בתולים

בתולה ובתולים

כט. בתולים

 

והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל [בראשית כד טז]

 

פרשנות המקרא

 

תלמוד בבלי, יבמות סא ב: אין בתולה אלא נערה, וכן הוא אומר 'והנערה טבת מראה מאד בתולה'.

 

בראשית רבה, ס: מוכת עץ כתובתה מאתיים, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים, מוכת עץ כתובתה מנה. משום רבי אליעזר, טעמיה דרבי מאיר 'ואיש לא ידעה', הא אם נבעלה מעץ – בתולה; טעמייהו דרבנן, 'בתולה', הא אם נבעלה מעץ – אינה בתולה.

 

רש"י: 'בתולה' – ממקום בתולים; 'ואיש לא ידעה' – שלא כדרכה, לפי שבנות הנוכרים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל.

 

אבן עזרא: 'ואיש לא ידעה' – רחוק שידבר הכתוב על חוץ הדרך, רק פירוש שיתכן שתהיה הנערה בתולה וישכב עמה איש גם תהר, ואין ראוי לגלות דבר ערווה.

 

רד"ק: 'ואיש לא ידעה' – אפילו שלא כדרכה.

 

חזקוני: 'בתולה' – מאי רבותא הוא למאן דאמר בת שלוש שנים היתה, הרי בתולותיה חוזרין אם נבעלה כבר.

 

בעל הטורים: 'לא ידעה' – ב' במסורת, הכא ואידך 'והמלך לא ידעה', מה להלן לא ידעה בין כדרכה בין שלא כדרכה, אף הכא נמי.

 

רש"ר הירש: בתולה משורש "בתל", קרוב ל"פתל", "בדל": היות פרוש ומסוגר לעצמו. אין הוא אומר "לא ידעה איש" כדרך המקרא בכל מקום, אלא "ואיש לא ידעה", ביטוי שאינו חוזר בשום מקום אחר, אלא לא רק בתולה היתה ולא ידעה איש, כי אם צנועה היתה עד כי איש לא ידעה, שום גבר לא העיז מעודו להתקרב אליה מתוך חיבה וקלות ראש.

 

בתולה ובתולים מוזכרים 14 פעמים במקרא

 

* # *

 

המובן העיקרי של בתולה במקרא הוא אשה שאיש לא ידעה ובתוליה קיימים [1], ואף אם נבעלה שלא כדרכה ובתוליה קיימים, אין היא מוגדרת עוד כבתולה [2]. יש הבדל בין בתולת בתולים, שקרום הבתולים קיים, לבין בתולת דמים, שהיא אשה שלא ראתה דם מימיה באופן טבעי, אף על פי שראתה מחמת נשואין או מחמת לידה [3].

 

מצינו למושג בתולה עוד כמה מובנים: נערה, אשה צעירה, עלמה [4], והמושג המקביל לה בזכר הוא בחור [5]; כינוי מליצי לכלל התושבים בארץ או מקום מסויים [6]; כל דבר ראשוני שלא נעבד ולא השתמשו בו [7].

 

סתם בתולים במקרא הוא דם בתולים, ומשמש כסימן ההיכר לבתולה, שאיש לא ידעה [8].

 

רקע היסטורי

 

היחס לבתולות – בין העמים והשבטים הקדמונים היתה התייחסות חיובית ביותר לבתולות, והן היוו סמל של טוהר וניקיון. התייחסות זו נותרה בעינה גם בעולם המודרני, בעיקר בתחום הספרות והמליצה.

 

ביתוק בתולים – בין עמים קדמונים היו מנהגים שונים של ביתוק הבתולים לפני הנישואין, דבר שבוצע לרוב על ידי אנשים חשובים, כמו המלך, כהן וכיוצ"ב, ומטרתו היתה לשחרר את דם הווסת ודם הבתולים, שנחשבו כחומרים רעילים ומסוכנים.

 

קרום הבתולים – הרופאים הקדמונים היו חלוקים בדעותיהם ביחס לקרום הבתולים, ולמשל היפוקרטס וצלסוס התייחסו אליו כגידול בלתי תקין.

עד סוף המאה הי"ח למניינם היו עדיין ויכוחים סוערים בין המדענים ורופאי הנשים, אם בכלל קיים קרום הבתולים. מספר הסברים ניתנו לויכוח תמוה זה: האנטומיסטים הסיקו את דעתם מניתוחי חיות, שבהם אמנם אין קרום בתולים, או שהסיקו דעותיהם מניתוחי נשים עברייניות, שרובן ככולן לא היו עוד בתולות. לעומת זאת, אין ספק שחז"ל הכירו בקיום קרום בתולים תקין [9].

