בעניין ניתוחי מתים

בענין ניתוחי מתים

מכלול הבעיות :

 

א. נתוח מתים לצורך למוד אנטומיה ;

ב. נתוח מתים לצורך איבחון סיבת המות ;

ג. נתוח מתים לצורך הצלת חולה מסוכן הנמצא בפנינו ;

ד. נתוח מתים לצורך הצלת חולה שאינו בפנינו ;

ה. נתוח מתים לצורך בירור מחלה מצויה ;

ו. נתוח מתים לצורך בירור מחלה תורשתית ;

ז . מת שהרשה בחייו לנתחו לאחר מותו ;

ח. העברת איבר ממת לחי (קרנית, כליות, לב) ;

ט. נתוחי נפל ;

י .סמכות המשפחה בהחלטה על נתוחי מתים.

 

האיסורים הקשורים בנתוחי מתים :

א. זלזול בקדושת המת וכבודו ;

ב. בזיון וניוול המת ;

ג. צער וסבל הנפש מעלבונו של המת ;

ד. איסור הנאה ממת ;

ה. עיכוב הקבורה וביטול מצוות הקבורה ;

ו. בטול מצוות "לה יטמא" בכהן ;

ז . גרם איסור טומאה לקרובי מת כהן ;

ח. גרם המשך דיני אנינות.

המחבר דן בכל האספקטים הקשורים לאיסורים ולבעיות.

 

מסקנותיו :

 

א. מת ישראל קדוש ;

ב. הנפש הקשורה עם הגוף מצטערת מניוולו ;

ג. נתוח שלאחר המוות הוא ניוול וביזיון-המת ואסור מן התורה ;

ד. אם משאירים חלק מן המת בלא קבורה מבטלים מצות-עשה של קבורה ועוברים על הלאוים של "לא תלין" ו"לא תטמא את אדמתך", ובירושלים חמור יותר. ואין מנוחה למת, עד שישוב כולו אל העפר ;

ה. אם בידם של הקרובים להביאו לקבורה – נמשכים דיני אנינות עד שייקבר כולו ;

ו . כשמחסרים מקבורה איבר לאחר המות נמנעת משבעת קרוביו הכהנים מצות "לה יטמא", ולא עוד אלא שאסור להם להטמא למת זה.

ז . נתוח נפל אסור ;

ח. נתוח לשם לימוד חכמת הרפואה – נוסף לאיסורים המנויים לעיל, יש האוסרים מטעם איסור הנאה, אולם רבים מתירים מטעם זה ;

ט. נתוח מת כדי להציל חולה אחר מצוי, וקרוב הדבר שעל-ידי הנתוח יינצל

– מותר, אבל לחולה שאינו מצוי אלא שיזדמן – אסור ;

י. נתוח לשם בירור סיבת המוות – דינו כלחולה שאינו מצוי – ואסור ;

יא. מחלה תורשתית – כחולה מצוי – ומותר ;

יב. אם הסכים המת בחייו לנתוח יש אוסרים, אולם רבים מתירים ;

יג. העברת קרנית ממת לחי יש להתיר, שאר האיברים צריך עיון ;

יד, בני משפחה – אם כי אין להם כח להרשות נתוח שלאחר המוות, אבל מן הדין הם רשאים לעכב הנתוח, ובמקרים מיוחדים – כל אדם רשאי לעכב.

(הרב אריאלי , נועם, כרך ו', עמוד פ"ב )

הערת העורך: מקורות נוספים – ראה לאחר התמצית הבאה.