שינה

שינה

פרשנות המקרא מקורות והערות

 

[1] תהלים קלב ד; משלי ו ד,י; שם כד לג; איוב לג טו;
[2] משנה פסחים י ח; משנה יומא א ז;
[3] הפסוק שלפנינו, וכן בראשית טו יב;
[4] סוכה כו א;
[5] בראשית לא מ; אסתר ו א;
[6] קהלת ה יא;
[8] משלי ג כד;
[9] ירמיהו נא לט;
[10] ברכות ד ב;
[11] תמיד כח א, ובפירש"י שם ד"ה ק"ו;
[12] הפסוק שלפנינו, וכן בראשית טו יב; שמו"א כו יב. ומכאן הלשון בתפילה 'המפיל חבלי שינה';
[13] פרשת וירא, סימן כו;
[14] תענית כג א;
[15] בראשית א לא;
[16] בראשית רבה ט ח. וראה רמב"ן עה"ת דברים ו יג;
[17] רמב"ם דעות ג ג; טושו"ע או"ח רלא א. וראה רמב"ן עה"ת דברים ו יג;
[18] בערוך ע' מרמטא פירש שהוא אבן, וכנראה גרס מרמרא, שהוא שיש; רש"י פירש לשון בהלה. אך קרוב לוודאי הכוונה למרמוטה שהוא סוג של מכרסמים, אשר עם בוא החורף הם מתכנסים למאורות, ושוקעים לתרדמת חורף עמוקה וממושכת;
[19] בראשית רבה יז ו, ושם מד יט;
[20] רמב"ם דעות ד ד. וסימנך – ישנתי 'אז' ינוח לי (איוב ג יג), היינו שינה בגימטריא 'אז' מביאה מנוחה. וראה בן איש חי, א, וישלח סק"א, שלדעת הרופאים צריך לישון בין שש לשמונה שעות, לא פחות ולא יותר, ששניהם מזיקים, עיי"ש, ואין לכך כל בסיס מבחינה רפואית על פי ידיעותינו כיום, אלא שזהו ממוצע של שינה, והוא משתנה מאדם לאדם. וראה עוד בתפא"י אבות פ"ו אות פג;
[21] באה"ט או"ח סי' א סק"ו;
[22] נדרים טו א;
[23] יומא כב א; תמיד כח א;
[24] ראה שבת נו ב; שם סג ב; שם קמה ב; פסחים לה א; מו"ק כח א; נדרים כט א; גיטין יא ב; ב"ב טז ב;
[25] סוכה נג א;
[26] עירובין סה א. וראה רמב"ם תלמוד תורה ג יג; טושו"ע או"ח רלח א, ובמ"ב שם סק"א; ויו"ד רמו כג, ובש"ך שם סקכ"ה;
[27] אבות ג ד. וראה בתויו"ט שם גירסאות שונות למשנה זו, ולפי אחת הגירסאות אסור להיות ניעור סתם, אלא או ישן או ילמד תורה;
[28] יומא יט ב; רמב"ם עבודת יוהכ"פ א ו,ח;
[29] סוכה נג א;
[30] מג"א רסי' תצד; מ"ב שם סק"א;
[31] מג"א רסי' תרסד;
[32] שמות רבה מז יב;
[33] סוטה מח א; ויקרא רבה סוף פר' ד; אסתר רבה פ"י. על פי תהלים קכא ד – 'הנה לא ינום ולא ישן שמר ישראל'. ובאופן מהותי מכיוון שאין הקב"ה 'מתנהג' כמנהג בעלי הגופים בוודאי לא שייך אצלו כלל מושג של שינה ועירנות – רמב"ם יסודי התורה א יא;
[34] רמב"ם תשובה ח ב. וראה בהשגות הראב"ד שם, ובנו"כ;
[35] ויקרא רבה סוף פר' ד. ואולי הכוונה לידיעותינו כיום, שגם השינה היא שלב פעיל;
[36] בראשית רבה יד יא;
[37] שבת קנד א;
[38] קידושין מט ב – עשרה קבין שינה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים, ואחד נטלו כל העולם כולו;
