אטר

אטר

סב. אטר

 

נטית ימינך תבלעמו ארץ [שמות טו יב]

 

 

המושג המלא מבחינה לשונית הוא: אטר יד ימינו [1], ופירושו מלשון אטום וסתום [2], היינו שידו הימנית סתומה, ולכן משתמש יותר בשמאלו [3]; או מלשון כווץ מחמת חולי [4]. בלשון הגאונים נקרא אטר בשם גונדליא [5].

 

ההגדרה ההלכתית של אטר היא מי שרוב כוחו ביד שמאל [6], היינו שעושה רוב מלאכתו ביד שמאל [7]. יש הסבורים, שדווקא אם נולד מתחילתו כך, הרי הוא מוגדר כאטר; ויש הסבורים, שגם אם הרגיל עצמו לעשות כן דינו כאטר [8]. בדינים מיוחדים דנו הפוסקים באיש שרוב מלאכתו ביד אחת, והכתיבה ביד שניה, אם הולכים לפי רוב המלאכה, או לפי הכתיבה [9]. יש מי שכתב, שמחלוקת זו היא דווקא ביחס לתפילין, אך ביחס לשבת כולם מודים שהכל תלוי בדרך הכתיבה [10].

 

ימין ושמאל במחשבת ישראל

 

חשיבות ימין – מבחינה רעיונית ימין משובח בכל מקום [11], כנראה בגלל שאצל רוב בני האדם יד ימין היא החזקה והיעילה יותר [12].

להלן דוגמאות לחשיבות הימין: התורה ניתנה בימין [13]; ימין משמש כסימן לכח, חוזק, גבורה והצלחה [14]. על כן מצינו בתנ"ך כי ימין מיוחס באופן מושאל לכוחו, רוממותו וחסדו של הקב"ה [15].

 

שימושים מושאלים – כמו כן יש שמושים מושאלים אחרים לימין ושמאל לאור הנתונים הידניים: במובן של עזרה ותמיכה [16]; במובן של ישועה [17]; במובן של הליכה בדרך הישרה והנכונה [18]; במובן של חכמה וסכלות [19]; במובן של דברים פשוטים וברורים [20]; במובן של קירוב וריחוק [21]; ימין הוא שם מושאל לצד דרום [22], שכן הפונה מזרחה, דרום הוא מימינו, ומכאן השם 'תימן' לדרום, היינו תפנה לימין; אריכות ימים, עושר וכבוד מיוחס לימין, ועושר וכבוד בלבד – לשמאל [23].

האומר ימין שלא אוכל ככר זו, הרי זו שבועה [24].

 

חלקי גפה עליונה – סתם יד במקרא היא יד שמאל [25], וכן סתם זרוע היא שמאל [26]. מאידך, סתם כף אינו אלא ימין [27], וכן אצבע היא ימין [28].

 

בקבלה ובמדרש – ימין מסמל חסד, ושמאל מסמל דין [29]; מיימינים מכריעים לכף זכות, ומשמאילים – לכף חובה [30]; ימינו של הקב"ה פורעת מן הרשעים ומגנת על הצדיקים; ימינו של הקב"ה סנגור של ישראל [31]; ימין מרמז על עניינים רוחניים, ושמאל על עניינים גשמיים [32]; ימין מסמל הנהגת השם הגלויה, ושמאל מסמל הנהגה המסתתרת בטבע [33]; ימין משמש להנהגה ניסית, ושמאל להנהגה טבעית [34]; ימין מסמל יצר הטוב, ושמאל מסמל את היצר הרע [35].

 

רקע מדעי

 

תיפקוד איברים זוגיים – בגוף האדם יש איברים בודדים (כגון לב, כבד, טחול, ושט וכד'), ויש איברים זוגיים. המבנה החיצוני של האיברים הזוגיים באדם נורמלי הוא זהה. בחלק מהאיברים הזוגיים גם התיפקוד הוא זהה (כגון נחיריים, כליות, ריאות, אשכים, שחלות וכד'), או דומה (אזנים, עינים, רגליים). לעומתם יש איברים זוגיים ששונים בתיפקודם. כאשר אחד מהזוג פועל טוב יותר הוא נקרא דומיננטי. כאן כלולים בעיקר הידיים וחצאי הכדור של המוח הגדול.

 

דומיננטיות ידנית – קיימים חילוקי דעות כיצד קובעים את הדומיננטיות הידנית. יש המסתפקים בעדות עצמית, שהאדם מעיד על עצמו שעיקר כוחו ושימושו הוא ביד ימין; יש הקובעים על פי היד הכותבת; ויש הקובעים על פי הכוח העדיף בתפיסת חפצים או בזריקת כדור.

 

דומיננטיות מוחית / ידנית – מבחינת היחס בין הדומיננטיות הידנית לבין הדומיננטיות המוחית עולה כי ב-99-96% מהמעדיפים יד ימין, מרכז הדבור שלהם הוא במוח השמאלי, ולאף אחד מהם אין מרכז דבור בשני חצאי הכדור המוחי, בעוד שאצל האטרים רק בכ-30% מרכז הדבור הוא בצד הימני, בכ-15% המרכז הוא דו-צדדי, ובכ-60% המרכז המוחי הוא בצד שמאל.

 

שכיחות אטרים – עקב ההבדלים בהגדרת הדומיננטיות קיימים הבדלים בין החוקרים ביחס לשכיחות האטרים באוכלוסיה הכללית. שכיחות זו נחשבת כ-1-2% מכלל האוכלוסיה, אם כי יש הסבורים שהשכיחות מגעת אפילו עד 30%. אם בודקים את הידניות לפי הכתיבה, נמצא ששכיחות האטרים הוא 7.5-6.5%.