 

רקע מדעי

 

אנטומיה – קרום הבתולים הינו קפל דק של קרום מוקוזי הממוקם בפתח הנרתיק. הקצוות הפנימיים של הקרום נמצאים בדרך כלל במגע זה עם זה, ופתח הנרתיק נראה כחריץ ביניהם. קרום הבתולים קיים בכל תינוקת נורמלית, ולמעשה לא תואר מצב של חסר מולד של קרום הבתולים כמום בודד, אלא אם כן קיימים מומים במערכת המין והשתן. צורת קרום הבתולים משתנה בהתאם לתנוחה של האשה. באופן טבעי ותקין קיימות צורות אנטומיות שונות של קרום הבתולים בין ילדות קטנות ונערות, וכמו כן יש שינויים במבנה קרום הבתולים עם הגיל. לאחר קיום יחסי מין נקרע הקרום, ונשארים שאריות קטנות.

 

שינויים מבניים וניתוחיים – לעתים קרום הבתולים קשה יותר מהרגיל, וכן יכול הוא להיות מלא וסגור, ללא פתח-כניסה לנרתיק. מצב זה מכונה קרום בתולים בלתי מחורר, אשר לעתים אין הוא נקרע גם לאחר קיום יחסי מין. במצב כזה יש לעתים צורך בהתערבות ניתוחית.

קיימת אפשרות ניתוחית לתקן ולשחזר את קרום הבתולים לנשים שהקרום נקרע, ולחקות בכך את מצב הבתולים.

 

הבתולים בחז"ל

 

סימני נוכחות בתולים – שני סימנים הם לבתולה [10]: האחד, דמים ששותתים ממנה בסוף ביאה ראשונה, והיא טענת דמים, והיינו הדם הנובע מקרע קרום הבתולים; והשני, דוחק שימצא בה בביאה ראשונה בשעת תשמיש, והיא טענת פתח פתוח. הביאור המקובל לטענת פתח פתוח הוא היצרות הכניסה לנרתיק האשה בגלל קרום הבתולים, והיעדר יחסי אישות קודמים. יש מי שסבור שהכוונה להיצרות הנרתיק הנגרמת מכיווץ השרירים הסובבים את הכניסה לנרתיק ; ויש מי שחולק עליו, ומוכיח כפירוש המקובל, שטענת פתח פתוח מתייחסת לקריעת קרום הבתולים [11].

 

בתולים בבנות ישראל – הבתולים שמורים בבנות ישראל עד הנישואין, ולכן נמשלו הן לאגוז [12], שהבתולים נשמרים בהן כמו האוכל בתוך קליפת האגוז [13].

 

בתולים בקטנה – קטנה פחות מבת שלש שנים ויום אחד, בתוליה חוזרים, גם אם היתה ביאה; יותר מכאן, אין בתוליה חוזרים; ואם נמלכו בית דין לעבר את החודש, חוזרים הבתולים [14].

 

כאב – בעילת בתולה גורמת לה לכאב בדרגות שונות [15].

 

בדיקות להיעדר בתולים – הסיבה השכיחה ביותר להיעדר בתולים היא בעילה. אכן, יש נשים שנישאו בחזקת בתולות, הטוענות שלא נבעלו מעולם, אך בעליהן מתלוננים שלא מצאו בתולים בנשותיהם. חז"ל הציעו בדיקה לאימות הטענה על היעדר בתולים [16], אך יש מהפוסקים שכתבו, שבימינו אין אנו בקיאים בבדיקה זו [17]. יש מי שכתב, שלא מועילה בדיקה אחרת, רק זאת המתוארת בש"ס [18]; ויש מי שכתב, שלאו דווקא הבדיקה המתוארת בש"ס, אלא הוא-הדין שמועילות גם בדיקות אחרות [19]. ומאחרונים יש מי שכתבו, שמועילה בדיקת רופא לקבוע אם הבתולים קיימים [20], ונחלקו הפוסקים אם נשים נאמנות לבדוק את הבתולים [21].

 

סיבות להיעדר בתולים – אם נמצא בבדיקה שאכן אין לאשה בתולים, והיא שוללת בעילה קודמת, הציעו חז"ל בירורים שונים לדעת אם אמנם יש סיבות אחרות להיעדר הבתולים. בין השאר תיארו חז"ל סיבות תורשתיות של משפחה שלא היה לנשים שבהן לא דם נדה ולא דם בתולים [22], שנות רעב או מחלה של האשה [23], פסיעות גסות [24], או נשים חסרות דעת, כגון חרשת ושוטה [25].

