גדרי "ספק פיקוח נפש" – חילול שבת לצרכי חולה מסוכן

 הרב משה מרדכי פרבשטין

גדרי "ספק פיקוח נפש" – חילול שבת לכל צרכי חולה מסוכן

ראשי פרקים:

ב. חולה שיש בו סכנה – האם מחללים שבת לכל צרכיו

ג.הסוברים שההיתר לחלל לכל צרכיו הוא משום שפיקוח נפש "הותרה" בשבת

ד. הקושי בהגדרת "צרכי החולה"

ה.שיטת הרמב"ם שאף בחולה שיש בו סכנה, לא לכל צרכיו הותר חילול שבת

ו. "צרכי חולה" הם רק אלו שיש בהם צורך להצלתו ולרפואתו

ז.האם קיים קנה מידה אחד להגדרת "ספק פיקוח נפש"

– מחלוקת הראשונים בדבר

ח. הוכחה ממרן הגרי"ז ש"צרכי חולה" משמעם רק צרכי רפואתו

ט. מקור להיתר חילול ל"צרכי החולה": ההיתר להדליק נר ליולדת סומה

י.הטעם להיתר חילול שבת לכל צרכי החולה –

דרך א': משום שפיקוח נפש "הותרה" בשבת

יא.הטעם להיתר חילול שבת לכל צרכי החולה –

דרך ב': הואילו במצבו חלה הגדרה אחרת ל"ספק פיקוח נפש"

יב. ספק פיקוח נפש של רבים – גם ברמת סיכון נמוכה נידון כפיקוח נפש

יד.הנידון בחולה שאומר "לא אסתכן" – היינו שאינו יודע להעריך את מידת הסכנה.

טו.מצב של "ספק פיקוח נפש" נקבע לפי המקובל אצל הבריות להעריך שקיים חשש סכנה

טז.מסקנות להלכה

 תקציר

 

א. שיטת המגיד משנה (שבת פ"ב הי"ד) שחולה שיש בו סכנה מחללין שבת לכל צרכיו.

ב. המשנה ברורה (שכ"ח סעי' ד', ס"ק י"ד) ועוד אחרונים פרשו את דבריו שאף לצרכים שאינם להצלתו ולרפואתו, מותר לחלל שבת.

ג. המשנה ברורה (שם) כתב שרוב הראשונים חולקים על המגיד משנה, שהרי כתבו שמותר לחלל רק מפני הסכנה, ולא התירו לחלל לכל צרכי החולה, ופסק המשנה ברורה שיש להחמיר כשיטות אלו.

ד. ההנחה שמותר בחולה שיש בו סכנה לחלל שבת אף לצרכים שאינם להצלתו ולרפואתו תמוהה מכמה צדדים:

ראשית מסברא, הרי כל ההיתר לחלל שבת או לאכול ביו"כ הוא משום פיקו"נ, ומאיזה טעם נתיר חילול שבת בדברים שאין בהם פיקו"נ. עוד קשה מההלכה (משנה יומא פ"ב ע"א) שחולה שיש בו סכנה אומדים אותו אם יכול לצום, ולהנחה הנ"ל כל חולה שיש בו סכנה מותר לו לאכול ביוה"כ אף שאין במניעת אכילה סכנה, ולמה יצטרך אומד. עוד קשה מההלכה (רמב"ם הלכות שביתת עשור פ"ב ה"ח) שכאשר יש ויכוח בין חולה לרופא, הרופא אומר שאין צורך לחולה לאכול ביום הכיפורים והחולה אומר שהוא צריך לאכול, שומעים לחולה מדין "לב יודע מרת נפשו", ומוכח ברמב"ם שהנדון הוא בחולה שידוע לנו שיש בו סכנה, ולא מובן הוויכוח בין החולה לרופא אם נניח שכל צרכי החולה מותרים.

ה. לביאור המשנה ברורה עצם דברי המגיד משנה עדיין צריכים הגדרה,מה נחשב "צרכי החולה", חולה שיש בו סכנה הרוצה לקרוא האם מותר להדליק לו אור לקריאה, או להשמיע לו מוזיקה.

ו. ברור שיש לפרש את דברי המגיד משנה באופן אחר מהמשנה ברורה.המגיד משנה לא התיר אלא צרכי חולה הנוגעים לרפואתו והצלתו, וחידוש המגיד משנה הוא רק בהגדרת ספק פיקוח נפש, וכדלהלן.