אחוז האטרים בין היהודים בתקופת התנ"ך היה 2.7%, כפי שעולה מהחישוב של בני בנימין, שמנו 26,000 אנשים, ומתוכם היו 700 אטרים [36].

רוב החוקרים סבורים, שמאז ומעולם ובכל התרבויות היו רוב בני האדם ימניים, והאטרים היו יוצאים מן הכלל.

 

סיבות לאטרות – רוב החוקרים סבורים, שהסיבה לדומיננטיות ידנית ומוחית, היינו העדפה ברורה של יד אחת ונוכחות מרכז השפה בחצי כדור אחד של המוח, היא גנטית; בחלק מהמקרים קיימת השפעה סביבתית-חברתית; ובחלק קטן מהמקרים נובע הדבר מנזק מוחי סב-לידתי.

 

תיפקוד – יש להדגיש, שהאטר משתמש בידו השמאלית באותה מידה של כח ודיוק כמו מי שאינו אטר שמשתמש בידו הימנית. כך כבר קבעו חז"ל – אטר יד, שמאל שלו כימין של כל העולם [37].

 

פרטי דינים

 כללי – בהלכות רבות נדרש שהביצוע ייעשה ביד ימין דווקא. יש מי שחקר ביסוד ההלכות האלו, האם הפסול הוא משום ששמאל פסול, או משום שצריך ימין דווקא [38].

 

יש דינים בהם שווה דינו של האטר לכל אדם, ועליו לקיים את המצווה בימין כל אדם; יש דינים בהם נשתנה דינו בגלל אטרותו, ועליו לקיים את המצווה ביד ההפוכה מכל אדם; יש דינים שאינו יכול לקיים כלל בגלל אטרותו; יש דינים בהם חלוקים הפוסקים כיצד ינהג האטר; ויש דינים אותם יש לבצע בימין, ולא נתפרש בפוסקים מה דינו של אטר.

 

יש מי שכתב, שבכל מקום שהעניין נוגע להגדרת היד שבה עושים את המצווה, יעשה האטר ביד שמאל שלו, שהיא כימין של העולם; ואם דנים מצד העקרון שכל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, אין הבדל בין אטר לבין כל אדם, ותמיד צריך לפנות דרך ימין העולם [39].

 

יש מי שכתב, שבכל מקום שהמשמעות נוגעת רק ליחיד, הולכים לפיו; ואם הדבר נוגע לשאר אנשים, הולכים לפי הכלל [40].

 

יש מי שכתב, שבעניינים שטעמם בגדר 'סוד ה' ליראיו', הולכים לפי ימין ושמאל של העולם, והאטר שווה לכל אדם [41].

 

בענייני אורח חיים

 

לבישת בגד – מקפידים ללבוש הבגד כך שצד ימין יהיה על צד שמאל [42]. ובזה לכאורה אין הבדל בין אטר לכל אדם [43].

 

נעילת מנעלים – יש לנעול נעל ימנית תחילה [44]. בזה אף האטר נוהג כן, כדרך כל העולם [45].

בקשירת רצועות המנעל יש לקשור בשמאל, לפי שעליה קושרים תפילין [46]. ביחס לאטר – יש אומרים, שיקשור בימינו, לפי שעליה הוא קושר את התפילין [47]; יש אומרים, שיקשור ביד שמאל ככל אדם [48]; ויש מי שכתב, שכיוון שהדבר הוא במחלוקת, לכן יכול כל אטר לעשות כרצונו [49].

 

בנטילת ידים – נוטל הכלי ביד ימין, ונותנו לשמאלו, ושופך על ימין [50]. דין זה שייך גם בנטילת ידיים שחרית וגם בנטילת ידיים לסעודה [51]. אף באטר הולכים אחר ימין של כל אדם [52].

 

קינוח הצואה, שאסור ביד ימין, מפני שהתורה ניתנה בימין, ומפני שקושר בה תפילין [53], ומפני שמושיטים בה לפה, האטר יקנח ביד ימינו, שהיא כשמאל כל אדם [54].

 

בעניין גזיזת ציפורניים – יש שמשמע מהם שיגזוז של יד שמאל תחילה, ואחר כך של יד ימין [55]; ויש שכתבו, שיגזוז קודם של ימין [56]. ולכאורה, מכיוון שהדבר הוא במחלוקת, לכן יכול כל אטר לעשות כרצונו [57].

 

בעניין תפילין באטר – ראה לעיל פר' בשלח, סימן נט.

 

קריאת שמע – בזמן קריאת שמע מצווה לאחוז הציצית ביד שמאל כנגד לבו [58]. ומסתבר שאיטר ינהג ככל העולם, שכן גם אצלו לבו בצד שמאל [59].

נוהגים ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון של שמע, והכוונה שיד ימין יתן על עיניו [60]. ואף אטר יתן יד ימין דעלמא על עיניו [61].

 

שמונה עשרה – בתפילת שמונה עשרה מניח ידיו על לבו כשהן כפותות, הימנית על השמאלית [62]. ומסתבר שאף האטר ינהג כך כדרך כל העולם [63].

לאחר תפילת שמונה עשרה פוסע לאחור ועוקר רגל שמאל תחילה [64]. ביחס לאטר – יש מי שכתבו, שעוקר את ימינו תחילה, שהיא שמאל כל אדם [65]; ויש מי שכתבו, שאין בדין זה חילוק בין אטר לשאינו אטר [66]. בגמר התפילה פוסע שלוש פסיעות לאחוריו, וכשהוא כורע נותן שלום משמאל עצמו ואחר כך מימין עצמו [67]. והטעם, שהמתפלל רואה עצמו כאלו שכינה מול פניו, ושמאל האדם הוא צד ימינו של הקב"ה [68]. לפי זה נראה שאין להבדיל בין איטר לשאינו איטר [69].