[39] ברכות נז ב; בראשית רבה כ כה. וראה אנציקלופדיה הלכתית-רפואית, מהדורה א, ע' חולה, כרך ב, עמ' 442. לפיכך מותר לכבות את הנר בשבת בשביל החולה שיישן – שבת כט ב. ובבן סירא פל"א – השינה תגהה מחלה עזה;
[40] ברכות ס ב;
[41] ברכות נז ב;
[42] תהלים קכז ב – 'כן יתן לידידו שנא';
[43] קהלת ה יא;
[44] איכה ג כג;
[45] מדרש שוחר טוב, כה;
[46] פרקי דר' אליעזר יד;
[47] משלי ו ט-י;
[48] משלי כ יג, ובמפרשים שם;
[49] גיטין ע א;
[50] אבות ו ה;
[51] טושו"ע יו"ד רמו כא. וראה ברמב"ם ת"ת ג יב-יג באריכות;
[52] טושו"ע ורמ"א יו"ד רמו כג;
[53] ב"ב י א;
[54] כתובות סב א;
[55] סנהדרין עא ב, ובפירש"י שם;
[56] ראה סוכה כו ב, שכך ישנו רב, רבי יהודה הנשיא, ודוד המלך (וראה ביפה עינים סוכה שם, שהעיר שמהמדרש משמע שדוד ישן בלילה שש שעות, ולכאורה אין זה סתירה לדברי הגמרא, שמדברת על שינה ביום);
[57] אבות ג י. הרע"ב פירש הטעם משום שעובר זמן קריאת שמע, והתפא"י פירש הטעם שהוא ביטוי לעצלות יתירה;
[58] ברכות ג ב;
[59] ברכות סב ב, ופירש"י שם ד"ה כאסטמא;
[60] ערוך ע' אסטמה;
[61] ראה שמו"ב ד ה;
[62] ויקרא רבה ד ה. וראה ברכות סא ב, קיבה ישנה, אף נעור (היינו החוטם מעיר משינה);
[63] יומא יח א; תנחומא, תשא, ג. וראה בהסבר מאמר זה על פי ההבנה בימי הביניים בשו"ת רשב"ש סי' שט. מבחינה מדעית ההנחה היא שלאחר האוכל יש פעילות-יתר של הקיבה ומערכת העיכול, ועקב כך יש הצטברות רבה של דם במערכת זו על חשבון חלק מזרימת הדם למוח, ולכן יש תחושה של עייפות אחרי האוכל;
[64] בן סירא לד כ. וראה  בן סירא פ"ל – האוכל במידה תיעבר שנתו, ולאור בוקר יקום שמח, והממלא בטנו באכילה יתירה, נדדה שנתו ומכאובים בבטנו;
[65] קהלת ה יא;
[66] מו"ק יא א;
[67] בראשית לא מ; אסתר ו א;
[68] בן סירא פ"ל;
[69] פסחים קיב א. וראה ערוך ע' פג;
[7] יבמות קכא ב, ובפירש"י שם ד"ה דשישא;
[71] גיטין ע א;
[72] גיטין ע א;
[73] גיטין שם;
[74] ברכות סב ב. וראה בהגה' היעב"ץ שם;
[75] יומא עח ב. וכן נפסק בבן איש חי שנה ב פר' פנחס אות טז, כף החיים יו"ד סי’ קטז אות ריא, דע"ת סי' רלט ס"א;
[76] הוריות יג א. וראה שם הטעם, כי זה משכיח את הלימוד. והובא להלכה בפרמ"ג או"ח סי' ב בא"א סק"א, הגה' רעק"א שם על המג"א סק"ג, מ"ב שם סק"ב, גליון מהרש"א יו"ד רמו כב, קיצושו"ע עא ה, ערוה"ש או"ח ג ה;
[77] פסחים קיב ב;
[78] פסחים קיא א. וראה שם פרטים אחדים. והובא דין זה בכלבו סי' קיח, ובשו"ע הרב הל' שמירת גוף ונפש ס"ט, ובכף החיים יו"ד סי' קטז אות רט;