ז. לדעת המ"מ, לא קיים קנה מידה אחד להגדרת מצב של ספק פיקו"נ, ושונה קנה המידה אצל חולה שיש בו סכנה, שלגביו כל פעולה שנעשית להצלתו, אפי' יהיו סיכוייה נמוכים, ואפילו זו שבפני עצמה הקשר שלה להצלה נראה רחוק, נחשבת לספק פיקו"נ. לדעת החולקים על המגיד משנה, קיים קנה מידה אחד בהגדרת ספק פיקו"נ, ולכל פעולת חילול שבת שאנו עומדים לעשות, ואפילו אצל חולה שיש בו סכנה, עלינו להתייחס בפני עצמה, ולבדוק האם יש סבירות שהיא מביאה להצלה ואז תוגדר כפיקו"נ.

 ח. טעמו של המגיד משנה ניתן להתפרש לדרכו של ה"קובץ הערות" (י"ח ס"ק ה), כי השוני בהגדרת פיקו"נ אצל חולה שיש בו סכנה, נובע מההלכה שפיקוח נפש "הותרה" בשבת, ומצינו שב"הותרה" יש הרחבה של ההיתר אף לדברים שאינם חיוניים, וכשם שהמל בשבת מותר לו למול אף "ציצין שאין מעכבים את המילה", ולכן כל מעשה הצלה אף כזה שיוכל רק בדוחק רב להועיל, מותר לעשותו, מפני שפעולה זו הרי היא כעין "הידור מצוה" בהצלה.

ט. החולקים על המגיד משנה אינם סוברים ש"הותרה" מתיר עשיית צרכי החולה, וכן יש הסוברים שפיקוח נפש "דחויה", ומכיון שהמחלוקת אינה בגדרי פיקוח נפש, אלא בשאלה הלכתית, יש לפסוק לפי הכלל שספק דאורייתא לחומרא, כדעת החולקים על המגיד משנה.

י. פירוש זה בדברי המגיד משנה קשה שהרי לא הוזכר כלל בדברי המ"מ שחידושו מתבסס על גדרי "הותרה", ועיקר הקושי הוא שהרדב"ז (סי' אלף ר') הסובר כשיטת המקילים כתב בפירוש ששבת "דחויה" אצל פיקו"נ.

יא. נראה שיש לפרש את טעמו של המגיד משנה באופן אחר.

כיון שלדעת המגיד משנה רמת הספק הנדרשת כדי לקבוע שמצב נתון הוא "ספק פיקו"נ" אינה קבועה, לכן כאשר חולה כבר במצב שיש בו סכנה, כל תוספת קטנה של סיכון או סיכוי להצלה, מצטרפת למצבו הכללי, ונחשבת גם התוספת לפיקוח נפש.

יסוד הדין נובע מחידוש בהגדרת מצב של "ספק פיקוח נפש".

חידושו של המגיד משנה הוא שמצב של "ספק פיקוח נפש" לא נקבע לפי קנה מידה אוביקטיבי של מידת אחוזי הסכנה, אלא נקבע לפי המקובל אצל הבריות להעריך שקיים חשש סכנה, ולכן מידת הסיכון שאנשים מיחסים למצב הנתון, היא הקובעת אם הוא נידון כספק פיקוח נפש.

יב. גם החולה שיש בו סכנה הוא חלק מכלל רחב זה, שהרי ברור שכאשר אדם הוא חולה שיש בו סכנה, האנשים מתיחסים לכל פעולה – אף הרחוקה – של הצלתו וחיזוקו, כאל פעולת הצלה ופיקוח נפש, ולכן שונה הגדרת מצב "ספק פיקוח נפש" אצל חולה שיש בו סכנה, מאשר אצל זה שלא ידוע לנו אם יש בו סכנה.

יג. להגדרה זו של מצב "ספק פיקוח נפש" יש השלכות רבות לתחומים שונים, כגון, כאשר מצב הסיכון הוא לציבור ולא ליחיד, אחוזי הסכנה הנדרשים כדי להתיחס לכך כאל "ספק פיקוח נפש" הם נמוכים בהרבה מאשר מצב סיכון ליחיד. וכן עלינו לבחון מאורעות שונים בחיי הציבור והיחיד לא בעיני הסטטיסטיקה של אחוזי סכנה, אלא במבטם האנושי של הבריות.

 

(מקור: אסיא נג-נד (יד, א-ב), אלול תשנ"ד, 106-87)

 

 

* עיקרי הדברים שבמאמר זה, נאמרו בשיעור בכולל פסגות לפני יוה"כ תש"נ. בשיעור זה עוד השתתף עמנו אחד המיוחדים שבחבורה הרב דוד מולודיק זצ"ל, באותו הזמן כבר היה חולה בסכנה גדולה, ומצבו היה ידוע לו עצמו ולבני החבורה. מלבד השתתפותו הפעילה והמעמיקה בתוכן הדברים, עוד הוסיף להביא שאלות וספקות בגדר "בדידי הוה עובדא". עוז רוחו ואהבתו לתורה, ובעקבות זאת התחושה שהשרה בשיעור מבחינת "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" לא יישכחו מבני החבורה. יהיו דברים אלו לזכרו.