 

בנשיאת כפים – צריך הכהן להגביה את ידו הימנית קצת למעלה מן השמאלית [70], ולא נתבאר הדין בכהן אטר.

בנשיאת כפים, כשמחזירים הכהנים פניהם, לא יחזירו אלא דרך ימין [71]. גם באטר הולכים בזה לפי ימין כל העולם [72].

 

נפילת אפים בשחרית – נוהגים ליפול על יד ימין, מפני שבשמאל מניח תפילין [73]. האטר יפול על שמאלו, מפני שמניח תפילין בימינו [74].

 

הוצאה והכנסה של ספר תורה – המוציא ספר תורה יוציאו בזרוע ימין, ונותנו לשליח צבור בימין [75]. אם המוציא הוא אטר, מוציא בשמאל שהוא ימין שלו [76]. ביחס לש"ץ אטר – יש מי שכתב,  שיחזיקנה בשמאלו, שהיא כימין כל אדם [77]; ויש מי שכתב, שעדיף שהש"ץ יקח הספר בימינו גם אם הוא אטר, אלא אם כן ידו הימנית חלושה, ויש חשש שיפול, שאז יקח בשמאלו [78]; ויש מי שכתב, שאין לשנות אצל הש"ץ, אלא תמיד תהיה נתינת ספר התורה בימין [79].

כשמוליכים את ספר התורה מההיכל לבימה, וכשמחזירים אותו מהבימה להיכל, מוליכים אותו דרך ימין, משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין [80]. ולפיכך, אין הבדל בזה בין אטר לבין מי שאינו אטר.

 

עלייה לתורה וקריאה בתורה – העולה לבימה לקריאת התורה והיורד משם, אם שתי הדרכים שוות, עולה בפתח שהוא לו בדרך ימין, ויורד בפתח שכנגדו, משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין [81]. ולפיכך, אין הבדל בזה בין אטר לבין מי שאינו אטר [82].

העולה לתורה – יש סבורים, שיברך ברכת התורה כשהספר פתוח, ויהפוך פניו לצד שמאל, שהוא ימינו של הקב"ה [83]. ומסתבר שהוא-הדין באטר.

 

בברכת הנהנים – מצווה לאחוז את הדבר שמברך עליו ביד ימין [84]. באטר נחלקו האחרונים אם אוחז בימין כל אדם, או בימינו שהוא שמאל כל אדם [85].

 

כוס של ברכת המזון – יש לאחוז בימין [86]. האטר – יש שכתבו, שיאחז את הכוס ביד שמאלו, שהיא כימין כל אדם [87]; יש שכתבו, שגם אטר יקח בימין כל אדם [88]; ויש מי שכתב, שמאחר והדבר שנוי במחלוקת – יכול לעשות כרצונו, אבל טוב שיאחז הכוס ביד ימין [89].

 

שבת – הכותב בשבת חייב מן התורה כשכותב כדרך הכתיבה שלו, ולכן האטר חייב דווקא אם כתב בשמאלו [90].

 

הסיבה בליל הסדר צריכה להיות על שמאלו [91]. יש הסבורים, שאף אטר מיסב על שמאלו, כדרך רוב בני האדם, שלא יקדים קנה לוושט, שהוא בצד ימין [92]; ויש הסבורים, שהאטר יסב על ימינו, מפני שהוא זקוק להשתמש ביד שמאלו לאכילה [93].

 

תקיעת שופר – נוהגים לתקוע בצד ימין של הפה [94], לפי שבשמאל התפילין של יד מגינות [95]. האטר יתקע בצד שמאלו [96]. ויש מי שכתב, שאין הבדל בדין זה בין איטר לאינו איטר [97].

 

ארבעת המינים – לוקחים את הלולב בימין, ואת האתרוג בשמאל [98]. באטר נחלקו הפוסקים – יש הסבורים, שגם האטר נוטל כלל אדם, לפי שאין סדר זה אלא משום חשיבות בלבד, ולכן הולכים בזה אחר רוב בני אדם [99]; ויש הסבורים, שהאטר יקח את הלולב בשמאלו, ואת האתרוג בימינו [100]. ואם נטל האטר להיפך ממה שקבעו הפוסקים – יש מי שכתב, שחוזר ונוטלם בלא ברכה [101]; ויש מי שכתב, שבדיעבד אין בכך כלום [102].

ההדס קושרים ללולב מימין והערבה משמאל [103]. באטר – יש הסבורים, שיעשה כשאר בני אדם [104]; ויש מי שסבור, שהאטר יהפוך סדר הקשירה כימין ושמאל שלו [105].

בנענועי הלולב, יקיף דרך ימין בנענעו [106], ואין חילוק בדין זה בין אטר לאינו אטר [107].

 

הושענא רבה – מנהג כל ישראל להקיף כל ההקפות בהושענא רבה דרך ימין [108]. והטעם: משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין. ולפיכך אין הבדל בדין זה בין אטר למי שאינו אטר [109].

 

חנוכה – נר חנוכה מצווה להניחו בפתח משמאל, כדי שתהיה מזוזה מימין, ויהא מוקף במצוות [110]. לא היתה מזוזה לפתחו – יש הסבורים, שמניח הנר בימין הפתח [111]; ויש הסבורים, שלעולם מדליק בשמאל [112].

המדליק את נרות חנוכה, חלוקים הפוסקים מאיזה צד יתחיל, ולאיזה צד יפנה בכל לילה, ולא נתבאר אם יש הבדל בין אטר לשאינו אטר [113].

בענייני יורה דעה

שוחט איטר ישחוט ביד שמאל, שהיא כימין כל אדם [114].

המזוזה נקבעת בימין הנכנס [115]. גם האטר אינו משנה מיקום המזוזה בביתו, ואפילו כל בני הבית אטרים, יקבעו המזוזה כדרך רוב בני האדם [116].

