אבלות ואוננות

אבלות ואוננות

לד. אבלות ואנינות

 

וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי [בראשית כז מא]

 

פרשנות המקרא

 

תלמוד בבלי, שבת קנב א: 'ויעש לאביו אבל שבעת ימים' (בראשית נ י) – נפשו של אדם מתאבלת עליו כל שבעה.

 

תלמוד ירושלמי, מועד קטן ג ה; בראשית רבה, ק; פרקי דרבי אליעזר, יז: 'ויעש לאביו אבל שבעת ימים' (בראשית נ י) – מניין לאבל מן התורה שבעה, 'ויעש לאביו אבל שבעת ימים', ולמידין דבר קודם למתן תורה.

 

רבנו בחיי (בראשית נ יא): 'אבל שבעת ימים' – אבלות זו קודם קבורה היה שכן כתוב אחרי כן 'וישאו אותו בניו ויקברו אותו', אבל האבלות שנצטווינו בדין תורה הוא אחר הקבורה, לאחר שיסתם הגולל.

 

הכתב והקבלה (בראשית נ יא): 'אבל' – אין שם אבל לשון תוגה והספד כמו שרגילים לפרשו, כי אם לשון בלבול וטירוף הדעת וכו', אבל בעצם תוגה לחוד ואבל לחוד, שהיגון פועל הלב והאבל פעל המחשבה, ומשום כך בא לרוב בהתפעל וכו'.

 

מקומות נוספים במקרא שבהם נזכרת אבלות:

בראשית לז-לד [וישב], בראשית נ-י,יא [פר' ויחי], שמות לג-ד [כי תשא], במדבר כ-כט [חוקת], דברים לד-ח [ברכה]

 

* # *

 

אנינות של תורה היא ביום המיתה, והיא רק לעניין אכילת קדשים ומעשרות, ואנינות של אבלות הוא רק לעניין זה שאסור בבשר ויין ופטור ממצוות משום כבוד מתו וטרדה בעסק של מצווה [1].

מחלוקת היא אם אנינות של תורה היא דווקא עד שנקבר המת, או אפילו לאחר שנקבר המת [2].

כל מי שמת לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם, הוא הנקרא אונן [3].

 

חובת האבלות של אדם על קרובו – יש הסבורים, שכל שבעת הימים היא מן התורה [4]; יש הסבורים, שרק אבלות יום ראשון היא מן התורה [5]; ויש חולקים על עיקר אבלות מן התורה, וסוברים שמן התורה אין כלל חיוב אבלות [6].

מן התורה (לסוברים שאבלות מן התורה) חייבים להתאבל על שבעה קרובים [7], וחכמים הוסיפו עליהם עוד ארבעה קרובים [8].

 

 דיני אבלות ואנינות של חולה

 

החולה האבל אסור לו להחמיר לנהוג אבלות בדבר שיקלקל בריאותו, ואפילו חולה שאין בו סכנה, ורק ישמור בדברים שלא יהיה קלקול לבריאותו [9].

 

מי שמת לו מת, מהקרובים שחייב להתאבל ולקרוע עליהם, ואפילו אביו או אמו [10], אין מודיעים לו, שמא תיטרף דעתו [11]. ואם החולה שואל אודות קרובו, יאמרו לו שהוא חי, ואם נודע לו, אין קורעים את חלוקו [12]. ואף אם הוא מטושטש מחמת חוליו, שאינו מרגיש מה שעושים לו, אין קורעים, שמא ירגיש [13]. ואין בוכים ואין מספידים בפניו, שלא יישבר לבו [14], ומשתיקים את המנחמים מפניו [15].

 

חולה, אף שאין בו סכנה, ומי שיש לו מכה ברגלו, מותר בנעילת הסנדל [16].

 

חולה, אם הוא או הרופא אומר שרחצה באמבטיה תחזק את בריאותו, מותר להתרחץ אף בחמים. וכן כל מי שהוא איסטניס הרגיל להתרחץ, ואם אינו רוחץ יש לו צער, מותר לו להתרחץ, אפילו במים חמים [17].