[79] שבת קנא ב. הרי"ף והרא"ש שם גורסים שדין זה נאמר בלילה, אבל במג"א סי' רלט סק"ז ובמ"ב שם סק"ט הביאו להלכה הגירסא שלפנינו, שלאו דווקא בלילה. אמנם ראה במחה"ש שם ובשד"ח שו"ת דברי חכמים סי' פה;
[80] וראה במעשה רב אות רכא, שהגר"א סובר שמותר לישון יחידי בסוכה (וראה מה שכתב בנידון בעליות אליהו מעלות הסולם הע' יג אות טז), וכן כתב בדע"ת סי' תרלט ס"א, בשד"ח מע' השי"ן כלל צה, ושו"ת דובב מישרים ח"א סי' עט. אמנם בנימוקי הגרי"ב על הרמב"ם רוצח יב ד אסר;
[81] עירובין סד ב; תענית יז ב; ב"ב י א; סנהדרין כב ב; רמב"ם תפילה ד יז, וביאת המקדש ה; טושו"ע או"ח צט ב. וראה שם בהבדלי שיעור השתיה. וראה בביאור המאמר הזה בשו"ת חות יאיר סי' קעז;
[82] פסחים קיג ב;
[83] סוכה כו ב. יש לציין, שמבחינה זואולוגית ידוע שהסוס מיוחד מכל היונקים בדרך השינה שלו בעובדה שהוא ישן בעמידה, בגלל מבנה מיוחד של פיקת הברך;
[84] מג"א סי' מד סק"ג. ראה סוכה כו א. וראה מ"ב שם סק"ד;
[85] מחה"ש שם. וראה בט"ז סי' מד סק"א;
[86] סוכה כו א; טושו"ע או"ח מ ז;
[87] ראה רא"ש ברכות פ"א סי' יג, ובשו"ת הרא"ש כלל ד סי' ג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתכא, בשם מהר"ם בר"ב;
[88] ראה שע"ת או"ח סי' ד סק"י; ביאוה"ל סי' ד סט"ז ד"ה דוד; כף החיים שם אות נה;
[89] טושו"ע או"ח מד א;
[90] פסחים קכ ב; תענית יב א; מגילה יח ב; יבמות נד א; נידה סג א. וראה בנידון בט"ז או"ח סי' תרצ סק"ח. ובכל מקרה נראה שהתיאורים הללו מתאימים לשלב הנמנום של השינה השקטה, שהוא השלב הראשון מארבעת שלבי השינה השקטה;
[91] מ"ב סי' תעח סק"ט. וראה עוד בביאור הגר"א על משלי ו ד;
[92] במג"א סי' רלט סק"א, ובמ"ב שם סק"א כתבו, שטוב תמיד לקרוא את כל שלושת פרשיות קריאת שמע;
[93] ברכות ס ב; רמב"ם תפילה ז א-ב; טושו"ע או"ח רלט א;
[94] בן איש חי פר' פקודי סקי"ב, והפוסקים שהביא שם;
[95] יפה ללב סי' רלט אות ב; כף החיים שם אות ז, וכן משמע בב"י או"ח סי' מו. וראה בברכת אברהם ח"ד סי' קסו; ילקוט יוסף ח"ג סי' רלט סק"א;
[96] טושו"ע שם; מ"ב שם סק"ט;
[97] רמ"א או"ח תפא ב;
[98] באה"ט שם סק"ד, בשם מהרי"ו;
[99] שם משמואל, סוכות שנת תרע"ד, בשם אביו בעל שו"ת אבני נזר;
[100] כן משמע מלשון השו"ע. וראה בא"ר שם ובמ"ב שם סק"ב, שיש מדקדקים לומר ברכת המפיל אחרי כל הפסוקים;
[101] א"ר וביאור הגר"א שם;
[102] מ"ב שם סק"ב;
[103] רמ"א או"ח רלט א; מ"ב שם סק"ח;
[104] רמ"א או"ח סג א; מ"ב סי' רלט סק"ו;
[105] מ"ב שם;
[106] מג"א סי' רלט סק"ב;
[107] שער הציון שם סקט"ז;