כתיבת סת"ם – כתיבת ספר תורה, תפילין ומזוזות צריכה להיות בימין [117]. האטר צריך לכתוב בשמאלו, שהיא כימין של רוב בני האדם [118]. יש מי שכתב, שאין ראוי למנות אטר כלל לכתוב סת"ם [119]; יש מי שכתב, שיחידי סגולה המתנהגים על פי הקבלה, נכון שיחמירו על עצמם שלא יניחו תפילין הנכתבים על ידי סופר אטר [120], אך חומרה זו היא דווקא בתפילין ולא בספר תורה ובמזוזה [121]; ויש מי שכתב, שאטר יכול לכתוב סת"ם אף לכתחילה [122]. ומכל מקום, אם אטר כתב בימינו פסול, מפני שאין דרך כתיבה בכך [123]. אמנם יש מי שמשמע ממנו, שבדיעבד הסת"ם כשרים [124].

אדם שכותב בשמאל, ושאר מלאכות עושה בימין, או להיפך, לא יכתוב כלל סת"ם [125].

דרך ארץ – שלושה שהיו הולכים בדרך, הרב באמצע, גדול מימינו וקטן משמאלו [126]. בדין זה אין הבדל בין אטר לבין מי שאינו אטר [127].

בענייני אבן העזר

חתן וכלה – מתחת לחופה מעמידים את הכלה לימין החתן [128]. בדין זה אין הבדל בין אטר לבין מי שאינו אטר [129].

נתינת הטבעת של החתן לכלה, נותן בימינו על אצבעה הימנית [130].

 

מום באשה – יש מי שהסתפק אם אטרת יד או אטרת רגל נחשב כמום באשה [131].

 

גט צריך לכתוב לכתחילה בימינו, והאטר צריך לכתוב בשמאלו [132].

נתינת הגט צריך להיות ביד ימין [133], והאטר יתן ביד שמאל [134].

 

חליצה – יבמה חייבת להתיר הקשר ולחלוץ הסנדל בימינה [135]. אם היא אטרת, חולצת בשמאלה, שהיא כימין כל אדם [136], ולא מחמירים שתחלוץ פעמיים [137].

חליצת הנעל של יבם צריכה להיות מרגלו הימנית. באטר נחלקו הפוסקים – יש הסבורים, שאף אצלו חולצים מרגל ימין של כל אדם, שלדעתם הקפידה התורה על ימין כל אדם, ולא על ימין שלו [138]; יש הסבורים, שחולץ מרגל שמאל שהוא ימינו, כדינו בהנחת תפילין [139]; יש הסבורים, שחולץ משתי רגליו, לפי שהדבר ספק היכן ימין שלו, אם הולכים אחריו או אחרי רוב בני אדם [140]. ובשיטה זו יש מי שכתב, שתחלוץ בשתי הרגלים בבת אחת [141], ויש מי שכתב, שתחלוץ בשתיהן בזה אחר זה [142]; יש הסבורים, שאין האטר חולץ כלל ועיקר, כשם שכהן פסול לעבודה, מפני שאין לו ימין [143]; ויש מי שחילק בין אטר מלידה שהוא כשר לחליצה ברגל שמאל, שהיא רגלו הימנית, לבין מי שנעשה אטר, שהוא פסול לחליצה [144].

באופן עקרוני, אטר רגל הוא כל מי שעוקר ראשונה את רגלו השמאלית [145]; ויש הסבורים, שאין אטר רגל אלא אם הוא צועד בשמאל וגורר את ימינו אחריה ומעמידה על אותו מקום של השמאל, כך שלעולם אין הימין נמצאת לפני השמאל [146]. ויש להעיר, שציור זה מתאים לשיתוק חלקי של פלג הגוף הימני, ולא לאטרות במובן המקובל.

השולט בשתי רגליו אינו אטר [147]. וכן העוקר רגלו השמאלית תחילה רק בזמן שפונה שמאלה, אינו אטר, שדרך בני אדם לעקור הרגל הקרובה לצד שהוא פונה [148].

יש מי שכתב, בעניין חיילים שהורגלו לעקור תחילה רגל שמאל כדרך אנשי הצבא, אך כל כוחם ברגל ימין, שיחלצו בשתי הרגליים [149]; יש מי שכתב, שאם הרגיל עצמו, דינו כאטר מלידה לכל דבר [150]; יש מי שכתבו, שהרגיל עצמו, לא משנה כלל, ונשאר כדינו [151]; ויש מי שכתב, שאם הדבר ברור שהוא ימני, אלא שהורגל על ידי הצבא לעקור תחילה רגל שמאל, יחלוץ ברגל ימין, ורק אם הוא ספק שהורגל על ידי הצבא, יחלוץ בשתי הרגלים [152]. ויש מי שכתב, שיבדקו אותו בבעיטה בכותל או בעליה במדרגות, ואם מתברר שעדיין רוב כוחו ברגל ימין, יחלוץ בימין של כל אדם [153].

בדין דייני חליצה – יש מי שכתב, שאטר איננו פסול כדיין [154], ויש מי שפקפק בכך [155].

בעניינים עתידיים

עבודה במקדש – כהן אטר פסול לעבודה במקדש, בין אם הוא אטר יד ואו אטר רגל [156]. וטעם הפסול באיטר רגל, משום שאין דרך שירות בכך [157].

יש מי שכתב, שטעם הפסול של כהן אטר הוא משום שהוא אחד ממומי הכהנים [158]; ויש מי שכתב  שהטעם הוא פני שאין לו ימין, ועבודת הכהן צריכה להיות בימין [159].

 

מצורע – מתן דם על אוזן, יד ורגל של מצורע הוא בצד ימין [160]. מאחר שבפירוש כתבה תורה 'הימנית', ממילא הדין הוא ימין דווקא, ואפילו באטר [161]. ויש מי שכתב, שבמצורע יתן על שני הצדדים [162].

