היבטים רפואיים ברפואת שיניים
ד"ר משה קלמן
מנהל המחלקה לבריאות שן, משרד הבריאות
רפואת שיניים במישור הלאומי – אספקטים אתיים
נכון ליום 11.7.93 יש 6,210 רופאי שיניים בארץ בעלי רשיונות, מהם 1,712 (38%) התווספו למערכת בשלוש השנים האחרונות, בעיקר הודות לעליה הברוכה ממזרח אירופה. קהילת רופאי השיניים בישראל כוללת רופאים מ- 52 ארצות תבל ויותר מ- 53% הגיעו ממזרח אירופה, פחות מ- 20% הם בוגרי הארץ.
בארצות המערב יש הרבה פחות רופאי שיניים ביחס למספר התושבים והרוב המכריע הם בוגרי אוניברסיטאות של אותה המדינה .
איך הדמוגרפיה יכולה להשפיע על האתיקה !
אתיקה היא לא רק פילוסופיה. יש בה גם היבטים של גאוגרפיה, סוציאולוגיה, כלכלה ואף היסטוריה. ויש אומרים גם פוליטיקה.
הכללים האתיים הם דינמיים ביותר ונקבעים בסופו של דבר על ידי הקהילה המקצועית. מה שהיה מקובל לפני מאה שנה לא מקובל היום. ומה שהיה אסור לפני חמישים שנה כבר מותר. יש ארצות מפותחות ומכובדות שבהן מותר לרופא לפרסם את עצמו ואף בצורה אגרסיבית, ויש ארצות כמו מדינת ישראל שבהן הפרסום אסור בצורה כל שהיא.
יש מקומות בהם פעולות מסובכות או מסוכנות מוגבלות רק למוסדות מסויימים או לרופאים מומחים, ויש מקומות בהם כל רופא רשאי לבצע כל טיפול, וסומכים על מצפונו האתי לא לבצע דבר שהוא לא בקיא בו וכך יהפוך "לשופך דמים".
מעניין שבמדינת ישראל קיימות הגבלות לביצוע פעולות מסוימות ברפואה כללית, כמו השתלות לב ואף פעולות הרבה יותר פשוטות. ברפואת שיניים אין עד היום שום הגבלות על רופא שיניים לבצע כל מה שהוא רוצה. אמנם קיים לחץ להגביל ויש סיכוי שיגבילו פעולות מסוימות כמו סגציה והשתלות ברפואת שיניים בעתיד הלא רחוק.
לצערנו מגיעות תלונות לא מעטות על תקיפות מיניות במרפאות שיניים. רק לפני שנתיים נאלץ המשרד לשלול לצמיתות רשיונו של ישראל דגן על מעשים מגונים הומוסקסואליים נגד קטינים.
ההגנה הסטנדרטית היא: א: נסיון לסחיטה. ב: דמיון של המתרפא. אבל בכל תלונה מתברר שלא היתה סייעת במרפאה. יש תוקף לאיסור על "ייחוד" ויש מקום לחייב נוכחות אדם נוסף במרפאה.
"רופא רעב הוא רופא מסוכן" קבע פרופ' אוברי שייהם מלונדון. המספר הגדול של רופאים ורופאי שיניים בישראל מגדיל את הסכנה של טיפול יתר Overtreatment ושל טיפול לא נחוץ Unnecessary Treatment.
היות ויותר מ- 70% של רופאי שיניים עובדים בסקטור הפרטי ועוד קרוב ל- 10% בסקטור "המסחרי" הסכנה היא רצינית.
עם השיפור ברמת החיים וירידה בתחלואה ברפואת שיניים בעשר השנים האחרונות, ויותר אנשים פונים לקבל טיפול "קוסמטי". בהרבה מקרים טיפול קוסמטי יכול בהחלט להראות כטיפול רפואי נחוץ. אבל טיפולים "אופנתיים" שלא מוסיפים כהוא זה לבריאות האדם גובלים על שרלטניזם ולא רפואה.
יש נטיה בין רופאים צעירים להכנס לשטחים "יוקרתיים" ללא הכשרה מתאימה ואין ספק שהיום בארץ הרבה רופאים מבצעים השתלות בלי המיומנות הדרושה. ובהקשר לכך, לא יכולה להיות "הסכמה" לטיפול כשרופא "שוכח" להודיע למתרפא שבעצם אין לו את ההכשרה הדרושה לבצע את הטיפול על הצד הטוב ביותר.
הגבול למידע שהרופא חייב למסור הוא הקיבולת השכלית של המתרפא להבין. חתימה לא יכולה להוות הגנה בבית משפט כשהיתה לכאורה Contraindication לטיפול. מקובל בעולם ההשתלות להחתים את המתרפא על סעיף האומר שיכולה להיות דחיית שתל – ובמקרה שכזה הרופא לא אחראי ועל המתרפא לשאת בנטל של טיפול חוזר. מאוד יכול להיות, אבל לא בכל מקרה ואין שום הצדקה לקבוע מראש. המתרפא לא יכול לוותר על זכויותיו הבסיסיות בחתימה על "טופס הסכמה" בלנק או אפילו הטופס המקובל בבתי חולים מכובדים מאוד. ובסוף רווחת המתרפא חייבת להיות לנגד עיניו של הרופא ואל נא נשכח את הכלל הרפואי: "קודם כל בל נגרום נזק".