אם המת נפטר ממחלה מדבקת, וכן בזמן מגיפה, יש להקל ברחיצה גם לאונן [18].

וכן חולה אבל, שסובל ממחלת גרדת עור קשה, וזקוק לרחוץ בחמים יום-יום, ואחר כך למרוח את בשרות במשחה, מותר לעשות כן על כל פנים מיום שני ואילך [19].

 

חולה אבל אינו צריך לישב על גבי הקרקע, ומותר לו לשים כר קטן מתחתיו [20], וכן אינו צריך לישן על גבי הקרקע [21]. ויש מי שכתב, שעכשיו נהגו שלא לישון על גבי קרקע כלל, שטבעם חלוש, והרי הם כחולים לעניין זה [22].

 

אבל מותר להקיז דם [23].

 

אבל שהוכרח לבקר חולה אנוש, מותר לו לעשות כל מה שצריך שלא ירגיש החולה באבלותו, כדי שלא יבוא לכלל סכנה [24].

 

חולה שנתרפא בימי אבלו, יש לו לברך ברכת הגומל בפני עשרה, ואינו עולה לתורה [25].

 

חולה שהיה אנוס בימי אבלו, ולא נהג אבלות שבעה, ואחר כך הבריא, מחלוקת הפוסקים כיצד ינהג: יש הסבורים, שדי במה שנהג מקצת אבלות, למעט בענייני שמחה ותספורת וכד', ואין צריך לחזור ולנהוג דיני אבלות, שהצער פוטרו [26]. על כן אם הבריא בתוך שבעה, גומר הימים הנשארים, וכן תוך שלשים, גומר הימים הנשארים, אבל אינו צריך להשלים הימים שעברו בחוליו [27]; יש הסבורים, שלא מועיל מקצת אבלות כזאת, ואם קם מחוליו בתוך שלשים צריך לנהוג שבעה כדין, מיום שהבריא [28]; ויש מי שחילקו בין חולה שמחמת מחלתו לא היה שפוי בדעתו ולכן לא נהג אבלות, או שלא נודע לו על אבלותו בימי מחלתו, שאז אם הבריא בתוך שלשים צריך למנות שבעה ושלשים מיום שהבריא, אבל אם היה בדעתו להתאבל, אלא שמחמת חולשתו לא יכול היה לנהוג אבלות, הרי זה כקבל עליו אבלות כפי יכולתו, ונחשבו לו ימי השבעה [29].

יש המבדילים בין חולה ליולדת, שביולדת איננה צריכה להשלים אבלותה, ובחולה צריך להשלים [30]; ויש שכתבו, שאין לחלק כלל [31].

 

חולה, אף שלא נהג אבלות, אל יניח תפילין ביום הקבורה, אפילו לאלו המחמירים עליו להשלים האבלות בתוך שלשים [32].

 

בשעת מגיפה – יש אומרים, שאין מתאבלים כלל [33]. ואם עבר הזעם בתוך שלשים, צריך להתאבל [34].

 

דיני אבלות ואנינות של רופא

 

רופא אבל מותר לו ללכת לטפל בחולה, אם משום דבר האבד [35], או משום חשש סכנה ומצווה [36]. ואף אם יש רופא אחר, מותר לרופא האבל לטפל בחולה, כי לא מכל אדם זוכה להתרפאות [37]. ומותר גם לצורך חולה שאין בו סכנה, ואפילו למיחוש בעלמא, כי הוא נחשב צורך של מצווה [38].

 

רופא אבל, אסור לו ללמוד בספרי הרפואה להתלמד בהם שלא לצורך השעה, כדי שלא יסיח דעתו מן האבלות [39].

 

מותר ליתן לרופא אבל שכרו [40], ואף מביתו של האבל [41]; אך הרופא עצמו יחוש עצמו וימנע מלקחת שכר אם יש לו [42], כי אין לו להרוויח ממלאכת המצווה שהוא עושה באבלו, ורק מותר לו לקחת תשלום עבור הוצאותיו שהיו לו [43].