 

עליה למזבח וכניסה להר-הבית – חז"ל קבעו כלל, שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין [163]. על כן, כל העולים למזבח עולים דרך ימין, ומקיפים ויורדים דרך שמאל, חוץ מן העולה לאחד משלשה דברים [164]. והנה בדיני קרבנות וזריקת הדם, שכשר רק בכהנים, ממילא פסולים האטרים כמבואר לעיל. אך דין פניה לימין היא גם בהלכות אחרות, ובהם יש לומר שאין הבדל בין איטר לשאינו איטר [165].

כל הנכנסים להר הבית נכנסים דרך ימין, ואפילו אם אותו מקום שהוא צריך לילך לשם, אם הוא פונה לשמאלו יהיה קרוב אליו, אינו רשאי לפנות לשמאלו, אלא יפנה דרך ימין [166]. והוא-הדין באטר.

 

רציעת אוזן העבד צריכה להיות בימין כל אדם, גם בעבד אטר [167].

 

 

מקורות והערות

 

[1] שופטים ג טו; שם, כ טז;
[2] כמו ואל תאטר עלי באר פיה (תהלים סט טז);
[3] רש"י ורד"ק, שופטים, ג טו;
[4] רש"י שם, על פי מה דמתרגם ת"י "גמיד";
[5] ראה רש"י גיטין פז ב ד"ה כולהו;
[6] רש"י מנחות לז א;
[7] רא"ש מנחות, שם; שו"ע או"ח כז ו;
[8] מרדכי, הל' תפילין; מג"א או"ח כז סק"ט וסק"י. וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' ג;
[9] ראה להלן בדיני תפילין;
[10] שו"ת באר משה ח"ב סי' א;
[11] פס"ז ויחי מח יד; וראה רש"י קידושין כא ב, ד"ה הירך, שה"א הידיעה מורה על החשיבות, והיינו ימין, ורש"י ברכות כח ב ד"ה עמוד – הימיני לעולם חשוב. וראה עוד בשו"ת שלמת חיים (להגרי"ח זוננפלד), מהדורה חדשה תשמ"ב סי' ו;
[12] ראה בפי' אב"ע קהלת י ב: "כי המשל הוא על דרך הנמצא ברוב בני אדם". וראה ברש"י שבת סג א, ד"ה למיימינין: "שמפשפשין מעשיהן בדקדוק ובוררין כימין המיומנת למלאכה", וכן כתב רש"י בשבת פח ב, ד"ה למיימינין: "עסוקים בכל כוחם וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר"; והרשב"ם קהלת י ב כתב: "המשיל וקרא לדרך הטובה דרך ימין, ולדרך הרעה דרך שמאל". וראה רמב"ן עה"ת שמות טו ו, שלשון ימין היא גם זכר וגם נקבה;
[13] ברכות סב א;
[14] ראה רמב"ן על התורה, בראשית לה יח, בעניין השם בנימין;
[15] דוגמאות לכך: שמות טו ו, וראה בפי' רבנו בחיי והרמב"ן, שם; בפסוקנו; ישעיה מח יג; חבקוק ב טז; תהלים ס ז; שם, קיח טו-טז, ועוד;
[16] ישעיה מה א 'אשר החזקתי בימינו'; תהלים יח לו 'וימינך תסעדני'; שם, עג כג 'אחזת ביד ימיני'; שם, קט לא 'כי יעמד לימין אביון';
[17] תהלים ס ז 'הושיעה ימינך וענני';
[18] דברים ה כט 'לא תסרו ימין ושמאל'; שם יז יא 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל', וראה רש"י ורמב"ן שם; שם, יז כ 'ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול'; שם, כח יד 'ולא תסור וכו' ימין ושמאול'; יהושע א ז 'אל תסור ממנו ימין ושמאול'; שם, כג ו 'לבלתי סור ממנו ימין ושמאול'; משלי ד כז 'אל תט ימין ושמאול'. וראה שבת סג א, ופח ב, ובפירש"י שם – מיימינין במובן של עיסוק נכון בתורה;
[19] קהלת י ב, וברש"י וא"ע, שם; יונה ד יא;
[20] ספרי דברים יז י, פסקה קנד; וראה בהשגות הרמב"ן על ספר המצוות, שורש א; תו"ש מילואים לכרך יז, סי' כב אות ה;
[21] שמאל דוחה וימין מקרבת (סנהדרין, קז ב);
[22] צפון וימין אתה בראתם (תהלים פט יג). וראה רש"י בראשית לה יח, ששמו של בנימין היה כזה בגלל שנולד בארץ ישראל שהיא דרום לארם נהרים, וראה ברמב"ן, שם שחלק על פירוש זה. וראה עוד בנידון בתו"ש בראשית פל"ה אות עט, ותו"ש שמות פל"ח אות יא;
[23] שבת סג א, עפ"י משלי ג טז;
[24] נזיר ג ב; רמב"ם שבועות ב ו; שו"ע יו"ד רלז ח. וראה שם שגם האומר שמאל היא שבועה. ובתהלים קלז ה-ו 'תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי', שגם כן משמע עניין שבועה. ולפי הידוע כיום שיש קשר בין עדיפות יד ימין לבין מרכז הדיבור, ייתכן הסבר חדש בדברי דוד המלך הנ"ל: חולשת יד ימין – 'תשכח ימיני', יחד עם חוסר דבור – 'תדבק לשוני לחכי';
