נשמת אברהם / יורה דעה סימן שמא

הלכות אנינות

 

סימן שמא  מי שמתו מוטל לפניו בשבת או ביו"ט ודיני האונן

 

סעיף א  מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, קודם קבורה אוכל בבית אחר. אין לו בית אחר, אוכל בבית חבירו. אין בית לחבירו, עושה לו מחיצה ואוכל, ואפילו מחיצה של סדין, סגי אם תקע שולי הסדין בענין שאינו ניטל ברוח. ואם אין לו דבר לעשות מחיצה, (א) מחזיר פניו ואוכל. ובין כך ובין כך, ואפילו הוא בעיר אחרת, אינו מיסב ואוכל, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ואינו מברך ברכת המוציא ולא ברכת המזון, ואין מברכים עליו ולא מזמנין עליו, אפילו אם אוכל עם אחרים שמברכים, לא יענה אחריהם אמן. ופטור מכל מצות האמורות בתורה, ואפילו אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת, כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו. וי"א שאפילו אם ירצה להחמיר על עצמו לברך או לענות אמן אחר המברכין, אינו רשאי (ועיין בא"ח סי' ע"א). ובשבת ויו"ט, אוכל בשר ושותה יין, (אם ירצה) ומברך, וחייב בכל המצות, חוץ מתשמיש המטה שאסור בו (ומותר לילך לבית הכנסת בשבת, ואף בחול אין בו איסור, רק מאחר שאסור להתפלל, מה יעשה שם). ואם צריך להחשיך על התחום כדי לעסוק בצרכי המת, חל עליו אנינות ליאסר בכולן משעה שמתחיל ללכת כדי להחשיך על התחום. ואם רוצה לקברו בי"ט ראשון על ידי עממין, אסור בכולן. וכ"ש בי"ט שני, שהוא בעצמו יכול לקברו, שחלו עליו כל דיני אנינות (י"א דתלמיד על רבו מובהק אסור לאכול בשר ויין כל זמן שמוטל לפניהם).

 

נשמת אברהם

 

                (א) מחזיר פניו. הלכה מפורשת בשו"ע [1] שאסור להיות תוך ד' אמות מהמת ותפילין בראשו משום לועג לרש. ואם כן מה יהיה הדין בחדר חולים כשיש מת במטה ורוצים להניח תפילין לחולה שעל ידו, ואם לא יעשו את זאת עכשיו (שכן אין אותו האיש שעושה חסד עם החולים ומניח להם תפילין בבוקר יכול לחזור אחרי כן) יימנע מן החולה להניח תפילין אותו יום, וגם אינו יכול לצאת מהחדר כדי להניח תפילין. האם הוילון שנמצא בין המת ובין החולה מספיק כדי שלא יהיה כאן משום לועג לרש או האם צריכים דוקא מחיצה מתרת.

                ואמר לי הגר"ע אויערבאך שליט"א בשם חמיו הגרי"ש אלישיב שליט"א שאעפ"י שאין לו ראיה מפורשת, אך נראה לו שבמקום שיש הפסד מצוה יהיה מותר להשתמש בוילון רגיל (שאינו מחיצה מתרת) וכן פסק הלכה למעשה. כי הנה בגמ' [2] כתוב: מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר וכו' עושה מחיצה ואם אין לו דבר לעשות מהיצה מחזיר פניו ואוכל. ומפרש רש"י: אוכל בבית אחר, דנראה כלועג לרש וכו', עכ"ל. וכן נפסק להלכה בשו"ע [3] וכותב שם הש"ך ואיכא משום לועג לרש אם אוכל בפניו, וראה שם בפ"ת [4] דלדעת הש"ך גם אחר שאינו קרובו אסור לאכול בפניו וכו', ולענין דינא נראה לההמיר כהש"ך, עכ"ל. וראה גם בערוה"ש [5].

                וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: נלענ"ד לכאורה פשוט שאם מותר ע"י כיסוי כמבואר בסי' שסז סע' ב, נמי דשרי ע"י הפסק של וילון, עכ"ל.

                וכותב הדעת קדושים [6]: מ"ש בשו"ע כאן לעשות מחיצה קבוע לפני רוח מצויה, כשאי אפשר נראה דמהני כיסוי בבגד שאינו נקבר עמו והו"ל כהחזרת פנים עכ"פ כיון שמכוסה, עכ"ל. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: צ"ע אם מכסה רק בסדין וניכר שזה גוף מת מסתבר דאסור, ואם לכסותו לגמרי אפשר דהוי בזיון למת, ועכ"פ ע"י וילון שפיר שרי לענ"ד, עכ"ל.

 

 

[1] או"ח סי' מה סע' א ויו"ד סי' שסז סע' ב.

[2] ברכות יז ע"ב.

[3] יו"ד סי' שמא סע' א.

[4] ס"ק ב.

[5] שס סע' ז ו-ח.

[6] על השו"ע שם.