היו בתולות שהיו ממעכות בידן את הבתולים, כנראה כדי להקל על הביאה הראשונה. חז"ל והפוסקים תיארו פעולה כזו על ידי תמר כלת יהודה [26], נשים מבית רבי [26], לאה ויתר האמהות [27]. כמו כן היו בעבר אנשים שהוציאו את בתולי הנשים באצבע [28], ותיאור כזה מיוחס לרבקה [29], ולבנות לוט [30].

בוגרת אין לה בתולים, כי כלו בתוליה בתוך מעיה, והיינו שהבוגרת אינה בתולה שלימה, שנתמעטו קצת בתוליה [31]. יש מפרשים, שהדמים של הבתולים מתמעטים אצלה, אבל פיתחה סתום כמו בכל בתולה [32]; ויש מפרשים להיפך, שרחמה אינו צר כמו בבתולה, ואין פיתחה סתום לגמרי, אבל דמים יש לה כמו בכל בתולה [33]. ומבחינה רפואית הסבר זה נראה נכון יותר.

נשים המסוללות זו בזו, היינו מתחככות מחמת תשמיש – יש מי שסובר שאינן בתולות שלימות [34], ויש מי שחולקים על כך [35].

חבלות באותו מקום, מצב המכונה 'מוכת עץ' [36], גורמות למצב של היעדר בתולים. יש מי שכתב, שרבקה היתה מוכת עץ כשנפלה מעל הגמל [37]. מוכת עץ אין לה בתולים [38], כי יצאו לחוץ [39], אך לא כלו כל דמי בתוליה [40]. מוכת עץ אין לה דמים, אך אין פיתחה פתוח [41]. יש מי שכתב, שבימינו שהנשים משתמשות בטמפונים בזמן הווסת, יתכן ששימוש זה גורם לקריעת חלקים מקרום הבתולים, אך אין לאשה כזו דין של מוכת עץ [42].

 

בעילה ללא השרת בתולים – יש שידעו לבעול בתולה מבלי להשיר את בתוליה, ואף להביאה להריון ובתוליה קיימים, והוא ע"י הטייה בשעת התשמיש [43]. יש מי שכתבו, שרוב האנשים בקיאים בביאה בהטייה, אלא שאין האשה מתעברת בדרך זו, ורק שמואל היה בקי לגרום לאשה להתעבר בדרך של ביאה בהטייה [44]. ואמנם דבר זה אכן אפשרי מבחינה רפואית. וכן יכולה אשה להרות למרות שבתוליה קיימים, כאשר ההריון נגרם באמבטיה [45].

 

דם הבתולים הוא העדות על קיום בתולי האשה, שלא זינתה [46]. יש מהחכמים שסברו, שיש הבדל בין דם נידה לדם בתולים בצבע, בצורה ובמקור, ויש שסברו שכל מראה דמים אחת הן [47].

 

פרטי דינים

 

טומאה וטהרה בביאה ראשונה – מעיקר הדין דם בתולים טהור הוא, ואינו לא דם נידה ולא דם זיבה, שאינו בא מהמקור אלא הוא כמו דם חבורה [48].

אכן, בזמן הזה קבעו חז"ל שיהא בועל בעילת מצווה ופורש [49], והיינו שגומר ביאה ראשונה כדרכו, אפילו דם שותת ויורד, ואחר כך פורש מהאשה [50]. ויש מי שכתב, שאם כשהוא בועל בעילת מצווה מת האיבר בעודו בפנים, מותר להמתין כך עד שיחזור ויתקשה האיבר שוב, כיוון שלא חלה חובת פרישה עד שיפרוש לגמרי, ומותר לעשות הביאה בכמה כוחות [51].

לאחר ביאה ראשונה צריכה האשה להמתין רק ארבעה ימים, ולא חמשה כפי המנהג בכל נידה [52], ואז צריכה לספור שבעה נקיים, ולאחריה טבילה, ככל זבה בזמן הזה [53].

ובטעם הדבר שהחמירו חכמים בבתולה – כתבו הגאונים, שחששו שמא עם טורח דם בתולים יבואו גם צחצוחי זיבה, שכשהיא נבעלת בעילה ראשונה אוחזת אותה רעדה וחלחלה, ובזמן שהאשה מתחלחלת היא פורסת נידה, ולכן אי אפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים [54]. לעומתם, כתבו ראשונים טעמים אחרים לחומרה זו [55].