[25] מנחות לו ב, וכן הוא במכילתא, בא, פי"ז. ועי' בא"ע בפירושו לשמות, יג ט: "וא"ר משה הכהן כי יד ברוב המקרא היד השמאלית". וראה עוד בתו"ש בראשית פכ"ד אות מא. ברם, עי' רמב"ן עה"ת שמות יד לא, שכתב ש"היד הגדולה" הוא הימין. ואולי "היד" בה"א הידיעה שאני, או שדווקא שם שהתפרש להלן שמות טו ו, שהיינו יד ימין. וראה בפיהמ"ש לרמב"ם רפ"ב דזבחים;
[26] נזיר ג ב;
[27] מנחות ט ב;
[28] זבחים כד ב. וראה בתו"ש ויקרא פ"ד אות קנב;
[29] ראה זוהר פר' מקץ;
[30] שהש"ר א ט. וראה תו"ש שמות טו אות קו;
[31] ראה תו"ש שמות טו אות קה. וראה עוד על ימין ושמאל בקבלה בס' אורות הקודש ח"א עמ' סט;
[32] כגון 'ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד' (משלי ג טז);
[33] משך חכמה, דברים לג ד;
[34] מלבי"ם בראשית מח טז;
[35] זוהר וארא כז א; במדבר רבה כב ח; ראשית חכמה שער האהבה ג כה;
[36] שופטים כ טו-טז;
[37] שבת קג א;
[38] צפנת פענח, מהדורא תניינא דף נח. וראה במפענח צפונות, פ"ו אות ג. וראה עוד בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' ו;
[39] שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קנא;
[40] שו"ת צפנת פענח ח"א סי' סו;
[41] שו"ת באר משה ח"ב סי' ג אות יא;
[42] ראה שו"ת שלמת חיים (להגרי"ח זוננפלד) מהדורה חדשה תשמ"ב, סי' ו;
[43] דין זה לא נתפרש בפוסקים;
[44] שבת סא א; שו"ע או"ח ב ד-ה;
[45] בכור שור, שבת סא א, הובא בשע"ת שם. ועי' בארצות החיים סי' ב סק"ד וסי' ד סק"ז. וראה באריכות הערת הגרי"י ווייס, בהסכמתו לס' שמירת הגוף והנפש, ח"א עמ' 5-3, ובשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' א אות ב;
[46] שבת סא א; שו"ע או"ח ב ד-ה;
[47] ארצות החיים, סי' ד ס"י; מ"ב סי' ב סק"ו;
[48] בכור שור, שבת סא ב; עמודי השמים להריעב"ץ סדר לבישה אות ג;
[49] הליכות שלמה פ"ב ס"כ;
[50] שו"ע או"ח ד י, בשם הזוהר פר' מקץ, דקצ"ח ע"ב;
[51] מעשה רב להגר"א, הל' ברכות השחר סע' ד. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סי' לב; ילקוט יוסף ח"ג סי' קנט סק"ט;
[52] פרמ"ג בא"א או"ח קנח סק"א; מ"ב ד סקכ"ב; ארצות החיים, סי' ד סק"י; כף החיים או"ח סי' ד סקל"ה;
[53] ברכות סב א. וראה במהרש"א ח"א שם. וראה עוד בס' מצות ראיה, או"ח סי' ג ס"י;
[54] ט"ז, או"ח סי' ג סק"ט; מג"א שם סק"ח. וראה בארצות החיים, בערוה"ש ובמ"ב ובאור הלכה שם – חילוקים שונים;
[55] רמ"א או"ח רס א;
[56] תהל"ד שם; אשל אברהם (בוטשאטש) מהדו"ת סי' רס. וראה עוד בערוה"ש או"ח רס ו;
[57] דין אטר בעניין זה לא נתבאר בפוסקים;
[58] טושו"ע או"ח כד ב;
[59] ולא נתבאר עניין זה במפורש בפוסקים;
[60] טושו"ע או"ח סא ה; מ"ב שם סקי"ז;
[61] שו"ת באר משה ח"ב, סי' ה אות ז;
[62] רמב"ם תפילה ה ד;
[63] ולא נתבאר דין זה בפוסקים;
[64] הגהמ"י, תפלה ה י, בשם מדרש שוחר טוב; שו"ע או"ח קכג ג;
[65] מג"א קכג סק"י, וכן משמע מחיי"א ושו"ע הרב, שם;
[66] מ"ב בבאוה"ל סי' קכג ס"ג; ערוה"ש או"ח קכג ז;
[67] יומא נג ב; רמב"ם תפלה ה י; שו"ע או"ח קכג א. וראה בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קכב אות ב;
[68] מ"ב שם סק"ד;
[69] ראה בשו"ת באר משה ח"ב סי' ג אות ט;
[70] הגהות מיימוניות תפילה יד ג;
[71] רמב"ם נשיאת כפים יד יג; שו"ע או"ח קכח יז;
[72] פמ"ג במשב"ז שם סקי"א. וראה בשו"ת פני מבין חאו"ח סי' כח;
[73] רמ"א או"ח קלא א. וראה בטור ונושאי כליו שם, טעמים ודעות אחרים, וראה בדרכי משה שם אות א; אמנם דעת הגר"א, שנפילת אפיים גם בשחרית על יד שמאל – באורי הגר"א או"ח, קלא סק"ה;
[74] פמ"ג או"ח סי' קלא במשב"ז סק"ב. ועיי"ש שנסתפק בנפילת אפים במנחה;
[75] מס' סופרים ג י; רמ"א או"ח קלד ב; ועי' באליה רבה קלד סק"ד, ובבאור הגר"א שם סק"ו;
[76] שערי אפרים, שם;
[77] פמ"ג בא"א סי' קלד סק"ה;
[78] שערי אפרים, שם. וראה עוד בפמ"ג משב"ז סי' קמא סק"ג;
[79] מ"ב סי' רפב סק"א;
[80] ב"י או"ח סי' קכח. ומחלוקת האחרונים אם דווקא כשהדרכים שוות או שתמיד מוליכים דרך ימין – ראה מג"א סי' קמא סק"ז; פמ"ג שם; מ"ב שם סקכ"ה; מחצית השקל, שם;