[108] ירושלמי ברכות א א; הגמ"י קריאת שמע פ"ז אות ג; כל בו סי' כט; רמ"א או"ח רלט א. וראה בשו"ת משברי ים סי' ד;
[109] מ"ב שם סק"ז;
[110] נס להתנוסס סי' לא. וראה שם, שאם בירך המפיל ולא יכול להירדם – אינו חייב לקחת כדור שינה;
[111] שו"ת משברי ים סי' ד, בשם הגאון מטשעבין;
[112] ילקוט יוסף ח"ג סי' רלט ס"א;
[113] ראה כף החיים שם אות ח, על פי הסוד;
[114] יחוה דעת ח"ד סי' כא; אור מציון ח"ב פט"ו סי"ב;
[115] ברכ"י שם אות ב; שע"ת שם סק"ב;
[116] מ"ב שם סק"ט. וראה מג"א שם סק"ב;
[117] שו"ת באר משה ח"ז קונט' העלעקטרי סי' קיד;
[118] מ"ב סי' רלט סק"ט. וראה עוד בסדר ההליכה לישון בס' ראשית חכמה, שער הקדושה, פ"ז אות' פד-פח;
[119] ברכות יג ב; נידה יד א;
[120] ערוך ע' פרקד; רמב"ם דעות ד ה; מ"ב סי' רלט סק"ו;
[121] רמב"ם בית הבחירה ז ט, על פי ברכות ה ב;
[122] רש"י ברכות שם ד"ה צפון, ותוס' ברכות שם ד"ה כל; שו"ע או"ח ג ו. וראה שם, שכתב שנכון להיזהר אפילו אין אשתו עמו. וראה בארצות החיים ובמ"ב שם;
[123] פרטי דיני נטילת ידיים לאחר השינה – ראה ברכות נא א; שבת קלד א; טושו"ע או"ח סי' ד;
[124] המחבר או"ח ד יג;
[125] שו"ת הרא"ש כלל ב; רמ"א שם. וראה במ"ב שם סקכ"ז, אם ישן מעט שינת קבע או שינת עראי – מה דינו;
[126] המחבר שם יד;
[127] רמ"א שם;
[128] המחבר או"ח ד טו;
[129] רמ"א שם; בן איש חי שנה א פר' תולדות סי"ג;
[130] ברכות ס ב; רמב"ם תפילה ז ג; טושו"ע או"ח מו א. וראה טושו"ע או"ח ו ג, בגדרי ברכת אלקי נשמה;
[131] מ"ב סי' מו סק"ב;
[132] טושו"ע או"ח רלא א;
[133] סוכה כו ב; רי"ף שם; רא"ש סוכה פ"ב סי' יד; טושו"ע ד טז, ושם רלא א. וראה רמ"א או"ח ד טז; מ"ב שם סקל"ו. בהגדרת שיעור שינה זה – ראה שע"ת סי' ד סק"י, וביאה"ל שם ד"ה דוד;
[134] מ"ב סי' ד סקל"ו, בשם מחצית השקל;
[135] מג"א סי' ד סקט"ו; מ"ב שם סקל"ו;
[136] דורשי רשומות דרשו 'שבת' ר"ת שינה בשבת תענוג, ובזמירות לילי שבת 'מה ידידות מנוחתך' – 'והשינה משובחת';
[137] רמ"א או"ח רלא א; מ"ב סי' רלט סק"ח;
[138] לבוש סי' רלא אות א;
[139] רמ"א שם;
[140] ברכות כג ב; סוכה כו א; רמב"ם תפילין ד טו-טז (וראה בהגמ"י שם אות כ); טושו"ע או"ח מד א;
[141] רמ"א שם;
[142] הגמ"י תפילה ז י, בשם רבנו שמחה;
[143] הגמ"י שם, בשם מורו; אגור הל' תפילה, בשם הר"ח; טושו"ע או"ח מז י;
[144] רא"ש ברכות פ"א סי' יג, ובשו"ת הרא"ש כלל ד סי' ג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתכא, בשם מהר"ם בר"ב; הגמ"י שם; טושו"ע שם יא, דעה א; מ"ב שם סקכ"ה, בשם הגר"א, חיי אדם, פר"ח והרבה אחרונים, והסיק "על כל פנים נראה פשוט שהסומך על כל הפוסקים שהזכרנו ומברך – לא הפסיד";
