר הרחם' לנרתיק ולא לאזור הנקרא כך בימינו;
[35] ערוך, ע' פרוזדר 'ושל אשה במקום ערווה, בשפות ערווה שמו פרוזדור'; פרויס, עמ' 115;
[36] שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קסז; הרב י.מ. לוינגר, נועם, י, עמ' קפח ואילך. כך משמע מהסמ"ע המובא בשו"ת משאת בנימין סי' מט, ובשו"ת ב"ח החדשות סי' לד. אך ראה מאמרו של הגרש"ז אויערבאך, נועם, שם, שדחה דברי החת"ס בהסבר זה. וכבר דחו דברי החת"ס אחרונים רבים – ראה שו"ת אהל אברהם (אברהם שאג) סי' כח; שו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב סי' לט; שבילי דוד חיו"ד סי' קצ. וראה עוד בנידון בחזו"א יו"ד סי' קה אות א;
[37] סדרי טהרה סי' קצד סקכ"ו, וסי' קצו סקכ"ו; חזו"א יו"ד סי' צב אות' כז-כח, ושם יו"ד סי' קה אות א;
[38] הגרש"ז אויערבאך, נועם, שם, והובאו דבריו גם בשו"ת קנה בושם ח"ב סוסי' צד. כך משמע מרש"י נידה מא א ד"ה כמין, ומשו"ת ב"ח החדשות סי' לד. וראה עוד בנידון בשו"ת משאת בנימין סי' מט; י. וח. קטן, תחומין, טו, תשנ"ה, עמ' 316 ואילך;
[39] כך משמע מהרמב"ם איסורי ביאה שם; המאירי נידה יז ב;
[40] פרויס, עמ' 115. כך משמע מפירש"י נידה שם;
[41] ערוך ע' פרוזדר; הרב לוינגר, נועם, שם, על פי הירושלמי נידה ב ה;
[42] רש"י נידה שם; רמב"ם איסורי ביאה שם; מאירי נידה יז ב;
[43] הרב לוינגר, נועם, שם, על פי הירושלמי נידה ב ה;
[44] פרויס, עמ' 115;
[45] חזו"א יו"ד סי' קה אות א; הרב לוינגר, נועם, שם;
[46] ירושלמי נידה ב ה;
[47] ברכ"י אבהע"ז סי' ה סקט"ז;
[48] שו"ת צור יעקב סי' יז; ישרש יעקב, יבמות עט ב; שו"ת יביע אומר ח"ח חאבהע"ז סי' יד אות ו;
[49] שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קנט; שו"ת לבושי מרדכי חאבהע"ז סי' נח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה אות יג;
[50] שו"ת מהר"ש אנגיל ח"א סי' מז; שו"ת מי יהודה ח"ב חאבהע"ז סי' טז;
[51] שו"ת מהר"י אסאד, חיו"ד סי' רלח; אמרי בינה, סי' ח;
[52] שו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' יז; שו"ת עזרת כהן סי' לג; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' ג וסי' סו; שו"ת יביע אומר ח"ג סי' ד. וראה באריכות באוצה"פ סי' כג סקי"ז אות' א-ג וסקי"ח אות ב;
[53] שו"ת חשב האפוד סי' כה, והסכים עמו הגאון מטשעבין בעל שו"ת דובב מישרים;
[54] חולין נד א; רמב"ם שחיטה ח כה; טושו"ע יו"ד מה א;
[55] דרכ"ת שם סק"ג, בשם שנות חיים;
[56] רמ"א שם. וכתב שיש להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה. וראה שם בדרכ"ת;
[57] שו"ת מנחת יצחק, ח"ד סי' נז;
[58] שו"ת שבט הלוי, ח"ב סי' טז סק"א.

* # *