ילדים עם תסמונת דאון
הרב שלמה אבינר
ילדים עם תסמונת דאון – שו"ת*
תשובה:
אינני גדול בישראל שאוכל להכריע בשאלות כה כבדות, לכן אין כאן אלא חוות דעת. מלבד זאת בבעיות כאלה שהן דיני נפשות לכאן ולכאן, אי אפשר לדון באופן כוללני, אלא כל ענין צריך להיות נידון לגופו מתוך התיעצות עם פוסק הלכה. לכן, אין זו אלא חוות דעת כוללת.
א. ודאי שנטישת תינוק היא דבר חמור ביותר, אך סוף סוף טובת התינוק מכרעת. לכן אם נוכל למצוא לו משפחה מאמצת בה הוא יקבל יחס אוהב, ולעומת זאת במשפחתו יהיה מוזנח, ירגיש חוסר אהבה ואף טינה, ועלול עקב המעמסה שהוא מעמיס על המשפחה לשבש את המירקם העדין בין בני הזוג וביניהם לבין הילדים האחרים, במקרה כזה יש להמליץ על העברתו לאימוץ2 .
ב. בגילאי סיכון של האם יש להמליץ על בדיקת סיסי-שליה אם אכן היא נעשית פחות מ-40 יום מתחילת ההריון, מפני שביצוע הפלה לפני ארבעים יום נחשב יחסית קל לפי ההלכה, בהיות העובר נחשב עדיין כ"מיא בעלמא"3 , ולכן יש להתיר אותה במקרה של צורך חמור4 .
ג. על אף שנראה שילד כזה הינו עפ"י רוב פטור מן המצוות, עקב מצבו השכלי הירוד5 , מכל מקום עד כמה שניתן יש לתת לו מקום בתוך הקהילה, לתת לו הרגשה של שייכות, ולכן לערוך לו חגיגת בר מצוה – אם כי כמובן לא יוכל לקרוא בתורה. באשר לעלייתו לתורה, אם הוא מסוגל לברך את הברכות – יש לבדוק כל מקרה לגופו, שהרי יש מהם שמתפתחים למדרגה שכלית די גבוהה, עד כדי שיוכלו להיחשב לחברי הקהילה לכל דבר. וכן לבת יש לעשות חגיגת בת מצוה כפי שנהוג, דבר שישמח אותה ויחזק אותה רגשית.
ד. יש ערך עצמי לנישואים, מלבד מצות פריה ורביה כדי להביא ילדים לעולם. לכן אם בני הזוג מסוגלים לקיים חיים זוגיים תקינים, כמובן בסיוע הסביבה הן ברמה הנפשית הן ברמה הכלכלית, יש לעודד נישואים כדי לאפשר לתת לפחות את האושר הזה ואת הנורמליות הזו, הן לבן הן לבת.
באשר להבאת ילדים לעולם – ברור שזוג זה לא יהיה מסוגל לספק לילדיו מסגרת בריאה לגידולם. לכן יש לדאוג שהם ישתמשו באופן קבוע באמצעי מניעה מותרים על פי ההלכה6 , שהרי אם האב אינו ברמה שכלית המחייבת מצוות הוא פטור ממצוות פו"ר, וגם אם הוא ברמה שכלית די גבוהה וחייב – יש מקום לשקול על-פי פוסק מומחה אם הוא נחשב כאנוס בגלל אי היכולת לספק לילדים מסגרת גדילה סבירה; וכל מקרה לגופו7 .
* ההערות והציונים לשו"ת זה הוספו על ידי מערכת אסיא. הערות ד"ר ב"ש הרשקוביץ נמסרו למערכת ע"י הרב אבינר שליט"א בצמוד לתשובתו, והן מצוינות במילים: "הערת ד"ר ב"ש הרשקוביץ".
1 . תסמונת דאון=ת"ד.