[145] אגור שם, בשם אביו; שו"ע שם, דעה ב, וכתב שם "וכן נהגו";
[146] ר"ת בתוס' ברכות יא ב ד"ה שכבר; מרדכי ברכות שם סי' כט, בשם הר"מ;
[147] תוס' שם; רא"ש שם ובשו"ת הרא"ש שם; שו"ת תרומת הדשן כתבים סי' קכג; טושו"ע שם יג. וראה עוד בשו"ת הרמב"ם (פריימן) סי' קה;
[148] רא"ש ברכות שם; טושו"ע שם;
[149] ב"י או"ח סי' נה, בשם האגור; שו"ע או"ח נה ו;
[150] מג"א שם סק"ח, בשם הרלב"ח;
[151] מג"א שם; שו"ע הרב שם יא;
[152] ט"ז שם סק"ד; מ"ב שם סקל"ד;
[153] ברכות יג ב; רמב"ם קריאת שמע ב ג (וראה כס"מ שם); טושו"ע או"ח סג ה;
[154] ברכות ד ב; רמב"ם תפילה ו ז; טושו"ע או"ח רלה ב;
[155] תוס' ב"ב ג ב ד"ה ועייליה; טושו"ע או"ח קנא ג. וראה תוס' פסחים קא א ד"ה דאכלו;
[156] טושו"ע או"ח קנא ד, ובמ"ב שם סקי"ז-י"ט. וראה בטושו"ע או"ח תריט ו, וברמ"א שם, לעניין שינה ביום-הכיפורים בבית הכנסת. אמנם ראה במג"א שם סקי"א, בשם הלבוש, שמוטב ללון ולישון בבית, ובשו"ת תשב"ץ סי' רלח כתב, שמהר"ם מרוטנברג לא ישן בבית הכנסת בליל יום-הכיפורים;
[157] שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רעח; מ"ב סי' קנא סק"ו וסקט"ו;
[158] טושו"ע שם ג;
[159] ש"ך יו"ד סי' רמו סקט"ו; מ"ב סי' קנא סקט"ז. וראה בחי' רעק"א או"ח שם, מה שפקפק בדין שינה בבית המדרש;
[160] לבוש או"ח סי' קנא אות ג. וראה מ"ב שם סקט"ו;
[161] רמב"ם תלמוד תורה ד ט; טושו"ע יו"ד רמו טז, על פי סוכה כח א, ותענית כ ב, ומגילה כח א, שתנאים ואמוראים הקפידו שלא לישון בבית המדרש. וראה עוד סנהדרין עא ב;
[162] ביאוה"ל סי' קנא ס"ג ד"ה אבל;
[163] ראב"ד בהשגות למאור סוף פסחים;
[164] רא"ש תענית פ"א סי' יד, בשם הראב"ד;
[165] רא"ש שם. וכתב שם, שכן נהגו העולם; טושו"ע או"ח קעח ז;
[166] מ"ב שם סקמ"ח;
[167] פרמ"ג במשב"ז בסוף הסימן; קיצושו"ע מב כב; כף החיים סי' קעח אות מ. וראה עוד בילקוט יוסף ח"ג סי' קעח סט"ו;
[168] מ"ב שם;
[169] שו"ת מהרי"ו סי’ קצג;
[170] ס' חסידים סי' רסו; מג"א סי' רצ; מ"ב שם סק"ד;
[171] חק לישראל, שם, הע' פ;
[172] רמב"ם חמץ ומצה ח יד (וראה הגמ"י שם אות ע); המחבר או"ח תעח ב;
[173] רמ"א שם;
[174] ראב"ד שם. וראה מ"מ שם;
[175] טושו"ע או"ח תפא ב;
[176] זוהר ח"ב דף קפט ע"א; רמ"א או"ח תקפג ב, וכתב "ומנהג נכון הוא". וראה בדרכי משה, ט"ז וביאור הגר"א שם, שמביאים לשון ירושלמי – האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה, אך לא ציינו מקור לירושלמי, ולא נמצא בירושלמי שלפנינו;