 

טומאה וטהרה בביאות חוזרות – אם ביאה ראשונה לא גרמה לניתוק מלא של הבתולים, על ידי שלא בעל פעם ראשונה בעילה גמורה, או שאחרי הבעילה הראשונה לא נקרע קרום הבתולים לגמרי, ונותרו ממנו שאריות וקצוות, וחזרה ודיממה בבעילה שניה, יש מקילים למנות רק ארבעה ימים גם אחרי ביאה שניה כדין דם בתולים [56]. ואם היתה בעילה שניה, או בעילות נוספות אחרות ללא דימום, ואחר כך שוב היה דימום באחת הבעילות, ומעיד הרופא שהדם בא מחלקי קרום הבתולים שנותרו – יש הסבורים, שיש להקל שלא יצטרך בעלה לפרוש, אלא דינה כדין דם מכה [57]; ויש מי שסבורים, שאין להקל בדימום של פעם אחת, אלא דווקא אם רואה האשה דם אחרי כמה וכמה בעילות, וברור שהדם בא משאריות של קרום הבתולים [58].

 

העראה – יש סבורים, שהעראה בלבד [59] איננה משירה את הבתולים [60]; ויש הסבורים, שגם העראה משירה את הבתולים [61]. משמעות המחלוקת נוגעת לשאלה של פרישה אחרי ביאה ראשונה בהעראה, או אחרי ביאה שניה גמורה כשהראשונה היתה בהעראה בלבד [62], וכן אם היא נקראת בעולה, גם אם לא נשרו בתוליה [63].

 

שבת – מחלוקת תנאים ואמוראים הוא אם מותר לבעול את הבתולה בשבת [64]. מהות המחלוקת היא אם הדם בא על ידי חבורה, שהדופן מתפרק מחברו, והדיון הוא בדיני חובל, או שאין הדם אלא כנוס ומופקד, והפתח נעול בפניו ופותחים לו ויוצא, והדיון הוא בדיני בונה [65]. מבחינה רפואית ברור שהדם היוצא הוא תוצאה של קריעת קרום הבתולים, ומאידך ברוב רובן של הנשים יש בין כך ובין כך פתח בקרום, כך שדם מופקד היה צריך לצאת ללא קשר לביאתו. להלכה נפסק שמותר לבעול בתחילה בשבת [66].

דם בתולים איננו נחשב כצריך לגופה, אף על פי שלעתים צריך להסתכל בו כדי להעיד על בתולתה של האשה [67].

 

נאמנות האשה – אשה נאמנת לומר שהיא עדיין בתולה, גם אם היתה נשואה לפני כן, וכגון שטוענת שלא היה לבעלה הראשון גבורת אנשים [68], או שהיה לה כאב בשעת התשמיש הראשון עם בעלה השני [69], או שהרגיש הבעל השני בשעת תשמיש שהיא עוד בתולה [70].

 

ברכת בתולים – יש אומרים, שאחר שמצא בתולים מברך ברכת בתולים: 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעין חתום, על כן אילת אהבים שמרה בטהרה וחוק לא הפרה, ברוך הבוחר בזרעו של אברהם' [71], שיש מי שכתבו, שברכה זו אפשר שתקנוה הגאונים [72]; יש אומרים, שמברכים אותה רק על כוס [73]; יש אומרים, שיברך ברכה זו בלא שם ומלכות [74]; יש מי שכתב, שאין לברך כלל ברכה זו, והיא ברכה לבטלה [75], והרי זה גם מנהג מגונה מאד, שיש בו מחוסר הצניעות, ומזניחת קדושת הדת וטהרתה, ואסור למי שיש בו יראת שמים או צניעות [76]; ויש מי שכתבו, שאין אנו נוהגים לברך ברכה זו [77].

 

ביתוק הבתולים – אין לחתוך את הבתולים באופן רפואי לפני החתונה, כי הבתולים הם עיקר העדות שהיא בתולה ואיש לא ידעה, וגם לאחר החתונה אין לעשות זאת [78]. אכן כאשר קרום הבתולים הוא עבה וקשה, וצריך לקרוע אותו בחלקו כדי להרחיב את הפתח, דנו הפוסקים אם מותר לקיים יחסים מיד, או שצריכה שבעה נקיים וטבילה בגלל הדם: יש הסבורים, שצריכה האשה לספור שבעה נקיים לאחר ארבעה ימים, כדין ביאה ראשונה בבתולה [79], וטעמם – שאף שמצד הסברא לא היה מקום לטמא בדם בתולים אחרי חיתוך רפואי, אבל לא חילקו בין דם לדם [80], או משום שעל ידי חלחלת הבעילה הראשונה יש לחוש שפרסה נידה [81]; יש מי שכתב, שתספור שבעה נקיים תיכף ללא צורך בהמתנת ארבעה ימים [82]; ויש הסבורים, שמותרת לבעלה מיד, ולא צריכה שבעה נקיים, ולא טבילה. וטעמם – שדם בתולים הוא בעצם דם מכה, ורק כשיוצא על ידי ביאה אסרו חכמים, אבל לא כשיוצא בחיתוך [83], או שטעם חימוד ותאווה שייך רק בבתולה שנבעת כדרך כל הארץ, אבל בחיתוך לא שייך חשש הגאונים שתפרוס דם נידה [84], או שאם יש לחשוש לדם נידה משום רעד וחלחלה, יש לאסור בכל ניתוח הנעשה באותו מקום [85]. יש מי שכתב, שלפי המלצת הרופאים יש לקיים יחסים באותו יום כדי שלא יתדבק מחדש, ולשיטה שמותרת לבעלה מיד, מותר לעשות כן [86]; ויש מי שדחה זאת כטעות, וכפי שבירר עם רופאים שאין צורך רפואי כזה [87].

