מיילדות
פרשנות המקרא מקורות והערות
[1] בפסוקנו, וכן בראשית לה יז;
[2] תוספתא ב"ב ז ב; חולין עא א. ויתכן שהוא מלשון המקרא 'כי חיות הנה' (שמות א יט), וכתב רש"י שם בקיאות במיילדות, וראה בתו"ת שם אות כט;
[3] שבת קכח ב. ובפיהמ"ש לרמב"ם שם כתב, שחכמה היא אשה המקבלת את הוולד, וקוראין אותה בלשון עברית מיילדת. וראה בתפארת ישראל, שבת פי"ח אות לג;
[4] אגב, מקצוע המיילדות בעידן המודרני מצוי ברובו אצל רופאים-מיילדים, שהם רופאי נשים בהכשרתם הבסיסית. בישראל, מרבית הלידות מבוצעות על ידי מיילדות בבתי חולים, כאשר יש עליהן פיקוח והשגחה על ידי רופאים-מיילדים, ואם מתרחשת תקלה, או שידוע מראש שמדובר בלידה בעייתית, הם מבצעים את הלידה. אכן, הולכת וגוברת המגמה לבצע לידות בבית בעזרת מיילדת, וכן גוברת המגמה בעולם המערבי לבצע לידות מבוקרות על ידי מיילדות ולא על ידי רופאים;
[5] בראשית לה טז;
[6] בראשית לח כח;
[7] בפסוקנו. וראה סוטה יא ב, שהיו אלו יוכבד ומרים, או יוכבד ואלישבע. יש הסבורים, שבמצרים אמנם לא היו כלל מיילדות נוספות, אלא כל אשה ילדה ללא עזרה (תרגום אונקלוס על פסוקנו); ויש הסבורים, שהיו רק שתי מיילדות עבריות, אבל היו הרבה מיילדות מצריות, ורק הן הורשו ליילד את בנות ישראל (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ב, ט, ב);
[8] מלבי"ם על פסוקנו;
[9] ראה סוטה יא ב, ובתוס' שם ד"ה שהיתה; קהלת רבה ז ג; ערוך ע' פא (א); בעל הטורים על פסוקנו;
[10] ב"ק נט א;
[11] מ"ב סי' שו סוסקכ"ד;
[12] קידושין עג ב; רמב"ם איסורי ביאה טו לב; טושו"ע אבהע"ז ד לה. וראה באוצה"פ שם, ובאנציקלופדיה תלמודית, כרך כד, ע' יחס, אות ח, בגדרי נאמנות זו;
[13] רמב"ם איסורי ביאה טו לב; טושו"ע אבהע"ז ד לה;
[14] קידושין עד א; ירושלמי ב"ב ג א; רמב"ם נחלות ב יד; טושו"ע חו"מ רעז יב. וראה שם בגדרי נאמנות זו;
[15] קידושין שם. וכתב הריטב"א שם, שהיינו דווקא לעניין בכור, אבל לעניין נתין וכיוצ"ב נאמנת לעולם כל זמן שלא קראו עליה ערער. וראה בתו"ת בראשית פל"ח אות לז, שתמה שנשמט דין זה מהפוסקים;
[16] ראה שו"ת הרא"ש כלל נב סוסי' ב; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' פד; ר"ן קידושין עג ב; ביאור הגר"א חו"מ לה יד; חזו"א אבהע"ז סי' נט סק"כ; שערי תורה כלל כג אות א; שו"ת באהלה של תורה ח"א סי' עא. וראה באריכות באנציקלופדיה תלמודית, שם;
[17] עצי ארזים סי' ד סקס"ג; ערוה"ש אבהע"ז ד מו;
[18] משל"מ איסורי ביאה טו לב;
[19] קידושין עג ב; רמב"ם איסורי ביאה טו לב; טושו"ע ד לה. וראה מפרשי התלמוד ונו"כ הרמב"ם והשו"ע ביחס למשמעות הערער. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, שם.
* # *
