כפיית הסכם בין בעל לאשתו להולדת ילד בהפריה חוץ גופית

פרטי מאמר

[social_share_button]

מחברים:

קטגוריות:​

עמודים:​

126-130

תאריך הוצאה:​

כפיית הסכם בין בעל לאשתו להולדת ילד בהפריה חוץ גופית

א. כפיה על מצוות עונה ב.  כפיה על מי שאינו יכול לקיים מצוות עונה ג.  כפיה עקיפה למתן גט כדי לשמֵר זכות אישה לעונתה ד.  כפיה עקיפה למתן גט כדי לשמֵר זכות אישה ללדת בנים ה. הסכמה לפנים משורת הדין היוצרת חובה

ואף אם נאמר שאין כופין את הבעל להסכים לתהליך פונדקאות משום שאינו כדרך הטבע, מכל מקום אם הבעל הסכים לעשות כן, נראה וודאי שהסכמתו יוצרת מציאות של חיוב שאין הוא רשאי להפטר ממנו.

דהכי איתא בבבא קמא קח ע"ב:

"תבעוהו בעלים לשומר ונשבע, והוכר הגנב, תבעו שומר והודה, תבעוהו בעלים וכפר, והביאו עדים, מי נפטר הגנב בהודאת שומר [מן הכפל כשאר מודה בקנס. בהודאה –  שהודה לשומר – רש"י] או לא נפטר הגנב בהודאת שומר [דכיון דנשבע שומר תחילה נסתלק ושוב אינה בשמירתו ולא הויא הודאה]? אמר רבא: אם באמת נשבע [השומר שטען נגנבה באונס ונמצא כן] – נפטר הגנב בהודאת שומר [דכיון דנאמן הוא אנן סהדי דאי הוה משתכחא בהמה ניחא ליה למריה דתיהוי בידיה דהאיך. הלכך על שומר זה לחזר אחריה ותביעתו תביעה והודאת גנב הודאה], אם בשקר נשבע [שטוען מת או נשבר או נשבה או נגנבה באונס ובא ומצא שאינו כן דכיון דמגליא מילתא דשקרן הוה אנן סהדי דלא ניחא ליה למרה דליהוי תו שומר עלה ותביעתו אינה תביעה] – לא נפטר הגנב בהודאת שומר".

הרי שאף שהשומר נשבע באמת ופטור מכל תביעה, וממילא אינו בעל דברים של הגנב, וממילא אין הודאתו של הגנב לשומר חשובה כלום, מכל מקום כיוון שהשומר סובר שכלפי שמיא יש לו איזה חיוב כלפי הבעלים למצוא את הגנב, והוא טורח ותובע את הגנב, נהפכה מחשבתו זו למציאות הלכתית ממשית. כיוון שאנו אומדים שהבעלים מסכים להיות הבהמה בידי השומר, אף שלא היתה כאן התחייבות ממשית של השומר למצוא את הגנב, אם השומר מצא את הגנב ותבעו נחשב הוא כמי שהבהמה ברשותו והודאת הגנב לשומר פוטרתו מקנס. וכל זה למרות שוודאי שכעת שהגנב הודה לשומר לא ניחא לבעלים בכך.

למדנו מכאן שהסכמתו של אדם לדבר שיש לו צד חיוב בו יכולה ליצור מצב כאילו היה כאן הסכם ממשי ומחייב. ואי אפשר לטעון בדיעבד שלא היה ניחא לאחד הצדדים בכך.

להלן בגמרא יש בעיה שסלקא בתיקו המרחיקה לכת אף יותר מכך:

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קח עמוד ב:

"רב טביומי מתני בעי רבא וכו': נשבע לשקר, מהו? תיקו. תבעוהו בעלים לשומר ושילם, והוכר הגנב, תבעוהו בעלים והודה, תבעו שומר וכפר, והביא עדים, נפטר גנב בהודאת בעלים או לא? מי אמרינן, מצי אמר ליה שומר לבעלים: אתון כיון דשקליתו לכו דמי אסתליקתו לכו מהכא, או דלמא מצי אמרי ליה: כי היכי דאת עבדת לן מילתא [טובה ששילמת לפנים משורת הדין הלכך על דידן נמי רמיא למיעבד מילתא דטיבותא לאהדורי בתר גנבא ולמתבעיה ותביעתן תביעה] אנן נמי עבדינן לך, טרחינן בתר גנבא, שקלנא אנן דידן ושקול את דידך? תיקו".

הרי שיש מקום לומר שהבעלים שנסתלקו לגמרי מהפקדון כיוון שהשומר שילם, ועדיין רוצים לגמול טובה לשומר, נחשבת החלטתם לגמול טובה כיוצרת זיקה הלכתית ממשית ביניהם לבין השומר, והודאת הגנב בפניהם פוטרתו מקנס.

לפי זה, אף אם נאמר שאין הבעל מחוייב מדינא להוליד בנים עם אשתו שלא כדרך הטבע, סוף סוף זכותה של האשה לבנים נובעת מטענת "בעינא חוטרא לידה" הכוללת ילדים שנולדו בכל דרך. לכן אם הבעל מסכים לעשות כן, ולא זו בלבד אלא שכבר נדקרה האשה ונשאבו מגופה ביציות שהופרו בזרע הבעל, נהפכה הסכמתו זו למילוי חובתו להגשמת זכותה של האשה לילדים, ולכן אין הוא יכול לחזור בו.

לסיכום, מסקנתו של השופט צבי טל הינה נכונה על פי דין תורה.

powered by Advanced iFrame. Get the Pro version on CodeCanyon.

מה אתם מחפשים?