בדין הביאה הראשונה לאחר ביתוק הבתולים באופן רפואי – יש סבורים, שאם מצא דם, יתלה בדם בתולים ויפרוש עד אחרי ספירת שבעה נקיים, ואם לא מצא דם לא צריך לפרוש, כי יש לתלות שעל ידי מעשה הרופא יצא כל הדם [88]; יש מי שהסתפקו בכך [89]; ויש מי שכתב, שבכל מקרה צריכה שבעה נקיים, גם אם לא ראתה דם, כי הרופאים בדרך כלל אינם מסירים את כל הבתולים, אלא רק עושים חתכים להקל על הביאה [90].

רופא שביתק בתולי נערה, כדי לאפשר יציאת דם הווסת – דינה כמוכת עץ, וכתובתה מנה [91].

 

מקורות והערות

 

[1] בפסוקנו, וכן – ויקרא כא יד; דברים כב כג; שופטים כא יב, ועוד;
[2] ראה ירושלמי כתובות א ג; רש"י כתובות צח א, ד"ה בתוליה. וראה עוד יבמות נט א, ורמב"ם איסורי ביאה יז יד, לעניין כהן גדול. וראה עוד באריכות בגדרי בתולה במצבי ביאה שונים במשל"מ איסורי ביאה יז יג. וראה עוד בתו"ש מילואים לכרך יב אות מה;
[3] נידה ח ב; רמב"ם איסורי ביאה ט ה;
[4] כגון בפסוקנו. וראה יבמות סא ב;
[5] דברים לב כה; ירמיהו לא יב; תהלים קמח יב, ועוד;
[6] בתולת בת ציון (מל"ב יט כא; איכה ב יג); בתולת בת צידון (ישעיהו כג יב); בתולת בת בבל (ישעיהו מז א); בתולת ישראל (ירמיהו יח יג), ועוד;
[7] בתולת אדמה ובתולת אילן (תוספתא שביעית ג ח; נידה ח ב);
[8] דברים כב יד;
[9] ראה – שבת סג ב; ירושלמי כתובות א א;
[10] רמב"ם, אישות יא ט;
[11] ראה – א. לוי, אסיא, חוב' נז-נח, תשנ"ז, עמ' 83 ואילך; ד. מלאך, אסיא, חוב' נט-ס, תשנ"ז, עמ' 202 ואילך. וראה עוד מאמרו של הרב י. אריאל, אסיא, חוב' נז-נח, תשנ"ו, עמ' 62 ואילך;
[12] שיר השירים ו יא, ובשיר השירים רבה שם;
[13] אבודרהם הל' ברכות, ברכת נשואין; פרישה אבהע"ז סג אות ב-ד. וראה באוצר הפוסקים סי' סג סק"ה;
[14] נידה מה א; ירושלמי פ"א דכתובות; רמ"א אבהע"ז כ א. וראה בביאור הגר"א אבן העזר שם; מ"מ, אישות ב כא; ש"ך יו"ד קפט סקי"ג; שו"ת חת"ס חלק או"ח סי' יד;
[15] כתובות לט ב. וראה שם תיאור ציורי של דרגות הכאב;
[16] ראה יבמות ס ב; כתובות י ב. בשו"ת צפנת פענח ח"א סוסי' פא, כתב פירוש אחר על בדיקת חבית של יין;
[17] ראה בח"מ אבהע"ז סי' סח סק"ג. וראה באריכות באוצה"פ סי' סח סקי"ב, בשיטות הפוסקים בעניין בדיקת הבתולים המוצעת בש"ס;
[18] שו"ת מהר"ם אלשקר סי' צה;
[19] מ"מ, אישות יא יב;
[20] ראה חינא וחסדא ח"א דקס"ז ע"ד; שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' קטז אות ד;
[21] ראה באוצה"פ שם אות ז, בשיטות הפוסקים בנידון;
[22] כתובות י ב; נידה סד ב – משפחת דורקטי, ובירושלמי כתובות א א, הגירסא משפחת טרוקטי; רמב"ם אישות יא יב; טושו"ע אבהע"ז סח ה. לפי רש"י על המשנה נידה סד ב משמע, שאין להן דמים מרובים, אך לפי הרמב"ם בפיהמ"ש נידה סופ"ט, אין להן דמים כלל. וראה עוד בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קב; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ג סי' כז; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה. וראה באריכות באוצה"פ סי' סח סקט"ו-י"ז, בדיני אשה ממשפחת דורקטי;