[81] ב"י או"ח סי' קמא; שו"ע קמא ז;
[82] שו"ת באר משה ח"ב סי' ג אות טו;
[83] רמ"א או"ח קלט י; מג"א שם סק"ח;
[84] ברכות מג ב; שו"ע או"ח רו ד. וראה בבן איש חי שנה א' פר' בלק אות ד, בשם ס' חסידים, שאם מושיטין לו ספר צריך שיקחנו ביד ימין;
[85] פמ"ג בא"א סי' רו סק"ו; חי' רע"א או"ח רו ד; מ"ב שם; שו"ת דברי מרדכי סי' טו;
[86] ברכות נא א; שו"ע או"ח קפג ד;
[87] שבלי הלקט ערוגה קנו; שו"ע או"ח קפג ה. ועי' במג"א ובמ"ב, שם;
[88] כף החיים שם סקכ"ט, על פי הזוהר. וראה עוד בשד"ח מע' ברכות סי' א כלל כה; ילקוט יוסף ח"ג סי' קפב ס"ד;
[89] שו"ת אור לציון ח"ב פ"כ ס"י;
[90] שבת קג א; רמב"ם שבת יא יד; מ"ב סי' שמ סקכ"ב אות ז;
[91] פסחים קח א; טושו"ע או"ח תעב ג;
[92] שו"ת תרומת הדשן, סי' קלד; טור או"ח סי' תעב, בשיטת רש"י; רמ"א, או"ח תעב ג; שו"ע הרב, או"ח, שם; ערוה"ש, שם;
[93] שבלי הלקט, סי' ריח; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקפד; סידור הגריעב"ץ. וראה בחזון עובדיה, ח"א כרך א סי' טו;
[94] רמ"א או"ח תקפה ב;
[95] מ"א שם סק"ד, בשם הגמ"י. וראה שם טעמים נוספים;
[96] מג"א שם; באה"ט שם סק"ד; מטה אפרים שם;
[97] שער הציון שם סקי"ח, בשם חמד משה;
[98] סוכה לו ב; טושו"ע או"ח תרנא ב;
[99] בעל העיטור; טושו"ע שם ג. ועי' בב"י ובהגהות הגר"א שם, ובשו"ת שואל ומשיב מה"ד תנינא ח"ג סי' קכג;
[100] ס' המכתם סוכה לו ב, ד"ה לולב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכ; רא"ש סוכה פ"ג סי' כה; ר' ירוחם נתיב שמיני, חלק ד; רמ"א תרנא ג, וכתב: וכן נהגו וכן עקר. וכן פסק בקישו"ע קלז ב.
[101] קישו"ע שם. וראה בבאה"ט שם סק"ט;
[102] שו"ת יביע אומר ח"ו סי' ב אות ה;
[103] מג"א סי' תרנא סק"ד, בשם השל"ה;
[104] פמ"ג בא"א שם סק"ד; מ"ב שם סקי"ב;
[105] בכורי יעקב, שם סק"ט;
[106] שו"ע או"ח תרנא י, בשם המהרי"ל. וראה במ"ב שם סקמ"ז, שכן הוא המנהג הפשוט במדינתנו. וכתב המ"ב: והטעם דהחכמים הזהירו אותנו שתמיד תקח את הדרך שהוא בימין שלך, במקום שיש ימין ושמאל לפניך תבחר את הימין שלך. ועי' בשערי תשובה שם סק"כ, מנהגים אחרים;
[107] מג"א סי' תרנא סקכ"א; מ"ב שם סקמ"ז; בכורי יעקב שם סקל"ז;
[108] ס' המנהיג, לולב, סי' מד; שו"ע או"ח תרס א. וראה באנציקלופדיה תלמודית, ע' הושענא רבה, עמ' תקכט-תקל, דעות אחרות;
[109] ולא נתבאר דין זה במפורש בפוסקים;
[110] שבת כא ב; רמב"ם חנוכה, ד ז; טושו"ע סי' תרעא ז;
[111] ראבי"ה סי' תתמג; הגהמ"י ד ז; ר"ן, שבת שם; שו"ע שם. ומספר טעמים נאמרו: שהימין עדיפה לכבוד המצוה (הגמ"י ור"ן), או משום כל פנות וכו' (ב"ח, שם);
[112] אר"ח אות ג; כלבו סי' מד. והטעם משום לא פלוג (העמק שאלה, שאילתא כא אות כב);
[113] ראה כל השיטות בכיווני הדלקת נרות חנוכה באנציקלופדיה תלמודית, ע' חנכה, עמ' רפז-רפט;
[114] שו"ת בית שערים חיו"ד סי' כב. וראה בשו"ת חבצלת השרון מהדו"ת סי' יט-כ;
[115] מנחות לד א; רמב"ם תפילין ו יב; טושו"ע יו"ד רפט ב;
[116] מרדכי, הלכות קטנות, סי' תתקסב; ב"י וב"ח יו"ד רפט; ש"ך, יו"ד רפט סק"ה. ועי' שאילת שלום על השאילתות, פ' עקב אות קמ; שו"ת באר משה ח"ב סי' ב;
[117] מנחות לז א; טושו"ע או"ח לב ה;
[118] סה"ת סי' רה; ב"י או"ח סי' לב; שו"ע או"ח שם;
[119] פרמ"ג או"ח א"א סי' לב;
[120] ילקוט יוסף ח"א הל' תפילין סע' כז;
[121] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ט; עשה לך רב ח"ה סי' כד. וראה גם בשו"ת אור לציון ח"ב פ"ג ס"ג; שו"ת עולת יצחק ח"ב סי' כ;
[122] שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' ד, בשם אחרונים;
[123] סה"ת, שם; מג"א, שם סק"ה; ש"ך יו"ד רעא סקי"ב. ועי' ישועות יעקב או"ח לב סק"ו;
[124] ראה אנציקלופדיה תלמודית, ע' אטר, עמ' תעח, בדעת המהר"ם ב"ב בתשו' חדשות סי' תיט. וראה עוד בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ט;