 

קריעה בעת יציאת הנשמה

 

אף שהדין הוא, שהעומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע [44], לא נהגו העולם כן [45], ולמעשה הרופאים, האחיות ואנשי החברא קדישא לא נהגו כן. והטעם כתבו משום שהמתים מוחלים על כבודם מחיים, כדי שיעמדו אחרים ביציאת נשמתם.

יש שהצדיקו מנהג זה [46]; יש מי שכתב, שמכל מקום יש לעמוד בחרדת הקודש, ולומר פסוק 'שמע ישראל' פעם אחת, 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' שלש פעמים, 'ה' הוא האלקים' שבע פעמים, 'ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד' פעם אחת [47]; יש מי שכתב, שהמדקדקים מתירים הכפתור של החלוק, ומניחים אותו כך זמן מה, כדי שייראה כקורע [48]; ויש שכתב, שצריכים לקרוע כדינא [49]. ואם קרע הרופא על קרובו את חלוקו העליון, מסתבר שלא יצא ידי חובת הקריעה [50].

 

מקורות והערות

 

[1] ראה בהסכמתו של מרן הגרש"ז אויערבאך למהדורה הראשונה של האנציקלופדיה התלמודית, כרך א, מהד' שניה;
[2] ירושלמי פסחים ח ח; רמב"ן, תורת האדם; רש"י זבחים טו ב, ד"ה אונן; המאירי, פסחים שם. וראה אנציקלופדיה תלמודית, ע' אנינות;
[3] רמב"ם, ביאת המקדש ב ט. אחרים שנוהגים בהם אנינות ולא אבלות – ראה אנציקלופדיה תלמודית, שם. וראה עוד פרטי דינים באנציקלופדיה תלמודית, שם;
[4] ירושלמי מו"ק ג ה; רי"ף, ברכות סופ"ב, בשם מקצת רוובתא;
[5] סהמ"צ להרמב"ם, מ"ע לז, ורמב"ם, אבל א א; החינוך, מ' רסד; רי"ף, שם; רא"ש, מו"ק פ"ג סי' ג; רמב"ן, תורת האדם; אוצה"ג למו"ק, סי' סט-ע, בשם כמה גאונים;
[6] רמב"ן שם, בשם חכמי צרפת; רבנו יונה, ברכות, סופ"ב; רא"ש, שם בשם הר"י; סמ"ג, עשין ב;
[7] מו"ק כ ב;
[8] מו"ק, שם. פירוט מי שחייבים להתאבל עליו ראה ברמב"ם, אבל ב א; טושו"ע יו"ד שעד ד; אנציקלופדיה תלמודית, ע' אבלות. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם, פרטי הדינים באריכות;
[9] ערוה"ש, יו"ד שלז ג; שו"ת בנין שלמה סי' מז. ועי' באבן יעקב (וולדינברג), סי' לט;
[10] בית הלל, יו"ד שלז א;
[11] מו"ק כו ב, ועיי"ש בנמוק"י; רמב"ם, אבל ח יד; טושו"ע יו"ד שלז א; ש"ך, שם סק"א;
[12] שו"ע יו"ד שלז א, ובש"ך שם סק"א. וע"ע בבאור הגר"א שם סק"א ובכל בו על אבלות, עמ' 17, בשם שערי דעה;
[13] ש"ך שם; ברכ"י, יו"ד סי' שלז סק"ב, בשם הפרי צדיק;
[14] טושו"ע, שם. וראה אנציקלופדיה תלמודית, ע' חולה, הע' 194;
[15]  טושו"ע, שם. ועי' בבאור הגר"א שם;
[16] שו"ע יו"ד שפא ב; ש"ך, יו"ד סי' שפב סק"א;
[17] גשר החיים, ח"א פכ"א סי' ג אות א;
[18] שד"ח, מערכת אנינות, כללים ו-ז;
[19] ילקוט יוסף, ח"ז סי' טז ס"ו;