[23] כתובות ונידה, שם; רמב"ם אישות יא יב; טושו"ע אבהע"ז סח ה;
[24] שבת סג ב; ירושלמי כתובות א א;
[25] תוספתא כתובות א ג; כתובות לו א; רמב"ם אישות יא ד; טושו"ע אבהע"ז סז ה. וראה באריכות במשל"מ, אישות יא ח;
[26] יבמות לד רע"ב. וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' צ, שלא ברצון חכמים היה זה. אך ראה במאירי יבמות שם, שמשמע שעשו להם שמים, וראה באריכות בתו"ש בראשית מילואים לפמ"ט אות לח, שיש לזה מקום על פי הקבלה;
[27] תוס' יבמות עו א, ד"ה שלא, ביחס ללאה. וראה בשו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' כב, בעניין מיעוך הבתולים אצל לאה. וראה בתו"ש שם, שהדעות חלוקות אם לאה עשתה כן, ויש דעות שגם יתר האמהות עשו כן. וראה עוד בשו"ת יד הלוי (במברגר) חאבהע"ז סי' כא; שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' עז אות ב, ובאריכות בשו"ת באר משה ח"ג סי' קנב אות טו;
[28] ירושלמי כתובות א ג – נבעלת באצבע. וביש"ש סוף מס' ב"ק הביא, שכך היה מנהג אנשי א"י בניגוד לבני בבל, וראה בתו"ש בראשית פכ"ד אות רלז, ובתו"ש בראשית מילואים לפמ"ט אות לח;
[29] פרדר"א פט"ז;
[30] ב"ר פמ"ה ה ופנ"א. וראה בהגהות הרד"ל שם, ובתו"ש שם;
[31] יבמות נט א, וכפי פירוש התוס' שם, ד"ה פרט והמאירי שם;
[32] שיטמ"ק כתובות לו א, בשם רב האי גאון; ערוך ע' פתח א'; ר"ח בתוס' כתובות ט א, ד"ה האומר; ר"ש משאנץ, ספרא, פר' אמור ריש פרשתא א הל' יא; תוס' ר"י הלבן, בתוס' כתובות ט א ד"ה האומר; תוס' רי"ד, כתובות ט א; או"ז ח"א סי' תשמז; רשב"א בתורת הבית בית ז שער ב; מאירי כתובות ו א; או"ה נתיב כג ח"ה;
[33] רש"י כתובות לו ב, ד"ה ה"ג; רמב"ם אישות יא יב-יג; רא"ש, רמב"ן ור"ן, כתובות לו ב; מ"מ איסורי ביאה יח י; הרא"ה בבדק הבית בית ז שער ב; שו"ת הריב"ש סי' קכז; טושו"ע אבהע"ז סג ג;
[34] רש"י שבת סה ב, ד"ה פסולות;
[35] תוס' שם, ד"ה פסולות; תוס' יבמות עו א, ד"ה המסוללות;
[36] כתובות יג א; ירושלמי כתובות א א; רמב"ם אישות יא י;
[37] ראה בתו"ש בראשית פכ"ד אות רלז;
[38] יבמות נט א; רמב"ם, איסורי ביאה יז יד;
[39] ירושלמי יבמות ו ד;
[40] שו"ת זרע אמת ח"ב סי' פד, הובא בדרכ"ת קצג סק"ה;
[41] ר"ח בתוס' כתובות ט א, ד"ה האמר. וראה מאירי נידה יא ב, ד"ה הבועל, וכתובות ו א, ד"ה הבועל. וראה עוד בשו"ת מהר"י שטייף סי' קלא; שו"ת באר משה ח"ג סי' קמג;
[42] הרב י. אריאל, אסיא, חוב' נז-נח, תשנ"ו, עמ' 62 ואילך;
[43] חגיגה טו א; נידה סד ב; כתובות ו א; ירושלמי כתובות א ג;
[44] תוס' כתובות ו ב ד"ה רוב. וראה עוד בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רסג בהגה;
[45] חגיגה טו א. ועי' בשו"ת תשורת ש"י סי' תמא;
[46] ראה רש"י בראשית יט לו, ובגור אריה שם, וכן תרגם אונקלוס אלה בתולי בתי (דברים כב יז) – אלה עדות בתי. וראה בכתובות מו א מחלוקת בין חכמים ור' אליעזר בן יעקב במשמעות של 'ופרשו השמלה', וראה ברמב"ם נערה בתולה ג יב, ובכס"מ שם;
[47] נידה סה ב; תוספתא נידה ט ז;
[48] נידה יא א, ושם סד ב; רמב"ם, איסורי ביאה ה יח;