2 . כדאי לשקול שינוי הביטוי "נטישת תינוק", ולהתייחס למשפחה, החשה שאין בה גבורה נפשית לעמוד במעמסה ובאתגר הכרוכים בילד עם תסמונת דאון, בצורה יותר סלחנית. כשטובת הילד והמשפחה כולה לנגד עינינו, יתכן ויש מקום במקרים מסוימים לחפש תחליף במשפחה אחרת או במוסד שבו יוכל הילד לקבל יותר חום, אהבה וטיפול טוב, כמו שהרב מציין, ולא להתייחס אל ההורים כ"חוטאים" (בנטישה) – אלא כחלשים וזקוקים לעזרת החברה. (הערת ד"ר ב"ש הרשקוביץ)
3 . בדיקת סיסי-שליה מבוצעת כיום רק בשבוע 12-9 של הריון (ולא לפני 40 יום). ניתן אמנם לבצעה גם בשבוע 9-8, אך אז הבדיקה כרוכה בעליה בשכיחות פגיעות בגפיים של העובר (גם 8 שבועות הם 56 יום מהווסת האחרונה, 42 יום בערך מההפריה, שזה אחרי 40 יום מתחילת ההריון). הסיכון להפלה בבדיקה זו גבוה פי 6-4 מאשר בביצוע דיקור מי שפיר (בשבוע 18-16): 0.5% הפלות בבדיקות מי שפיר לעומת עד 3% בבדיקת סיסי שליה. יש נסיונות להקדים בדיקת מי שפיר (amniocentesis Early) לשבוע 10, אך אחוז הכשלונות (אי קבלת חומר) גבוה, וגם הסיכון לעובר גדל. נעשים נסיונות לבודד תאים עובריים בדם האם בשלבים מוקדמים יותר של ההריון, אך כרגע אין בשימוש בדיקה יעילה לפני שבוע 8, כך שמכל מקום בדיקת סיסי שליה נערכת כיום אחרי 40 יום. וראה מאמרי בספר אסיא ח עמ' 91-90 ובהע' 17 ו17-א שם (הערת ד"ר ב"ש הרשקוביץ).
על דברי ד"ר הרשקוביץ יש להוסיף:
על האפשרות לבצע בדיקת סיסי שליה לפני היום ה-41, ועל השכיחות האמיתית של פגיעה עוברית עקב בדיקת סיסי שליה, קיים ויכוח נוקב בספרות הרפואית. ראה מכתבם של ד"ר אייבי לוין וד"ר מנחם גרנט, אבחון טרום לידתי של מחלות מולדות לפני תום 40 יום מההפריה, אסיא מז-מח, עמ' 189-185 (1989); מאמרו של ד"ר אייבי למן, בדיקת סיסי שליה לפני יום ה-40 – הסיכון למומים מולדים, אסיא נג-נד, 125-124 (1994).
מתברר שאם מורידים את אחוז ההפלות הספונטניות (המתרחשות גם ללא דיקור סיסי שליה) אזי CVS גורם פחות מאחוז אחד של הפלות.
לגבי עצם איסור ההפלה לפני היום ה-41 ראה מה שכתב הגר"י זילברשטיין שליט"א בספר אסיא ח עמ' 50-49 שהפלה אסורה גם תוך מ' יום, למרות שאינה רציחה, ובנשמ"א ח"ג חחו"מ סי' תכה ס"ק א3 שיש אחרונים הסוברים שיש איסור מדאורייתא להפיל עובר בתוך מ' יום.
4 . יש לציין שהבדיקה מומלצת לא רק בגילאי סיכון של האם, אלא בכל מקרה של סיכון גבוה (נשאי Sacks-Tey, סיפור משפחתי, חלבון עוברי גבוה או נמוך ועוד). וראה בהערה הקודמת. (הערת ד"ר ב"ש הרשקוביץ)
5 . ראה ספר אסיא ב עמ' 152, מחלוקת אחרונים בענין רמת החובה למנוע שוטה מאיסורים. וראה הגדרות שונות של מפגר ברמותיו השונות באנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ד עמ' 243-242, ובספר הכינוס הבינלאומי הראשון לרפואה והלכה (מכון שלזינגר, ירושלים תשנ"ו) עמ' 213 ואילך.
6 . ראה ספר אסיא א (מהד' תשמ"ט) עמ' 156-152 ובספרות המצויינת שם בענין אמצעי המניעה המותרים לסוגיהם, וכן בספר אסיא ד עמ' 170 ואילך.
7 . וראה בספר אסיא א (מהד' תשמ"ט) עמ' 317-316 ובמקורות שם, שגם כשיש סיכוי גדול ללידת ילדים בעלי מום קשה, גופני או רוחני, אין שום היתר למי שמחוייב בפו"ר להיפטר מן המצווה. וכן פסק בעל המנחת יצחק (ח"ג סי' כו אות א, ג) שאין להתיר שימוש באמצעי מניעה משום חשש למחלות ומומים.