[177] שער הכוונות ד"צ ע"א, שכן נהג האר"י – הובא במ"ב שם סק"ט; כף החיים שם אות לו. וראה גם בבן איש חי, א, ניצבים, סקי"א;
[178] סוכה כו א; רמב"ם סוכה ו ו; טושו"ע או"ח תרלט ב;
[179] תוס' ברכות יא ב ד"ה שכבר. וראה בברכת אברהם ח"ד סי' קסו, בטעם ההבדל שאין מברכים על שינה בסוכה וכן מברכים ברכת המפיל לפני שינה, עיי"ש;
[180] מגילה יח ב; רמב"ם מגילה ב ה; טושו"ע או"ח תרצ יב;
[181] מ"ב שם סק"מ;
[182] טושו"ע שם;
[183] תענית יב א; רמב"ם תענית א ח; טושו"ע או"ח תקסד א;
[184] טור ורמ"א שם;
[185] מ"ב שם סק"ב;
[186] ב"י שם;
[187] ב"ח וט"ז שם;
[188] מ"ב שם סק"ג;
[189] שעה"צ שם סק"ג;
[190] נדרים יד ב; טושו"ע יו"ד ריג א;
[191] טושו"ע שם;
[192] נדרים טו א; גיטין פד א; טושו"ע שם;
[193] ש"ך שם סק"ה;
[194] נדרים יד ב; רמב"ם נדרים ג י; טושו"ע יו"ד ריג ג;
[195] סוכה נג א; שבועות כה א; נדרים טו א; יבמות קכא ב; רמב"ם שבועות ה כ; טושו"ע יו"ד רלו ד;
[196] שו"ת מהרי"ל סי' סה; רמ"א יו"ד שעב א. וראה בש"ך שם סק"ג, שהיינו דווקא בטומאה מן התורה, אבל לא בטומאה מדרבנן, עיי"ש;
[197] כריתות יא א; רמב"ם איסורי ביאה א יח; טור אבהע"ז סי' ב;
[198] גיטין עח א; רמב"ם גירושין א ט; טושו"ע אבהע"ז קלח ג;
[199] רשב"א ור"ן גיטין עז ב-עח א; מאירי גיטין נה א; רמ"א אבהע"ז קלה ג;
[200] ריטב"א גיטין שם, בשם רבנו; רשב"א גיטין שם, בשם הראב"ד; שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף רפו, בשם הראב"ד;
[201] ב"ק כו א; רמב"ם חובל א יא; טושו"ע חו"מ תכא ג;
[202] ירושלמי ב"ק פ"ב ה"ח; רמב"ם וטושו"ע שם. וראה סיכום דעות הראשונים בהסבר דין זה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חובל, עמ' תשז-ח. וראה עוד בחזו"א ב"ק סי' ד סק"ג;
[203] ב"ק פו ב; רמב"ם חובל ומזיק ג ג;
[204] תויו"ט ב"ק ח א;
[205] תויו"ט שם. וראה בהע' הבאות;
[206] ב"ק פו ב; רמב"ם חובל ומזיק ג ג; טושו"ע חו"מ  תכ לה. וראה רש"ש ב"ק שם;
[207] ריטב"א גיטין עח א. במהות קנין זה – יש אומרים, שהוא מדין חצר; ויש אומרים, שהוא מדין שליחות – ראה מחנה אפרים קנין חצר סי' טו; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' צב;
[208] מחנה אפרים ורעק"א שם; נתיבות המשפט בפתיחה לסי' ר; תורת גיטין סי' קלט ס"ג;
[209] פרה יב ב. וראה רמב"ם פרה אדומה י ז;
[210] תוספתא טהרות פ"ג; רמב"ם אבות הטומאות טז ג;
[211] תמיד כח א; רמב"ם בית הבחירה ח י;
[212] יומא סח ב; תמיד כה ב; רמב"ם בית הבחירה ח ו.

 

* # *