[49] נידה סה ב; ירושלמי ברכות ב ו; רמב"ם, איסורי ביאה יא ח; טושו"ע יו"ד קצג, ובביאור הגר"א שם סק"ב. ואם דין זה הוא גם בקטנה שלא הגיעה זמנה לראות – ראה באנציקלופדיה תלמודית, ע' דם בתולים, הע' 91-87. וראה בשו"ת יביע אומר ח"א חיו"ד סי' יד, ושם ח"ב חיו"ד סי' י אות ב, אם דם בתולים הוא מן התורה או מדרבנן. וראה עוד בס' טהרת הבית, ח"א סי' י ס"א;
[50] תורת הבית לרשב"א בית ז שער ב; רא"ש ומאירי נידה שם; מ"מ איסורי ביאה יא ח; טושו"ע שם; ש"ך שם סק"א, ודלא כשיטת הראב"ד בבעלי הנפש שער הפרישה, שפסק לאסור עליו לגמור ביאתו זו, אלא פורש באיבר מת. וראה עוד בס' טהרת הבית ח"א סי' י, במשמרת הטהרה סק"א;
[51] שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קכא;
[52] הגהמ"י איסורי ביאה יא ח; טושו"ע שם; ט"ז שם סק"ד. וראה באנציקלופדיה תלמודית ע' דם בתולים הע' 114; טהרת הבית, ח"א סי' י ס"ג, ובמשמרת הטהרה, שם;
[53] תשובות הגאונים בשו"ת שערי תשובה סי' קסה וקסח; רמב"ם, איסורי ביאה יא ח; טושו"ע יו"ד קצג א; ט"ז יו"ד שם סק"ד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' צד; ערוה"ש שם ס"י; חכמת אדם, קטו טז;
[54] רב נטרונאי ורב האי גאון בשערי תשובה סי' קסה וסי' קסח, וכן הוא בתשובת גאונים קדמונים סי' כד, ובתשובת הגאונים הרכבי סי' גז;
[55] ראה באנציקלופדיה תלמודית, ע' דם בתולים, עמ' תסג-תסד. וראה עוד בש"ך יו"ד סי' קצ סק"ג, בשם הרא"ש; תו"ש בראשית מילואים לפמ"ט אות לח; טהרת הבית, ח"א סי' י, במשמרת הטהרה, סק"א; הרב י. קטן, אסיא, חוב' נו, תשנ"ו, עמ' 43 ואילך;
[56] שו"ת בית שלמה ח"ב סי' עו; דע"ת סי' קצו סע' יא; עצי ארזים, אבהע"ז סי' סג; חזו"א בהערות לס' טהרת בת ישראל השגה ז;
[57] הרי"י נויבירט והר"א ליכטנשטיין, הובאו דבריהם במאמרו של הרב י. קטן, אסיא, חוב' נו, תשנ"ו, עמ' 43 ואילך;
[58] הר"מ הלברשטם והרי"מ שטרן, הובאו דבריהם במאמרו של הרב קטן, שם. וראה גם מאמרו של הר"י אריאל, אסיא, חוב' נו, תשנ"ו, עמ' 46 ואילך;
[59] בעניין ההגדרה מה היא העראה ומה היא גמר ביאה, ראה: רמב"ם, איסורי ביאה א י; חכמת אדם, קטו טו; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' כג; ערוה"ש יו"ד קצג ט; שו"ת בית שלמה חיו"ד ח"א סי' עו;
[60] ט"ז אבהע"ז ז סק"ב; באה"ט סי' ז סק"א; וכן משמע מהרמ"א יו"ד קצג א;
[61] ראה בשו"ת אמרי יושר חיו"ד סי' סו; סד"ט סי' קצג סק"ג; אוצה"פ אבהע"ז סי' ז אות ג; שו"ת באר משה ח"ג סי' קמה. וכן משמע לכאורה בפשטות מגמ' סנהדרין, עג ב, ומרש"י כתובות ט ב, וכפי שהעירו במקורות הנ"ל;
[62] ראה בשו"ת לבושי מרדכי חיו"ד סי' קיט; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' פה; שו"ת באר משה ח"ג סי' קמה, ועוד;
[63] ראה משל"מ, איסורי ביאה יז יג, ד"ה הכלל העולה. וראה באריכות בטהרת הבית, ח"א סי' י ס"ב, ובמשמרת הטהרה, שם;
[64] כתובות ה ב;
[65] ראה בנידון בחי' פני יהושע ובחי' החת"ס, כתובות שם;