[125] פרמ"ג או"ח סי' לב בא"א סק"ה; ערוה"ש או"ח לב טז;
[126] יומא לז א; רמב"ם תלמוד תורה ו ה; טושו"ע יו"ד רמב יז;
[127] שו"ת באר משה ח"ב סי' ב;
[128] רוקח סי' שנג; באה"ט אה"ע סא סק"ז;
[129] שו"ת באר משה שם;
[130] באה"ט אה"ע רסי' כז. וראה בשו"ת באר משה ח"ב סוסי' ב, כיצד ינהגו האיטרים;
[131] ראה אוצה"פ סי' לט סקט"ז אות ד;
[132] ד"מ אה"ע קכג א, ורמ"א שם. ועיי"ש בב"ש ובח"מ;
[133] טושו"ע אה"ע קמא מה;
[134] שו"ת באר משה ח"ב סי' ב;
[135] ירושלמי יבמות יב א; תוס' יבמות, קה א, ד"ה מי. ועי' בב"י אה"ע סי' קסט, ובמ"מ יבום וחליצה ד ו;
[136] מרדכי, הובא בדרישה אה"ע קסט אות טו; רמ"א אה"ע קסט כד;
[137] ב"ש סי' קסט סקכ"ד; סדר חליצה אות נד;
[138] סמ"ג עשין נב; סמ"ק וסה"ת, הובאו בב"י, שם;
[139] טור אה"ע סי' קסט. ועי' רשב"א חולין, ר"פ גיד הנשה;
[140] ר"ן ומרדכי חולין ר"פ גיד הנשה; שו"ע אה"ע קסט כה, וכן הכריע הרמ"א;
[141] ב"י שם;
[142] מהרש"ל, הובאו דבריו בב"ח שם;
[143] רמב"ן, יבמות קד א. ועי' רשב"א חולין צב ב; שו"ע שם;
[144] שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קנה. וראה בשו"ת קול מבשר ח"א סוסי' יב. ועי' באריכות בדין אטר לחליצה בשו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב סי' עא וסי' צא; סדר חליצה, סע' כו-כז; שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' לה, ושם ח"י סי' קלט; שו"ת יביע אומר ח"ה חאבהע"ז סי' יח;
[145] רש"י, בכורות מה ב, ד"ה אטר. ועי' יומא יא ב, שדרך בני אדם לעקור רגל ימין ראשונה;
[146] שו"ת רעק"א, מהדו"ת סי' מג; שו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב סי' צא. וכתב שם שאין לעשות מעשה לפי זה, אבל יש לצרף להיתר במקום ספק ספקא;
[147] מרדכי, יבמות פי"ב; טושו"ע אה"ע קסט כד;
[148] פחד יצחק, ע' איטר (א). ועי' בב"י אה"ע סי' קסט;
[149] שו"ת חבצלת השרון ח"ב חאבהע"ז סי' פא;
[150] שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' סא;
[151] שו"ת צפנת פענח ח"א סי' סו; שו"ת יביע אומר ח"ב חאבהע"ז סי' כ;
[152] שו"ת הרב"ז סי' סד, ובהגהת בן המחבר שם.
[153] שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' לה. וראה עוד בנידון שו"ת בית שלמה חאהע"ז סי' קנ; שו"ת רבי שאול משה, סי' א. וראה בנשמת אברהם חאהע"ז סי' קסט אות ג, שהגרש"ז אויערבאך נסתפק בשאלה זו, ופלא שלא הביא כל הדעות הנ"ל;
[154] שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סוסי' צג;
[155] שו"ת קול מבשר ח"א סוסי' יב;
[156] בכורות מה ב;
[157] רש"י בכורות שם. וראה בשו"ת באר משה ח"ב סי' ב;
[158] רמב"ם ביאת המקדש ח יא;
[159] רש"י, בכורות, שם. וע"ע בחי' הרמב"ן יבמות קד א, ורשב"א חולין צב ב. וראה שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סוסי' צג; שו"ת קול מבשר ח"א סוסי' יב;
[160] ויקרא יד יד;
[161] סמ"ג, עשין נב; שבלי הלקט, ערוגה שסה. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכ; בכור שור, חולין צב א; שו"ת רע"א מהדו"ת סי' מג; שו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב סי' עא וסי' צא;
[162] בכור שור, שם, לדעת הר"ן, חולין ר"פ גיד הנשה. וראה עוד בשו"ת באר משה ח"ב סי' ב;
[163] יומא נח ב; זבחים סב ב. וראה באריכות בס' באר שבע פ"ב דסוטה. וראה בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' קפז, בהגדרת הכלל הזה, ויישומו במצבים שונים;
[164] רמב"ם מעשה הקרבנות ז יא;
[165] דין זה לא נתבאר במפורש בפוסקים, אך כך יוצא על פי מה שכתב המ"ב תרנא סקמ"ז, שמה שהזהירו אותנו חכמים למיד לבחור את צד ימין במקום שיש ימין ושמאל, אין הבדל בין איטר ואינו איטר;
[166] מדות ב ב; רמב"ם בית הבחירה ז ג. ועי' בפיהמ"ש לרמב"ם ולרא"ש מדות שם ובתויו"ט שם. והטעם משום כל פנות וכו';
[167] סמ"ק וסה"ת, הובאו בב"י אה"ע קסט, ד"ה כתב בספר.

 

 

* # *