[20] ערוה"ש, יו"ד שלז ג; ש"ך, יו"ד סי' שפו סק"א;
[21] ש"ך, שם;
[22] באר היטב, שם;
[23] ט"ז, יו"ד סי' שפ סוסק"א;
[24] הגרש"ז אויערבך, הובאו דבריו בנשמת אברהם, חיו"ד סי' שלז סק"ב;
[25] שד"ח, מערכת אבלות, כלל נב, בשם כמה אחרונים; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' עז. וראה עוד בילקוט יוסף ח"ז סי' יח סי"ז;
[26] שו"ת שבו"י ח"א חיו"ד סי' פח; עקרי הד"ט, יו"ד סי' לו אות כה; אור נעלם סי' יא; אלף המגן על מטה אפרים, סי' תקצו; ערוה"ש, יו"ד שצו ג;
[27] שו"ת שבו"י, שם; אלף המגן, שם; קישו"ע ריז ג; שו"ת רב פעלים, ח"ג חיו"ד סי' כח; מ"ב סי' תקמ"ח סקנ"ג, ובשעה"צ סקל"ו; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ה קונ' רמת רחל סי' כו;
[28] נחלת שבעה, חלק התשובות סי' עג; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שמב; לקט הקמח ובית לחם יהודה על יו"ד, סי' שצו סק"ב; שו"ת שואל ומשיב, מהדו"ק ח"א סי' עח; אליה רבא, או"ח סי' קלב סק"ד; שו"ת בית דוד סי' שלז;
[29] ערוה"ש, שם; גשר החיים, ח"ב פכט סי' טו אות ד;
[30] שו"ת בית דוד, שם; א"ר, שם;
[31] מ"ב, שם; אבן יעקב, סי' לט; וע"ע בכל בו על אבלות, ח"א פ"ד סי' ג אות יב. וע"ע בפרטי דינים אלו בשו"ת טוטו"ד מהדו"ג ח"ב סי' רכא; ס' מנחם אבלים, אות ח ע' חולה;
[32] כל בו על אבלות, שם; וראה משמרת שלום, אבלות אות ח סי' יא;
[33] שו"ת מהרי"ל סי' ג, והביאו הרמ"א ביו"ד שעד יא, והוסיף: "ושמעתי קצת נהגו כן";
[34] שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שמב;
[35] פת"ש, יו"ד סי' שפ סק"א, בשם חמודי דניאל;
[36] שו"ת שבות יעקב, ח"א סי' פו;
[37] שו"ת שבו"י, שם; שו"ת חיים ביד סי' קכד. וע"ע בשד"ח, מערכת אבלות, כלל מד;
[38] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' צו אות יא;
[39] חי' הר"ן מו"ק יא ב. וראה ערוה"ש יו"ד שפד ט;
[40] שו"ת שבו"י, שם;
[41] שו"ת מנחת שלמה, שם;
[42] שו"ת שבו"י שם;
[43] שו"ת מנחת שלמה, שם;
[44] שו"ע, יו"ד שמ ה;
[45] שולחן גבוה על יו"ד סי' שמ סקט"ו, ובמקורות שציין שם; כף החיים, סי' תקמז סקכ"ה;
[46] שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' לה סק"ד; שם, חי"ד סי' פד, אות ו; שו"ת יביע אומר, ח"ד חיו"ד סי' לח סק"ט. וע"ע בשו"ת כרם חמד חיו"ד סי' נ; ס' נהר מצרים דקל"ז ע"א;
[47] שו"ת ציץ אליעזר, חי"ד סי' פד אות ו;
[48] עשה לך רב, ח"ה סי' פג, בתשובות הקצרות;
[49] בשו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עג אות י;
[50] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם, חיו"ד סי' שמ אות ב; ועי' בשו"ת ציץ אליעזר, חי"ג שם.