[66] כתובות ז א; רמב"ם, שבת ל יד; טושו"ע או"ח רפ ב; שו"ע אבהע"ז סג א. וראה עוד בב"ח או"ח סי' רפ; ט"ז שם; פת"ש אבהע"ז שם סק"א, בשם הפנ"י; טהרת הבית, ח"א סי' י ס"ח, ובמשמרת הטהרה, שם, ובלוית חן סי' שכח אות צב ד"ה ובאמת. וכתב הגר"ע יוסף שם, שמותר להציע תחתיה סדינים לבנים, ואין לחוש לאיסור צביעה בשבת, כיוון שאינו מתכווין, וגם אין דרך צביעה בכך, וראה מקורותיו לדין זה במשמרת הטהרה שם, סוסק"ח. וראה בשיטמ"ק כתובות ה ב ד"ה וכתבו תלמידי, ושם ו ב ד"ה וגם הרמב"ן, שהביא מחלוקת הראשונים אם ההיתר הוא דווקא למי שבקי בהטייה, או שאין חילוק בזה, עיי"ש;
[67] פמ"ג או"ח שלא סק"א. וראה באריכות בשמירת שבת בהלכתה, פל"ב הע' קנא, בשם הגרש"ז אויערבאך;
[68] שו"ת גבעת פנחס, סי' נג;
[69] שו"ת עין יצחק חיו"ד סי' יח;
[70] שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שיח;
[71] הלכות גדולות ריש הל' כתובות; רא"ש כתובות פ"א סי' טו; טושו"ע אבהע"ז סג ב;
[72] הטור שם; אור זרוע סוסי' שמא, הביא ברכה זו בשם שאילתות דרב אחאי גאון;
[73] רבנו ירוחם נתיב כב ח"ב בשם רבנו נסים; רמ"א אבהע"ז שם;
[74] ב"ח אבהע"ז שם בקו"א; יש"ש כתובות פ"א סי' כג; חכמת אדם, קטו יח; סידור דרך החיים דיני בעילת מצוה. וראה עוד בס' טהרת הבית, ח"א סי' י ס"י, ובמשמרת הטהרה, שם;
[75] תשובות הרמב"ם בפאר הדור סי' קכט, ואיגרות הרמב"ם (שילת), כרך ב עמ' תקצד;
[76] שו"ת הרמב"ם (בלאו), ח"ב סי' רז;
[77] חידושי המהרש"ל על הטור אבהע"ז שם, ובערוך השולחן אבהע"ז סג י. וראה באריכות באוצה"פ סי' סג סק"ג-ה בשיטות השונות, בנוסח הברכה ובפירושה. וראה עוד בפחד יצחק ע' דם בתולים (א);
[78] שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' צ; שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' קמו; שו"ת דברי משה סי' סד סקי"ב;
[79] שו"ת מהרש"ם ח"א סי' רי; דרכ"ת סי' קצג סקט"ו;
[80] שו"ת חשב האפוד ח"ב סי' קיז;
[81] שו"ת מהר"י שטייף סי' קלא. והוא על פי שיטת הגאונים בשו"ת שערי תשובה, סי' קסה וסי' קסח, שדם בתולים גורם לדם נידה שיצא עמו, כי הבעילה הראשונה מעוררת בה רעדה וחלחלה. וראה עוד בשו"ת בנין ציון סי' סט; שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' נח וח"ט סי' צ; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פי"ב, ושם חכ"ב סי' נג אות ג; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קיט;
[82] שו"ת באר משה ח"ג סי' קמב, וראה שם טעמו;
[83] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' פז;
[84] שו"ת יביע אומר ח"ד חיו"ד סי' י;
[85] הגרש"ז אויערבאך, הובא דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצג אות ב. וכן משמע מס' חיים ביד סי' מו, שאם נפתחו הבתולים שלא ע"י ביאה אינה צריכה לספור ז' נקיים. וראה עוד שו"ת קנין תורה בהלכה, ח"ד סי' צח, עמ' קעד-קעז; טהרת הבית, ח"א סי' י ס"ט, ובמשמרת הטהרה, שם;
[86] שו"ת אגרות משה, שם;
[87] שו"ת באר משה ח"ג סי' קמב;
[88] שו"ת אגרות משה שם; שו"ת יביע אומר שם;
[89] שו"ת מהר"י שטייף שם; שו"ת מנחת יצחק שם;
[90] שו"ת באר משה שם. וראה עוד בדרכ"ת יו"ד סי' קצג סקכ"ה;
[91] שו"ת להורות נתן ח"ה סי' צא.

 

* # *